האיש מתאים, העבודה קשה

>> אחרי שבועות של ביקורת נגד תוכניותיו לרפורמה במערכת הבריאות, זקוק נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לקצת כותרות ידידותיות.

הדבר מסייע להסביר מדוע מינה אובמה ב-25 באוגוסט את בן ברננקי לכהונה נוספת כיו"ר הבנק הפדרלי, אף כי כהונתו הראשונה תסתיים רק בינואר. ההחלטה זכתה לתמיכה בוול סטריט ובוושינגטון. מלבד כמה יוצאים מהכלל, שיבחו הפוליטיקאים והכלכלנים את ברננקי והריעו להחלטת אובמה להשאיר אותו בתפקיד.



ההחלטה היתה טובה משתי סיבות חשובות. הראשונה, שבה התמקדו מרבית הפרשנים, היא שברננקי עשה עבודה מצוינת בטיפול במשבר הכלכלי החמור ביותר מאז שנות ה-30. חלק מהמתפעלים משבחים את האופן שבו מי שבתור סטודנט חקר את השפל הגדול הציל את העולם מחזרה עליו. הם מתעלמים מהעובדה שברננקי היה שותף ליצירת התנאים המוניטריים הרופפים שתדלקו את החגיגה הפיננסית שקדמה למשבר. כמושל בבנק הפדרלי מוקדם יותר בעשור, ברננקי היה משוכנע אפילו יותר מאלן גרינספאן, שהבנקים המרכזיים לא צריכים להעלות ריבית כדי למנוע מראש בועות נכסים.



לפיכך, מינויו החוזר של ברננקי עשוי להיות דומה להזמנת שרברב שוב ושוב כדי לתקן את הצינורות שהתקין קודם לכן ושהציפו את ביתכם. ולאחר פרוץ המשבר, ברננקי לא היה היחיד מבין הבנקאים המרכזיים שהצטיין בשימוש במפתחות הברגים המוניטריים. מנהיגי בנקים מרכזיים ממדינות עשירות נוספות פעלו באופן נועז.



אף על פי כן, המחקר האקדמי של ברננקי איפשר לו להעריך באופן מדויק את הסיכונים שעשויים להיגרם מפגיעה בתפקוד השווקים הפיננסיים. הנכונות שלו להתנסות במכשירי מדיניות מוניטרית לא קונוונציונליים איפשרה לבנק הפדרלי למנוע קריסה פיננסית גם בזמן שהפוליטיקאים האמריקאים היו משותקים. ההתנהלות הנוחה והדיפלומטית שלו הצליחה להרגיע את השווקים גם בעיצומו של המשבר.



הסיבה השנייה שבגללה יש היגיון רב במינוי החוזר קשורה פחות לחוזקותיו של ברננקי ויותר לסכנות הטמונות בסילוקו. בין החלופות האפשריות לא נמצא אדם שבאופן ברור עולה על ברננקי. לאור הקונצנזוס שהוא טיפל היטב במשבר, החלפתו, בייחוד במועמד דמוקרטי, היתה נתפשת כמינוי פוליטי. תפישה זו, נכונה או לא, היתה פוגעת בבנק הפדרלי ולפיכך בכלכלה.



הבנק המרכזי של ארה"ב נמצא בין כה וכה בעמדה הפוליטית המסוכנת ביותר זה דורות, ונתון למתקפה משמאל בשל הכישלון לרסן את העודפים הפיננסיים, ומימין בשל ניפוח מאזני הבנק והחריגה מתחומי האחריות שלו. הוא נלכד בדיון הסוער לגבי רגולציה פיננסית, ואינו זוכה לתמיכה ציבורית. לפי אחד הסקרים, האמריקאים מעריכים את הבנק הפדרלי פחות משהם מעריכים את מס ההכנסה. באווירה זאת, אפילו ניחוח של מינוי מפלגתי עשוי להביא לאסון.



מינויי החוזר של ברנננקי הפיג סכנה זאת, אך לפנינו תקופה מסוכנת עוד יותר. הן מבחינה מעשית והן מבחינה פוליטית, התפקידים שיוטלו על הבנק בשנים הקרובות עשויים להיות קשים יותר אף מהטיפול במשבר עצמו. יידרש זמן רב לפני שהעסקים בבנק הפדרלי או בכל בנק מרכזי בעולם יחזרו לשגרה. העמדה המוניטרית של הבנק הפדרלי צריכה להיות משוחררת מספיק כדי למנוע מהכלכלה לשקוע לבוץ דפלציוני, אך חייבת להיות הדוקה מספיק כדי לעצור את עליית שיעור האינפלציה. שיעורי הריבית לטווח הקצר עדיין קרובים לאפס, ואת פעילויות האיזון המוניטריות יש לבצע באמצעות ציוד שלא נבדק - בייחוד הניפוח וכיווץ של מאזני הבנק הפדרלי - ועל רקע של חובות ממשלתיים התופחים והולכים במהירות.



מבחינה פוליטית, הקשיים יהיו אפילו גדולים יותר. ברננקי חייב למקד את הדיון ברפורמה הרגולטורית אם אין ברצונו שהבנק הפדרלי יישאר עם תחומי אחריות בלתי סבירים בהיקפם וללא מספיק כלים לפעולה. הוא חייב להסביר את ההיגיון שעומד מאחורי ההחלטות המוניטריות של הבנק, אך לעמוד איתן בפני הלחצים להשפיע עליהן. לאור התחזיות שארה"ב צפויה לרשום צמיחה חלשה ושיעור אבטלה גבוה במשך זמן רב, הדבר לא יהיה קל. לדוגמה, תעשיית הדיור תזעק אם הבנק הפדרלי יתחיל למכור אג"ח מגובות במשכנתאות; והקונגרס ימחה, ואולי אף הבית הלבן, אם שיעורי הריבית יעלו בזמן ששיעור האבטלה גבוה והגירעונות עצומים.



ברננקי הרוויח את המינוי החוזר שלו בכך שהראה כי הוא מנהל משברים נועז ויצירתי. בתקופת הכהונה השנייה שלו הוא יצטרך לא פחות מיומנות טכנית משהפגין בראשונה, ועמוד שדרה פוליטי אפילו חזק יותר.