צמיחתה של תעשיית המיקרו-מימון מדאיגה דווקא את העניים

ניו יורק טיימס



>> ממחסן בפרבר סנט אואן המוזנח מחוץ לפאריס בונה ז'אק אטלי את מה שהוא מכנה "מק'ינזי של עולם המיקרו-מימון" - חברת ייעוץ כללית למגזר זה. אטלי, בנקאי ויועץ לנשיא צרפת לשעבר, גייס שמות גדולים למועצת המנהלים ולשורת היועצים שלו, בהם שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר, ממייסדי הארגון זוכה פרס נובל "רופאים ללא גבולות", ומוחמד יונוס, חתן פרס נובל לשלום וממייסדי בנק גרמין, חלוץ בתחום המיקרו-מימון. אטלי גם גייס כמה שותפים עסקיים, כגון ענקית התוכנה הגרמנית sap ו-bnp פאריבה, הבנק הגדול בצרפת.

התוצאה: פלאנט פייננס (planet finance), שכעת מעסיקה יותר מ-700 עובדים ופועלת ביותר מ-60 מדינות. לפי החברה, מאז 1998 היא סייעה ל-140 אלף יזמים וסיפקה מימון בהיקף של 80 מיליון דולר.



בנוסף, מפעיל הבנק חטיבת השקעות ומציע ייעוץ טכני לתורמים וללווים. כמה מהשירותים, כגון דירוג אשראי, נהפכו לאמות מידה בשוק; אחרים, כגון הביטוח, לא זכו להצלחה כה רבה.



ההתרחבות של פלאנט פייננס ממחישה בדיוק כיצד נהפכו עסקי המיקרו-מימון - מתן הלוואות קטנות ליחידים ועסקים קטנים, בדרך כלל במדינות מתפתחות - לעסקים גדולים. חברות כדוגמת פלאנט פייננס ובלו אורצ'רד, הפועלת מז'נווה, משכו לא רק משקיעים ציבוריים, אלא גם משקיעים פרטיים שמחפשים תשואות דו-ספרתיות שהן גם בעלות אחריות חברתית.



המתווכים, בהם בנקים גדולים כגון סיטי וג'יי.פי מורגן, קפצו על העגלה, מצאו משקיעים ומציעים שירותים כגון הנפקות אג"ח, הנפקות ראשונות לציבור של מניות, דירוגי אשראי וביטוח.



אך הצמיחה וההתרגשות גרמו לחלק מהעוסקים בתחום לחשוש כי התעשייה, הנשטפת בנזילות בימים אלה למרות המחנק הפיננסי שהיה בשנה האחרונה, תהפוך לתעשייה שמונעת רק על ידי רווחים ותתנתק מהמטרה המקורית שלה - להפחית את העוני. בנוסף, עולות שאלות רבות בנוגע לנטל החובות והרגולציה על המגזר.



"בוול סטריט היתה התלהבות די גדולה ממיקרו-מימון לפני כמה שנים", אמרה אליזבט ליטלפילד, מנכ"לית קונסולטטיב גרופ טו אסיסט דה פור (cgap), מכון מחקר עצמאי שפועל בתוך הבנק העולמי. "יש אלמנטים של בועה. בכמה מהמדינות נראה שהמוסדות גדלו בקצב מהיר מדי".



כמה אנשים בתעשייה מתרעמים על אטלי, לדוגמה, וטוענים כי הוא מנפח את ההישגים הכלכליים של פלאנט למטרות של יחסי ציבור, אך הם מסרבים לעשות זאת בגלוי בשל מעמדו. גם החברה מודה כי נאלצה לעבור תהליכי למידה.



אטלי מסכים עם הקביעה כי "יש אנשים בתעשייה שמשתמשים במיקרו-מימון כדרך לפרסם את עצמם". הוא לא נקב בשמות.



משפרים את איכות החיים



מטרת המיקרו-מימון צריכה להיות יצירת מוצרים שמשפרים את איכות החיים של אנשים, טוען אטלי, ולכן אינו אידיאלי כמודל עסקי טהור. לדבריו, משום שלפלאנט יש "בעלי מניות סבלניים", הקבוצה אינה נאלצת לרדוף אחר הרווחים. אף כי פלאנט הוא ארגון ללא מטרות רווח, הוא לא שלל את האפשרות שבעתיד החברה תצא לשוק עם חלק ממוצריה.



המיקרו-מימון המודרני השתרש בשנות ה-80, אף כי ניסיונות ראשוניים בבנגלדש ובמדינות אחרות החלו עוד קודם לכן. המיקרו-מימון שונה מאמצעי סיוע מסורתיים, בכך שהוא מתעקש כי ההלוואות יוחזרו בגביית ריבית ובניסיון להפחית את העוני דרך עידוד יזמות.



