אסותא תפצה טכנאי רנגטגן שלקה בלבו במהלך העבודה ב-5.3 מ' ש'

אסותא מרכזים רפואיים תפצה טכנאי רנטגן שלקה בליבו פעמיים במהלך העבודה ב-5.3 מיליון שקל - כך קבעה באחרונה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ציפורה ברון.



טכנאי הרנטגן, מיכאל שרף בן55, טען כי בשנת 1998 הכריזו טכנאים באסותא על סכסוך עבודה בינם לבין הנהלת אסותא. שרף לדבריו היה הטכנאי היחיד שהפר את השביתה ולכן עבד משמרות ארוכות ונקלע לעימותים קשים עם יתר הטכנאים השובתים. באחד מימי השביתה פרץ ויכוח קולני שכלל גידופים בינו לבין ארבעה טכנאים שאיימו עליו כי יחרימו אותו. לגרסתו כתוצאה מהויכוח הוא התרגז מאוד וחש כאבים בחזה ותחושת חנק. למחרת הוויכוח הוא עבר התקף לב ואושפז למשך שבוע.

לאחר מכן, שהה במנוחה מלאה בביתו במשך כחצי שנה. לטענתו, הוא ביקש לחזור לעבודתו ורופא תעסוקתי אישר לו לשוב לעבודה חלקית באסותא. בית החולים לא החזיר את שרף לעבודתו המקורית כטכנאי mri ו-ct אלא שיבץ אותו לטענתו כטכנאי מהשורה והוא נאלץ לבצע עבודה פיסית מאומצת.



שרף התלונן בפני הנהלת אסותא אך לדבריו הנהלת אסותא התעלמה מתלונותיו. לאחר חודש וחצי, הוא התאשפז שוב בעקבות אירוע לב חוזר לאחר שהתרגז בזמן העבודה והתמוטט. בעקבות אירוע זה, קבע הרופא כי עליו להפסיק עבודתו באסותא ונקבעה לו נכות כללית בשיעור של 100%.



לטענתו, מאז הפסיק לעבוד בבית החולים, הוא לא הצליח למצוא מקום עבודה חלופי מאחר שאף מעביד לא מוכן להסתכן בהעסקתו בשל מגבלותיו הרפואיות.



אסותא טענה כי שרף לא הוכיח שהתקיים ויכוח חריף בינו לבין הטכנאים שהכחישו זאת בעדותם. עוד טוענים בבית החולים כי לא הוכח שאסותא ידעה על ההתנכלויות של הטכנאים כלפיו. אסותא הוסיפה כי בתקופה שקדמה להתקף הלב, היה שרף מצוי בהליך גירושין וביום בו לקה בלבו רב עם אשתו ובמריבה עמה היא שגרמה לו להתקף הלב. לגבי החזרתו לעבודה הבהירה אסותא כי הדבר נעשה בהתאם להוראות הרופא התעסוקתי וכי שרף לא עבד קשה יותר יחסית לעבודתו הקודמת.



השופטת דחתה את טענות אסותא בעניין הוויכוח עם הטכנאים. היא קיבלה את טענתו של רשף כי אסותא ידעה על מערכת יחסי העבודה העכורה וכי הוא נתפס על ידי הטכנאים כ"שובר שביתה".



השופטת קבע עוד כי "הוויכוח בין התובע ליתר הטכנאים היה חריג בחריפותו. ויכוח זה לא היה אירוע בודד, אלא השיא של התנכלות יומיומית של כל הטכנאים במכון כלפי התובע, אשר נמשכה מספר חודשים". השופטת הוסיפה כי "התפרצות הטכנאים על התובע ביום 9 באפריל 1998 היתה, אם כן, סיכון בלתי סביר אשר הנתבעת יכולה היתה לנקוט אמצעים סבירים על מנת למנעו".



השופטת קובעת כי על אסותא חלה חובת זהירות קונקרטית כלפי שרף. לדבריה, "מחובתו של מעביד סביר לדאוג לסביבת עבודה תקינה עבור עובדיו. בכלל זה מחובתו לדאוג שלא יתנכלו לעובדיו, ולמנוע מצבים כאלו במידה והם מתרחשים" .השופטת קובעת כי הבעיות הקרדיולוגיות והנפשיות מהן סובל שרף מקשות עליו להשתלב בשוק העבודה ולפיכך היא קבעה לו נכות תפקודית בשיעור של 60%.



לפי תלושי שכר שהציג שרף, הוא הרוויח בממוצע שכר של 24 אלף שקל בחודש. לפיכך, הפסד השתכרותו לעבר מ-1998 ועד עתה נאמדו בכ-2.7 מיליון שקל, אותם פסקה לו השופטת. בנוסף, נפסק לו הפסד שכר לעתיד בסך 2.3 מיליון שקל. פיצויים בעבור כאב וסבל בסך 200 אלף שקל וכן תשלום הוצאות רפואיות ובעבור עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסך 125 אלף שקל. בסך הכל, יפוצה הטכנאי בכ-5.3 מיליון שקל כאשר מסכום זה ינוכו התשלומים שקיבל מהביטוח הלאומי.