המחשבון שנהפך לאייפון

על אף שבישראל, בזכות חברות הליסינג, מאזדה היא מכונית מאוד פופולרית, בעולם המצב אינו כזה. לכן, בשנים האחרונות דואגים בחברה להדגיש בעיצוב כלי הרכב כמה פרמטרים שלדעתם עוזרים בזיהוי המותג, ואף נתנו לאיכות המזוהה הזאת שם - zoom zoom.

דגם מאזדה 2 שבר את המראה הקופסתי של מאזדה והוסיף לחברה חדשנות והערכה מבחינת המראה, שהתבטאה גם בטבלת המכירות. בתערוכת הרכב בניו יורק ב-2008 אף קיבלה מאזדה 2 את התואר "מכונית השנה העולמית".

העיצוב של המכונית מספק תחושה כאילו היא עשויה מפיסה אחת של מתכת, והמראה השרירי והדינמי עוזר לה למשוך תשומת לב. תהליך העבודה על הדגם היה לא פשוט, והמעצב הראשי של מאזדה, איקו מאדה, סיפר כי בדצמבר 2004 נאלצו בחברה לזרוק את כל העבודה שנעשתה עד אז על הדגם על ידי שלושה משרדי עיצוב שונים (שניים יפניים ואחד גרמני), והחליטו להתחיל מחדש את תהליך העיצוב, משום שעד אותו רגע המוצר לא היה מספיק דינמי ובעיקר - לא היה מספיק מזוהה עם החברה.

לאחר כמה חודשי עבודה הגיעו שתי אופציות לקו הגמר, ומאדה היה צריך לבחור מי משני הדגמים ימשיך את תהליך הפיתוח. את הבחירה הוא עשה כשהיה במילאנו, והיא התבססה על ההשערה איזה מבין שני ההדגמים ישתלב טוב יותר ברחוב האיטלקי, כלומר בשוק שמחוץ ליפן.

אם יוצרים חדשנות משמעותית, היא עדיין אפקטיווית גם לאחר יותר מ-40 שנה. מנורת ארקו, שיצרו ב-1962 האחים האיטלקים קסטיליאוני לחברת הרהיטים פלוס, נועדה לתת פתרון למי שרוצים תאורה מהתקרה באזור בבית שבו אין נקודת חשמל; או כמו שהמעצבים העדיפו לכנות אותה: "מנורת תקרה בלי שצריך לעשות חור בתקרה".

הפתרון היה מנורת רצפה עם צוואר מעוגל וארוך שנותן תחושה של תאורה מהתקרה. המנורה, הנמצאת במרחק כמה מטרים מהבסיס, מאפשרת להציב בנוחות שולחן אוכל ולשבת סביבו מבלי לגעת בבסיס המנורה העשוי שיש כבד. בבסיס המנורה אף יש חור עגול שנועד לאפשר לשני אנשים להזיז אותה באמצעות מקל של מטאטא.

יש הרבה מחקרים שבדקו איך צריכה להיראות סביבת העבודה שלנו. התאורה, תנוחת הישיבה וגובה השולחן נבדקו לא מעט במשך השנים. אחד הפריטים שקשה במיוחד להתאים אותו ולהפוך אותו לנוח לעבודה הוא הכיסא המשרדי. הרי כל אחד מאתנו יושב בתנוחה קצת שונה, הגובה שלנו לא זהה וכך גם המשקל.

רוב הכיסאות בשוק מאפשרים להתאים את הכיסא מבחינת גובה הישיבה וזווית הגב, אפשרויות שבהחלט הופכות אותו ליותר נוח מספסל רחוב, אבל לא פותרות את כל הבעיות. התמודדות עם שינויי זווית הישיבה ועם האפשרות להתאים את הכיסא בצורה המרבית ליושב, היו המקור לתפישה החדשנית של ה-embody - פיתוח של כיסא ה-aeron של הרמן מילר, שכבר נהפך לאייקון. המעצבים ג'ף ובר וביל סטמפף יצרו יחד עם חוקרת פיתוח המוצרים גרטשן גשיידל מערכת תמיכה חדשנית ל-aeron, המזכירה את עמוד השדרה. במקרה זה, החדשנות היתה חזרה למקורות ובעיקר בחשיפה של המערכת התומכת.

במקרה של היינקן מדובר בחדשנות שנוצרה ב-1963, ואולי דווקא כיום נתפשת כרלוונטית יותר. באותה שנה יצרו ראש מבשלת הבירה, אלפרד היינקן והאדריכל ההולנדי ג'ון הברקן את ה"לבנה שמכילה בירה" - בקבוק בירה מרובע שיכול לשמש בלוק לבנייה. את הרעיון הגה היינקן לאחר ביקור באיים הקאריביים, כאשר נחשף לבקבוקים הזרוקים על החוף ולמחירי חומרי הבנייה הגבוהים. הבקבוק יוצר בשני גדלים - 35 ו-50 ס"מ - ואפילו נבנה ממנו מבנה קטן באחוזה של אלפרד היינקן בהולנד וקיר במוזיאון החברה.

