מהפך ביפן: עם היוודע תוצאות מדגמי הבחירות הודיע ראש ממשלת יפן, טארו אסו, על כוונתו להתפטר. בהתאם לתחזיות - המפלגה הליברל-דמוקרטית (ldp) שבראשותו, הפסידה בבחירות 2008. "עליי לשאת באחריות למפלה הקשה", הודיע. הוא הוסיף כי בקרוב ייחל החיפוש אחר היורש, שישקם את המפלגה המפסידה.
מיליוני יפנים הצביעו היום בבחירות לבית התחתון רב ההשפעה של הפרלמנט, ושלחו את המפלגה הליברל-דמוקרטית (ldp), ששלטה באופן כמעט רציף במשך 50 שנים, לאופוזיציה. ממדגם שפורסם באחד מערוצי הטלוויזיה היפנים עלה כי מפלגה הדמוקרטית (dpj) צפויה לגרוף 315 מושבים מתוך 480 בבית התחתון של הפרלמנט, דבר בעל משמעות רבה במערכת פוליטית שבה הפרלמנט בוחר את ראש הממשלה.
ערב הבחירות, 38% מבעלי זכות הבחירה טרם החליטו כיצד יצביעו, ולכן קולות צפים אלה, המוגדרים "שמרנים גמישים", הם שהכריעו כנראה את עתיד הפוליטיקה ביפן. רובם של המתלבטים היו בשנות ה-30 לחייהם, אקדמאים, מהמעמד הבינוני, המעדיפים יציבות על פני שינויים גדולים, ומגלים עניין מועט בפוליטיקה.
המפלגה הדמוקרטית, בהנהגתו של יוקיו הטויאמה בן ה-62, מבטיחה ליפן "שינוי", שבמרכזו התוכנית הכלכלית - השקעה במשקי בית, קצבאות לעידוד יילודה ותמיכה בחקלאים המקומיים. הדמוקרטים מעוניינים בין היתר לחזק את הקשר עם מדינות אסיה על חשבון הקשר הקרוב עם ארה"ב.
סקרי דעת קהל ניבאו כי המפלגה הדמוקרטית (dpj) שישבה עד עתה באופוזיציה, תנצח בבחירות. הבוחרים פנו הפעם ל-dpj בשל כעסם על מה שנראה בעיניהם כאדישות הליברל-דמוקרטים וטיפולם הכושל בכלכלה, שהביא לקיפאון הנמשך כעשרים שנה ולאיבוד מעמדה של יפן כמעצמת-על כלכלית. המפלגה מבטיחה לשים קץ לשיטת "מאחורי הקלעים" שבה שלטו הליברל-דמוקרטים ולהישענותם הנצחית על הביורוקרטיה רבת-ההשפעה, שלמעשה אף קבעה את מדיניות מפלגת השלטון.
בכל אופן, מפלגת dpj הבינה מצוין כי חיוני לזכות בתמיכתם של הצעירים. לשם כך מינתה מועמדים צעירים, המצטלמים היטב בטלוויזיה. לעומת זאת, רוב מועמדי ldp המסורתית היו בשנות ה-60 לחייהם והיה להם רק מעט לומר על נושאים המעניינים מצביעים צעירים. גם לאסטרטגיה זאת יתרונות משלה. שיעור ההצבעה בקרב קשישים גבוה מאשר בקרב צעירים ביפן, אך באופן כללי גיוס תמיכתם של הקולות הצפים ביפן הוא אתגר קשה, שכן אחד המאפיינים הבולטים אצלם הוא היעדר עניין בפוליטיקה המקומית.
"עבור המצביעים, הסוגיה המרכזית ביותר היא הכלכלה", נכתב במאמר המערכת של "טיימס יפן", "הבוחרים חייבים להחליט אם לתמוך בשיטות השגרתיות של ldp או בגישתה החדשנית יותר של dpj כדי להחיות את הכלכלה".
עם זאת, נראה שלציבור היפני אין ציפיות רבות מהדמוקרטים בשל חוסר ניסיונם ומנהיגותם האפרורית. המפלגה הוקמה ב-1998 על ידי קשת נרחבת של ארגונים שמרניים ושמאלנים, ומצעה אינו שונה במיוחד מזה של המפלגה השלטת.
ואולם, ניצחון המפלגה הדמוקרטית היא בגדר הזרמת דם חדש למערכת. אך השאלה שנשאלת היא אם יפן מוכנה לפוליטיקה לוחמנית יותר, שבה הבוחרים יחליטו בין מפלגות שיחזיקו בכוח אמיתי?
מאז הפיכת יפן למדינה מודרנית, לפני יותר ממאה שנים, היה למפלגות רק תפקיד שולי וניהול המדינה הושאר בידי הפקידים. יתרה מזו, הדמוקרטיה ביפן לא הושגה מעולם בהתקוממות עממית, כפי שאירע בדרום קוריאה. במקום זאת, מוסדותיה המודרניים ושיטת הממשל הפרלמנטרית "הונחתו" מלמעלה - בתחילה, בסוף המאה ה-19, על ידי סמוראים רפורמיסטים שפעלו בשם הקיסר, ולאחר התבוסה במלחמת העולם השנייה על ידי הכובשים האמריקאים. התוצאה היא ציבור אדיש מבחינה פוליטית ומחסור במנהיגים פוליטיים כריזמטיים וחזקים, בשתי המפלגות גם יחד, שיכולים לחולל שינויים במדינה.
הליברל-דמוקרטים הפסידו לאחר 50 שנה בשלטון; רה"מ התפטר
סוכנויות הידיעות
30.8.2009 / 19:49