השבר האפריקאי: השנים הטובות והרעות של לב לבייב

לבייב הגיע לאירוע במיוחד מלונדון, מקום מגוריו זה חצי שנה. הוא נכנס לאולם מלווה בנהגו האישי ובאשתו אולגה. כשעלה לבמה, נשמעו תשואות באולם. "קיבלנו מאות פניות של מועמדים לתפקיד מנכ"ל אפריקה ישראל, אבל ברגע שנפגשתי עם איזי כהן ידעתי שהוא הבחירה הנכונה להוביל ולהצעיד את החברה קדימה", אמר לבייב. הציטוט הזה פורסם למחרת בכל העיתונים, לצד רשימת המשתתפים המכובדת שהופיעה במדורי הרכילות.



מה שלא נמסר לתקשורת הוא מה שאמר לבייב מיד אחר כך לנוכחים המופתעים: "אפריקה חזקה מדי, והנכסים שלה טובים מדי. אני בטוח שאיזי כהן יעשה טוב לחברה ויקדם אותה, אבל אם חס וחלילה זה לא יקרה, אפריקה חזקה מכדי שיהרסו אותה, וגם איזי כהן לא יצליח לעשות זאת".



החששות מפני המנכ"ל החדש, חששות שבאופן טבעי מאפיינים כל בעל בית, לא התממשו. ההפך הוא הנכון: לאחר פתיחה בעייתית ותפקוד לא לגמרי מושלם, השתלט איזי כהן יפה על העניינים והשתלב בהנהלת אפריקה. הוא קיבל מנדט גדול מלבייב, והוביל מהלכים חשובים. איזי כהן לא הצליח להרוס את אפריקה. קרה לה דבר חמור הרבה יותר: היא הרסה את עצמה.



דווקא בשיאו של המשבר הפיננסי הגדול אי פעם מצאה אפריקה את עצמה מוחלשת ופגיעה, ולבייב נתפס לא מוכן. אפריקה של 2009 היא חברה חבולה וחסרת ביטחון עצמי, שמתמודדת עם מאזן ענק ונכסים בצניחה, חברה שמודה למעשה כי לא תוכל לפרוע את מלוא החוב שלה למשקיעים. עוצמתו של לבייב בשנות הגאות היתה בעוכריו, ונראה שהוא נענש על עודף ביטחון עצמי, על טונות של גאווה ועל אפס צניעות.







אחד התורמים הגדולים



ב-2007, קצת יותר מעשר שנים לאחר שרכש את אפריקה ובשיאה של הגאות בשוקי ההון בעולם, זכה לבייב למעמד של טייקון בינלאומי, מיליארדר ששמו נישא בכל בירות העולם ושראשי מדינות מבקשים את קרבתו. הוא זכה בכתבת שער בירחון העסקים האמריקאי היוקרתי "פורבס", שתיאר את הצלחתו של לבייב במאבק מול הקרטל המצליח בעולם - דה בירס, ששלט בתעשיית היהלומים העולמית. "ניו יורק טיימס" פירסם פרופיל על לבייב לאחר שרכש את הבניין שבו שכנו בעבר משרדי העיתון במנהטן תמורת 525 מיליון דולר, עסקה שמאוחר יותר רשם עליה הפסד של כ-500 מיליון דולר. הכתבה הכתירה את לבייב כאיל הון מיסיונרי שלא שולל את האפשרות להיות ראש ממשלת ישראל בעתיד.



הכתבה נפתחת בסיפור על ברית המילה של בנו הבכור, שנולד כשהיה לבייב בן 22, שמונה שנים לאחר שעלתה משפחתו לישראל מטשקנט בירת אוזבקיסטאן. לבייב החליט למול אותו במו ידיו, אף שמעולם לא ביצע ברית מילה. אביו, אבנר, היה מוהל בסתר בימים שבהם אסרו הרשויות הסובייטיות לבצע כל טקס דתי. "ידעתי מה אני עושה", סיפר לבייב ל"ניו יורק טיימס". "אחרי הכל, אני מלטש יהלומים. זה לא כל כך שונה. יש לי ידיים יציבות". מאז שימש לבייב כמוהל ביותר מ-1,000 בריתות, ונראה שעכשיו הגיע הרגע שבו הוא מחליט לחתוך משהו גם לחלק מהגופים שהעניקו לו הלוואות.



