המלחמה על חסכונות הציבור

אלו הם ימי הנופש האחרונים של אוגוסט, והאווירה במלון הולידיי אין קראון פלאזה ברחוב הירקון בתל אביב קיצית ומשוחררת. צעירות בבגדי חוף מחפשות את הספא, תיירים חמושים במפות העיר מתרוצצים במורד המדרגות, וזוגות מגלגלים עגלות ילדים במסדרונות. רק בקומת המרתף, באחד מאולמות האירועים של המלון, היתה אתמול האווירה קודרת ומתוחה.

שם, בחדר הקטן ההוא - העמוס במצלמות טלוויזיה, יחצ"נים ואנשי תקשורת - הטיל בעל המלון לב לבייב פצצה מעל ראשיהם של הפנסיונרים הישראלים המסכנים, ולצורך כך נדרשה אווירה של משבר: אפריקה ישראל שבשליטתי לא תוכל לפרוע את מלוא החוב שלה אליכם, הודיע להם לבייב. נכון, בימים היפים ביקשנו מכם הלוואות ענק בהיקף של 21 מיליארד שקל, ואתם התנהגתם יפה וסיפקתם לנו את הכסף שאותו השקענו בכל העולם, אבל זו תקופה קשה, ואין לי מספיק כסף כדי להחזיר לכולם.

התפאורה שאירגן לבייב היתה בסדר גמור. הוא לא הסתתר מאחורי ניסוחים משפטיים והודעות לאקוניות לבורסה, אלא הזמין את כולם למסיבת עיתונאים, שבה הודיע בפנים רציניות כי הוא עובד קשה, מאוד מאוד קשה, אפילו 20 שעות ביממה - אבל זה לא מספיק, שכן המשבר הגלובלי ממשיך להיות חריף. לבייב גם כיבד את הנוכחים בסנדוויצ'וני סלמון מעושן, מגשי פירות וקפה הפוך, אבל הבעיה לא היתה בתפאורה, אלא בתוכן.

ראשית, לבייב לא הצליח להסביר למה התעורר דווקא עכשיו. הרי כבר יותר משנה מעריך שוק ההון שאין מצב שאפריקה תפרע את חובותיה - ודווקא כעת, כשהבורסות התאוששו והמצב המקרו כלכלי התייצב, הוא מחליט לוותר. שנית, לבייב לא חשף אפילו פירור מהיקף התספורת שהוא מתכנן לנו. איזי כהן, מנכ"ל החברה, אף ביקש שלא נשתמש במושג "תספורת" כי זה לא יפה, והוא בכלל כבר קירח.

וכך, במקום לספק תשובות - למשל, מה לבייב עצמו יהיה מוכן לתרום למאמץ (עורך הדין שישב לצדו הורה לו לא לענות על השאלה הזו) - שיגרו לבייב וכהן לאוויר בעיקר קלישאות ומשפטים סתומים. "המצב מטורף, וזו שנה מטורפת", "צריך להתרכז בעתיד", "המחירים נמוכים וקשה למכור נכסים", "היינו על מסלול המראה", "הבורסות עלו, אבל בשטח המצב עדיין חמור", "צריך לאזן בין האינטרסים של בעלי האג"ח ובעלי המניות", "מי שלא עושה לא טועה", "ההנהלה הקודמת רצתה לחסוך פרומיל", "אנחנו הולכים עם ראש מורם, ועוד נצחק כל הדרך", ו"אני איש צנוע", היו כמה מהן.

מאחורי כל המשפטים האלה ניצבת אמת אחת בסיסית: אפריקה חייבת לקופות הגמל, לקרנות הנאמנות ולפוליסות ביטוחי המנהלים כ-7 מיליארד שקל - ואת החוב הזה היא מבקשת לשים על שולחן הדיונים. החוב הזה שווה כיום כ-3 מיליארד שקל, והשאלה הגדולה היא כמה הוא יהיה שווה לאחר ההסכם. במלים פשוטות השאלה היא כמה אנחנו נקבל על כל שקל שנתנו ללבייב בשנים היפות שלו.

לבייב באפריקה ועידן עופר בצים מבקשים כיום מהציבור, שהפקיד בידיהם את הפנסיה שלו, שיעזור להם ויהיה אתם בעת נפילתם העסקית. אלא ששניהם עשירים מאוד, עם נכסים בשווי מאות מיליוני דולרים, ועליהם להשתתף במאמץ. רק לפני שנה רכש לבייב בית ברובע המפסטד הלונדוני היוקרתי תמורת 70 מיליון דולר, ועופר מתגורר בבית יקר בארסוף. ההתעשרות שלהם היתה גם, ובעיקר, בזכות הכסף שלנו.

מי שאמור לדאוג לחסכונות של הציבור עכשיו הם המנהלים של בתי ההשקעות וחברות הביטוח. בדיוק לצורך זה הם מקבלים שכר של מיליוני שקלים בשנה, וזה הזמן שבו הם נדרשים להוכיח שהם שווים את השכר הזה.

המלחמה על החסכונות שלנו התחילה אתמול. על שי טלמון מנכ"ל כלל ביטוח, יונל כהן מנכ"ל מגדל, רועי ורמוס מנכ"ל פסגות וכל חבריהם, מוטלת החובה לדאוג כי לבייב ועופר יכניסו את היד לכיס הפרטי שלהם ויוותרו על נכסים ומניות. אחרת תהיה כאן הידרדרות.

אליעזר פישמן ושאר אנשי העסקים שלנו מסתכלים על ההתרחשות הזאת מהצד, ומחכים לראות כיצד היא תסתיים. דווקא מלבייב, שבמשך שנים התייחס לשותפיו מהציבור באופן הוגן וראוי, היינו מצפים שיעשה הכל כדי לפרוע את חובו.