ניו יורק טיימס
>> השופט מסמן לכם להיכנס למשרדו בבניין בית המשפט העליון בברוקלין. על הקיר תלויה כרזה ועליה הכיתוב: "יש לוודא שהמוח פועל, לפני שפותחים את הפה". אתם נכנסים למשרדו הפנימי, שם נערמות הבקשות לעיקול לערימות שמהן אפשר בקלות לייצר רכס הרים חדש.
בכל שבוע מגיעים נציגי הבנקים החזקים והגדולים בארה"ב לבית המשפט שלו ומבקשים לעקל את בתיהם של תושבי ניו יורק, שלא עמדו בתשלומי המשכנתא שלהם. כמעט באותה תדירות, אומר השופט, הם מגישים בקשות לעיקול שרצופות בטעויות.
הוא מוציא את אחת מהבקשות ומעיין בה: נציג של דויטשה בנק חתם על תצהיר שבו נטען כי הוא סגן נשיא של שני בנקים שונים. המשרד שלו נמצא במיזורי, אך החתימה התבצעה בפיקוח נוטריון בטקסס. הבנק אפילו לא היה הבעלים של המשכנתא כאשר החל לעקל את הנכס מבעל הבית. שפתיו של השופט מתהדקות כאילו שאף מלפפון חמוץ. הוא דחה את הבקשה.
"אני בחור קטן מברוקלין, שלא שייך לקאנטרי קלאב שלהם" הוא אומר, ומושך בכתפיו להדגשת הנקודה. "אני לא מקבל את קומדיית הטעויות הזאת".
השופט ארתור שאק, 64, מדמה עצמו לדון קיחוטה של עולם השיפוט הנלחם מול צבאות של בנקאים, מעקלים ועורכי הדין, שמגישים לו שקים גדושים של בקשות לעיקולים. בזמן שהדיון הציבורי בארה"ב מתמקד בחילוץ הבנקים ובסיוע הפדרלי המתעכב לבעלי הבתים, המציאות הקשה של המשבר מתרחשת בין כותלי בתי המשפט - וברור למי מעניק שאק את אהבתו.
שאק דחה 46 מתוך 102 בקשות עיקול שהוגשו בפניו בשנתיים האחרונות. ההחלטות הנוקבות שלו, המתובלות באזכורים לעושרם העצום של נשיאי הבנקים, משכו את תשומת לבם של שופטים ועורכי דין מפלורידה ועד לאוהיו ולקליפורניה. בכנסי שופטים שנערכו באחרונה בשיקגו ובאריזונה, היללו כמה דוברים את פסיקותיו כמודל אפשרי לכל ארה"ב.
בנוסף, הדעות שלו הצליחו לפגוע בפקיד בנק אחד או שניים, שטוענים כי השופט עומד בדרכם ומונע מהם לקבל את שמגיע להם בזכות. בנק hsbc עירער על פסיקה שהעניק באחרונה וטען כי שאק קבע "תקדים מסוכן" כאשר שימש "הן כשופט והן כחבר מושבעים", וביטל תיקים גם במקרים שבהם בעלי הבתים לא הגיבו להתרעות לפני עיקולים.
השופט שאק, בדומה למספר מצומצם של שופטים מקומיים ופדרליים, בוחן את תעשיית המשכנתאות בזכוכית מגדלת. בחגיגת הבהלה לזהב של העשור האחרון, הבנקאים העניקו מיליוני משכנתאות - עם תנאים שנעים בין טובים, רעים ופשוט מכוערים - שנארזו ונמכרו למשקיעים מקונטיקט ועד לסינגפור. הרשלנות חגגה. המוני מסמכים נאבדו, חתימות נעלמו ומסמכים תוארכו באופן שגוי, עד כי לעתים לא ברור איזה בנק מחזיק במשכנתא.
השופט שאק מתמודד עם הבעיות באופן ישיר ושולח מסר ברור ונוקשה לבנקים: אם הבנק אינו יכול להוכיח את הבעלות על המשכנתא, הוא לא יכול לעקל את הנכס. "אם אתם עומדים לקחת למישהו את הבית, הכל צריך להיות חוקי ומדויק", הוא אומר. "אני בחור משונה - אני לא רוצה לשלוח משפחה לרחוב אם זה לא חוקי".
