לומניס הגיעה לפשרה בתביעה נגדה בנושא מסירת מידע פנים; תשלם כ-20 מיליון דולר לתובעים

אחת ה"מזכרות" המשפטיות שהותירה ההנהלה הקודמת של חברת לומניס (אי.אס.סי לשעבר) להנהלה הנוכחית - מעבר לדיונים המשפטיים שניהלה עימה - היא תביעה ייצוגית שהוגשה נגדה ב-1998 בניו יורק על מסירת מידע פנים. היום החברה מדווחת כי התביעה הייצוגית הגיעה ככל הנראה לקיצה.



לומניס מודיעה כי הצליחה להשיג פשרה - שעדיין טעונה אישור בית המשפט - שתחייב אותה לשלם סכום של 20 מיליון דולר, נמוך משחשבה. לאור זאת, החברה מאמינה כי תרשום רווח חד פעמי של 7 מיליון דולר ברבעון השני של 2002, מאחר שכבר הפרישה סכום של 27 מיליון דולר לצורך התביעה. הערכת לומניס היא כי הדיון בבקשת אישור הסכם הפשרה יתקיים בתחילת 2002.



לומניס מיוקנעם מתמחה בפיתוח לייזרים רפואיים ואסתטיים. התשלום לתובעים יבוצע בשילוב של מניות ומזומן: החברה תשלם במזומן 4.5 מיליון דולר ותנפיק 420-500 אלף מניות לפי מחיר המניה הממוצע ב-15 הימים שיקדמו לאישור בית המשפט להסכם. הסכום הכולל מוערך בכ-20 מיליון דולר.



חברת הביטוח פשטה את הרגל
לדברי מנהלת קשרי המשקיעים של החברה, לין גולומביק, לומניס שמרה ברזרווה 27 מיליון דולר לצורך התביעה. האם אין ללומניס חברת ביטוח שתטפל בכך? ובכן, יש - Reliance (ביטחון, בעברית) - אולם היא פשטה את הרגל.



"אני מרוצה מאוד מיישוב התביעה", אמר היום יאשה סיטון, נשיא ומנכ"ל החברה, "ואת 4.5 מיליון הדולר שאנחנו צריכים לשלם במזומן אנחנו מתכוונים לתבוע מהחברה שנמצאת בהליכי פירוק", אמר. ככל הידוע, מדובר כרגע רק בכוונה כללית לקחת חלק בתביעות הנושים, ועדיין לא נעשה צעד אופרטיווי בכיוון זה.



ולסיפור התביעה: נגד לומניס, שהיא תוצאה של מיזוג בין תעשיות לייזר וחברת אי.אס.סי, הוגשה ב-1998 תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בניו יורק (המחוז הדרומי), בטענה כי מנהלי חברת אי.אס.סי דאז הדליפו בספטמבר 1998 מידע פנים סודי ולא בהכרח ציבורי לבית ההשקעות סלומון סמית ברני.



תעשיות לייזרים הורדה כצד לתביעה
התביעה הוגשה נגד בית ההשקעות סלומון סמית ברני, הנהלת חברת אי.אס.סי, ובצורה אישית נגד שמעון אקהויז, שהיה מנהלה; הלל בכרך - ממייסדיה וסמנכ"ל בחברה; וקארן שריד, סמנכ"לית הכספים. צדדים נוספים לתביעה היו כנגד יאשה סיטון - מנכ"ל לומניס היום - ובנימין גיבלי - שניהם מנהלי עבר בחברת תעשיות לייזר. בסוף אוגוסט 2000 דחה בית המשפט את הטענות כנגד תעשיות לייזר וסיטון והיא נותרה כגד מנהלי אי.אס.סי לשעבר בלבד - אקהויז, בכרך ושריד - ובית ההשקעות.



התביעה אף טענה כי לומניס לא ניהלה כראוי את דו"חותיה הכספיים בשנים 1997 ו-1998. ה"טיפ" שכביכול נתנה הנהלת החברה לבית ההשקעות - טענה התביעה - היה כי היא לא תעמוד בתחזיות לרבעון השלישי של השנה. הטענה בתביעה היתה כי סלומון סמית ברני מיהר למכור חלקים מהחזקותיו בחברה, וכי השמועה על הפספוס בדו"חות החלה לעבור לשוק. וכך, עוד טרם פרסומן הרשמי של התוצאות, המניה נפלה ביום בהיר אחד בספטמבר מרמה של 21.6 דולר למחיר של 14.6 דולר - 32%. יום אחרי, המניה לא נעצרה ואיבדה 55% נוספים מערכה.



כפי שצוין, לא היה זה המאבק המשפטי היחיד הגדול בו היתה מעורבת לומניס. האיחוד בין אי.אס.סי ותעשיות לייזר ב-1998 לא עבר בצורה חלקה, והחברה לא המריאה תחת ניהולו של שמעון אקהויז, מייסד ESC, והחלה להציג הפסדים בדו"חותיה הכספיים.



טענות לגבי הניהול של החברה על ידי אקהויז ולגבי הביצועים האומללים של החברה ושל המניה הובילו למאבק שליטה בין אקהויז לבין בעל מניות בחברה, אריה גנגר, ובסיומו של המאבק, שהגיע גם למסדרונות בתי המשפט, ידו של גנגר היתה על העליונה. סיטון הוזעק אז בחזרה לנהל את החברה, לאחר שעזב את תפקידו בעקבות המיזוג בין שתי החברות.