כיום רעיון כזה היה מתחבר לנושא הקיימות ועומד בצורה מובהקת בקריטריונים של מ"עריסה לעריסה" (c2c), שטבעו מחברי הספר בשם זה, מייקל ברואנגרט ווליאם מקדונו. אולי כעת, כשנושא הקיימות נהפך לנפוץ ומשמעותי לרווחיות של חברה, יחליטו בהיינקן לעשות עוד סיבוב על הבקבוק הישן.

הקרב על קונסולות המשחקים גרם לסוני להבין כי הגרסה השלישית של הפלייסטיישן שהם משחררים לשוק חייבת להיראות אחרת ולשדר חדשנות שתגרום למוצר לבלוט מול המתחרות. התוצאה, שהגיעה החודש לשווקים, היא גרסה רזה ומעודכנת של המוצר מבחינת המראה של המערכת.

ההשראה לסוני פלייסטיישן 3 היתה גורדי שחקים. כדי להדגיש את הבדל בין קונסולת המשחק למכשירים אלקטרוניים אחרים, כמו dvd ומערכות מוסיקה, בחרו בסוני שהמעטפת של המוצר תהיה בעלת מראה מתכתי ומבריק. מעבר למראה, הקטנת הקונסולה בשני שלישים גם חוסכת אנרגיה, שלא לדבר על מקום על המדף בין שאר מכשירי הבידור הביתיים.

ואולם הקושי במראה הנקי והקל שיצרו המעצבים של סוני לקונסולה הוא בטיפול בכפתורים, מכיוון שמדובר במכשיר שגם ילדים צריכים להיות מסוגלים לתפעל. את טביעות האצבעות שלהם על המשטח המבריק, מישהו אחר כנראה יצטרך לנקות.

אפל נחשבת אחת החברות החדשניות בעולם. על אף שיש מי שמוכנים להתווכח שעות אם החדשנות של החברה היא טכנולוגית או עיצובית, די ברור שלעיצוב יש חלק מרכזי בה. ההשקעה בעיצוב היא חלק משמעותי באסטרטגיה של החברה ואפשר ללמוד זאת אפילו על סמך המשכורות של מעצבי הבית, שנהנים מתנאים טובים במיוחד וממשכורת גבוהה בכ-50% ממה שנהוג בשוק האמריקאי.

באפל אוהבים לספר על ההשקעה הרבה בעיצוב, בחדשנות ועל חוסר התפשרות על המראה והפרטים. ג'ונתן איב, סגן נשיא בכיר לעיצוב תעשייתי בחברה ומי שנחשב ליד ימינו של המייסד, סטיב ג'ובס, אמר ל"ביזנסוויק" שבפני העובדים שלו הוא מדגיש את "הסקרנות והתחושה של החקירה. מדובר בלהתרגש גם שטועים, כי אז גילית משהו חדש".

אפילו הייצור בסין נהפך באפל למקור לגאווה, כשבחברה מספרים על מהנדס שעבר לסין לחצי שנה רק כדי לפתור את הכיפוף בחלקו האחורי של האייפון. איב אף סיפר בעבר כי כדי למצוא את פתרון ליצירת חיבורים נקיים ב-mac-i, הוא ערך סיורים במפעלים המייצרים סוכריות גומי.

בזכות העיצוב אפשר לזהות בקלות מוצר של אפל, וכמובן שהמראה החינני של המוצרים הופך אותם לנחשקים יותר. כבר עם השקתו נהפך האייפון למוצר שרבים רוצים להשיג ומי שכבר רכשו אותו נהנים ללטפו בישיבות הנהלה ארוכות. אבל לא בטוח שאפשר לכנות את העיצוב של האייפון חדשנות במלוא מובן המלה. לא מדובר אמנם בהעתקה, אלא בהישענות על מקורות מכובדים מסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של חברת האלקטרוניקה בראון. קשה להתעלם מהדמיון בעיצוב של האייפון למוצרים שעיצב לבראון המעצב התעשייתי דיטר ראמס, באותן שנים.

הדיון על הדמיון בין מוצרי אפל לבראון נהפך לפופולרי בין מעצבים והביא לכך שאיב יצא בהצהרה שהוא מאוד מעריך את עבודתו של ראמס. הערכה או העתקה, אם מעמידים את האייפון ליד מחשבון של בראון בעיצוב של ראמס - אי אפשר להתעלם מהדמיון.