פישר לא רוצה להיות גרינספאן

סטנלי פישר קיבל אתמול את ההחלטה הנכונה. הוא לא רוצה להיות אלן גרינספאן. נגיד הבנק האגדי של ארה"ב (1987-2006) נחשב כלכלן מבריק, בעל זכויות וידע - עד למשבר הסאב-פריים של אמצע 2007. אז החל גרינספאן לספוג מבול של ביקורות קטלניות, שהלכו וגברו כשהגיע המשבר הפיננסי הגדול בספטמבר 2008. המוניטין שאסף במשך השנים, לא עמדו לזכותו.

האשימו את גרינספאן שהחזיק ריבית נמוכה מדי לאורך כל שנות ה-2000, מה שהריץ את הציבור לנדל"ן ולבורסה. כך התנפחו שתי הבועות האלה, עד שהתנפצו לארה"ב ולעולם כולו ישר בפנים.

פישר ראה איך שתי הבועות האלה מתחילות להתנפח גם אצלנו. הנדל"ן משתולל, וכך גם הבורסה. הוא הבין שזה ייגמר רע - ולכן החל אתמול בתהליך מדוד של העלאת ריבית. ברור שהשיקול האינפלציוני משחק באותו כיוון ממש, כי מדדי המחירים גדלים, וכך גם הציפיות לאינפלציה.

צריך להבין שריבית של 0.5% אינה ריבית בת קיימא. אין היא יכולה להחזיק מעמד זמן רב. היא טובה רק לעת משבר, וגם אז רק לתקופה קצרה. הרי אי אפשר שישראל תחזיק לאורך זמן בריבית נמוכה מזו הקיימת באיחוד האירופי. אנחנו לא כאלה גיבורים. אי אפשר גם שהריבית בישראל תהיה שלילית לאורך זמן. הרי האינפלציה הצפויה גבוהה בהרבה מ-0.5%. אי אפשר גם להמשיך ולהתעלם מהגידול העצום בכמות הכסף: 56% ב-12 החודשים האחרונים - כי בסוף הכל יתפוצץ לנו בפנים באינפלציה הרסנית ובאובדן היציבות.

היצואנים צריכים להבין שהנגיד אינו יכול להחזיק שער חליפין מלאכותי גבוה לאורך זמן. זה בלתי אפשרי. הם צריכים גם לדעת שיציבות מחירים טובה עבורם, כי היא התנאי הבסיסי לצמיחה בריאה ושומרת על שקט ביחסי העבודה. לכן טוב שהנגיד החל בתהליך קיפוד ראשה של מפלצת האינפלציה ובלימת התנפחותן של שתי הבועות. מי רוצה להיות היום גרינספאן.