להטוטנות עם המשכנתא
עם משקפיים גדולות ושחורות, שפם דק ושערות מעטות על ראשו, שאק נולד וגדל בברוקלין. משרדו עמוס בכדורי בייסבול חתומים ותמונות של קבוצת הבייסבול ברוקלין דודג'רס. הוא בעל תואר שני בהיסטוריה והפסיקות הכתובות שלו לוקחות את הקורא למסע של אסוציאציות חופשיות דרך התרבות הפופולרית, החוקית והספרותית, עם הצצה אגבית לעמודי העיתונים הכלכליים.
כששפט בתביעה שבו דויטשה בנק וגולדמן סאקס העבירו ביניהם שוב ושוב משכנתא שבעליה נקלע לחדלות פירעון ואיבדו את המעקב אחר המסמכים, הזכיר השופט בהחלטתו את הסרט "אלו חיים נפלאים" ואת הבנקאי המרושע, מיסטר פוטר, שאותו גילם ליונל ברימור.
"המלווים צריכים תמיד לזכור", כתב שאק בפסיקה מ-2007, "שהם עוסקים בבני אדם, ולא באספסוף ובבהמות. תאגידים שמרוויחים מיליארדי דולרים חייבים לפעול לפי אותם חוקי עיקולים כמו הבנקים האזוריים, חברות ההלוואה והחיסכון או איגודי האשראי - או שיהפכו למר פוטר של המאה ה-21".
ב-2008 הוא נזף בוולס פרגו בשל הגשת מסמכים, שבהם הופיעו טעויות רבות. "בית המשפט", כתב השופט, "מזכיר לוולס פרגו את העצה של קסיוס לברוטוס במערכה הראשונה, סצנה שנייה של "יוליוס קיסר" מאת שייקספיר: "האשמה, ברוטוס היקר, אינה בכוכבים, אלא בנו".
בתביעה של דויטשה בנק מ-2008 הקריא השופט בקול: "בית המשפט תוהה אם פעולת העיקול המיידית היא גרסה תאגידית שלא ?ערבוב קלפים של קנזס סיטי', משחק ביטחון מורכב. בסרט מ-2006 ?להרוג את המזל', מר גודקט, רוצח שכיר בכיכובו של ברוס ויליס, מסביר: ?ערבוב קלפים בסגנון קנזס סיטי הוא שכאשר כולם מסתכלים ימינה, אתה הולך שמאלה".
ומה היתה תגובת הבנק? שאק מושך בכתפיו. "הם בטח מקללים אותי", הוא אומר, "אבל איש אינו מתעניין בשופט אחד קטן".
מגן על השכונות
המלחמה של השופט שאק נגד הבנקים החלה ב-2007 כאשר מספר העיקולים בארה"ב זינק. הוא סבר כי הדבר פוגע קשות בברוקלין, בייחוד בשכונות השחורים ממעמד הפועלים. "הבנקים העניקו הלוואות שנועדו לכישלון", הוא טוען.
השופט נבר במאגרי המידע הנדל"ני. הוא מצא בנקים עם שמות לא ברורים וחברת עורכי דין ענקית לענייני עיקולים, סטיבן ג'יי באום, שייצגה שני צדדים באותה תביעה. הוא ציין כי מנכ"ל ולס פרגו, ג'ון שטומפף, הרוויח יותר מ-11 מיליון דולר ב-2007 בזמן שרווחי החברה נפלו ב-12%.
"אולי", הוא ייעץ לבנק, "המועצה צריכה לתהות, כמו בית המשפט, אם מר שטומפף התעשר באופן בלתי מוצדק על חשבון בעלי המניות של ולס פרגו". התגובות שקיבל היו, איך נאמר, קצת פחות מנלהבות.
"אני בחור מרחובות ברוקלין שבמקרה הוא גם שופט", הוא אומר. "אני רואה בנק שנותן משכנתא של 500 אלף דולר על בניין ששווה 300 אלף דולר עם ריבית של 20% ואני שואל שאלות, מה אני יכול להגיד לך?"
השופט מברוקלין שמוריד את הבנקים הגדולים על הברכיים
מאת מייקל פאוול
2.9.2009 / 7:07