המודל הבסיסי מורכב מהקמת מוסדות מיקרו-מימון על ידי הממשלה או המשקיעים, והעברת כספים, ישירות או דרך קרנות, לבנקים מקומיים ולחברות הלוואה כדי לגלגל את ההלוואות. לפי מחקר של cgap, שיפורסם בקרוב, המימון ממשקיעים ציבוריים ופרטיים צמח ליותר מ-10 מיליארד דולר בדצמבר.



יותר ממחצית מהסכום מנוהל על ידי קרנות מתמחות, הידועות ככלי השקעה של מיקרו-מימון, שמנוהלות על ידי משקיעי הון פרטי וכלה במנהלים מיוחדים. הנכסים המנוהלים צמחו ב-16% ברבעון הראשון ל-6.6 מיליארד דולר, לאחר שעלו ב-72% וב-31% ב-2007 וב-2008 בהתאמה.



בלו אורצ'רד, מתווכת המיקרו-מימון המסחרית הגדולה בעולם, מעריכה כי במטרה לעמוד בביקוש לפרויקטים בחמש השנים הקרובות, יזדקקו המיקרו-בנקאיים ל-10-20 מיליארד דולר. מרבית הקרנות פועלות מאירופה, מסיבות הקשורות למס ורגולציה. בלו אורצ'רד שותפה לניהול הקרן הגדולה ביותר העוסקת באופן בלעדי במיקרו-מימון, קרן דקסיה מיקרו-קרדיט פאנד, בהיקף של 500 מיליון דולר. כ-100 מיליון דולר נוספו לקרן השנה.



עם זאת, התשואות בתחום מתמתנות. מדד המיקרו-מימון, symbiotics, שעוקב אחר שש הקרנות הגדולות ביותר, הניב תשואה של יותר מ-2% השנה, לעומת כ-6% ב-2007 וב-2008. ז'אן פייר קלאמפ, מנכ"ל בלו אורצ'רד, אמר כי "במחצית הראשונה של השנה הענקנו הרבה פחות מימון לעומת שנים שעברו", אך הוסיף: "יש לנו מקורות למימון. ברבעון השלישי או הרביעי של השנה המשקיעים הפסיקו להשקיע".



לסערה הפיננסית יש גם תופעות לוואי אחרות. דו"ח שפירסם ביולי המכון לחדשנות פיננסית טען כי המלווים כעת מתמקדים בסיכוני אשראי ובנזילות; לפני שנה, חששותיהם התמקדו בניהול וברגולציה. "הצמיחה המהירה של השנה העמידה את המנהלים והמוסדות תחת לחץ ניכר", אומרת ליטלפילד. "כעת יש נסיגה בכספים שנכנסים" - מה שמאפשר התמקדות בשיפור השירות, תופעה שהיא מכנה "תיקון בריא".



לואיק סדולה, מרצה לכלכלה בבית הספר הגבוה לעסקים בצרפת, insead, אמר כי ייתכן שיש צורך בחוקים חדשים להגבלת הסיכון למלווים הפגיעים ביותר. חלק מהדו"חות שפורסמו באחרונה גילו כי החברות גובות שיעורי ריבית גבוהים - עד 60% במדינות כמו זמביה ובנגלדש - וטוענים כי נעשה שימוש בטקטיקות אגרסיוויות בהחזרי הלוואות.



לדברי אטלי, החברה שלו מנסה כבר שלוש שנים לקדם אמנה בינלאומית לפיקוח על תעשיית המיקרו-מימון. אחרים, כגון ליטלפילד, אינם בטוחים שהפתרון הוא רגולציה. המגזר נהפך למקצועי יותר והמוסדות הגדולים יותר נמצאים תחת פיקוח מלא וכמעט 1,000 מהם מדורגים על ידי סוכנויות האשראי, היא אומרת.



יתרה מזאת, יש צורך בעבודה נוספת על השפעות המגזר, כפי שעולה ממרבית המחקרים, אומר דין קרלן, מרצה לכלכלה באוניברסיטת ייל. "המיקרו-מימון אינו משנה חיים של אנשים כפי שעולה מן הרושם הראשוני", הוא טוען. "אנו צריכים להבין יותר כיצד לייעד ולערוך את התוכניות". מן המדד הסופי, הפחתת העוני, עולה "תמונה מעורבת ביותר", מסביר קרלן. לדבריו, יש לשים דגש על חסכונות - ולא על הלוואות.



עולם ונטורה, מפלאנט, מצביע על "מדדים זעירים רבים" - סקרים ודיווחים אנקדוטליים - "שמספרים לנו שהמצב השתפר בעקבות המיקרו-מימון".