בתחילת 2007 איש לא חשש עדיין מברית מילה, שבה כידוע לקטנים חותכים והגדולים חוגגים - ולבייב הגיע בפעם הראשונה בחייו לכינוס הפורום הכלכלי בדאבוס, הוועידה החשובה ביותר בעולם העסקים. כטוב לבו באוליגרכים שהסתובבו בין היכליה המפוארים של העיר השווייצית הציורית, הכריז לבייב בראיון ל-themarker שהשווי שאפריקה רואה לנגד עיניה הוא 7 מיליארד דולר. המסכים בתל אביב ריצדו בתוך דקות ומניית אפריקה זינקה. לבייב הרוויח מיליארד שקל בשעה - רק מהבל פיו. שבוע לאחר אותו ראיון, זינק הרווח של לבייב ל-2.5 מיליארד שקל (על הנייר). כשהשווי של אפריקה עבר את שוויין של החברות הגדולות במשק ואפילו של הבנקים הגדולים, הגיעו אליו גם גופים פיננסיים ענקיים בוול סטריט כדי להציע לו מכל טוב - רק שיבוא לעשות אתם עסקים.



אפריקה נהפכה לחברה גלובלית עם עסקים ב-15 מדינות, המעורבת ב-130 פרויקטים והמעסיקה אלפים רבים של עובדים. גם עסקיו הפרטיים של לבייב פרחו והוא, שפיתח גישה פילנתרופית, נהפך לאחד התורמים הגדולים של העולם היהודי. הוא מימן בתי מדרש, בתי כנסת וחצרות רבנים, בעיקר במדינות חבר העמים לשעבר.



לא שם לב לאזהרות



כך נהפך לבייב מעולה חדש מאוזבקיסטאן לאדם הידוע בעולם כאיש ששבר את קרטל היהלומים הבינלאומי והיה למיליארדר רק בזכות עשר אצבעותיו והראש העסקי החריף שלו. האימפריה שלו - שהחלה במלטשת יהלומים קטנה באשדוד - התפרשה על פני מרכזי קניות עצומים, פרויקטי נדל"ן ענקיים, כבישים מהירים, מסילות, נדל"ן וקמעונות ברוסיה ומכרות יהלומים באפריקה. בשנות הגאות קנה לבייב מכל הבא ליד: תעשיות אנרגיה ותקשורת בישראל, קרקעות בארה"ב, במזרח אירופה ואסיה ועסקי נדל"ן וקמעונות ברוסיה. הוא גייס כספים בהיקפי ענק מבנקים ומשוק ההון הישראלי והמשיך בהתרחבות. הוא בעיקר אהב פרויקטים ומיזמי תשתית אדירים, אך לא בחל גם בעסקים קטנים יותר, ברשתות אופנה, בחנויות יוקרה ובסתם מניות של חברות חדשות שהונפקו בבורסה. היהלומים שלו אף הגיעו לתצוגה בחנות תכשיטים בדובאי.



אחד הסיפורים ששופכים אור על הרעב של לבייב להשקעות ועל חוסר הזהירות שאיפיין אותו באותם ימים הוא העסקה לרכישת בית ההשקעות פסגות מידי בנק לאומי, שעמדה על הפרק בסוף 2006. באותם ימים ניהל לאומי מגעים מתקדמים עם קרן יורק האמריקאית, לעסקה בהיקף של 1.3 מיליארד שקל. אלא שבאחד הלילות הציג מנהל הקרן בישראל, ג'רמי בלנק, דרישה שלא היתה מקובלת על יו"ר לאומי, איתן רף. האחרון התרגז והחליט למצוא רוכש חדש. רף פנה לשתי החברות שגילו בעבר עניין בפסגות - למגדל, בניהולו של איזי כהן שנהפך לימים למנכ"ל אפריקה ולאפריקה עצמה. רף דרש משתיהן להתחייב בכתב על אותם תנאים שעליהם סוכם עם יורק. תוך דקות פלט הפקס בלשכתו של רף נייר בחתימת לבייב, עם התחייבות לרכוש את פסגות באופן מיידי ב-1.3 מיליארד שקל. בסופו של דבר יושרו ההדורים עם יורק, והתגבשה עסקה עמה.



הכלכלה העולמית שיגשגה, ולבייב שיגשג עמה. לשיא הגיע לבייב במאי 2007, כשהנפיק בלונדון את החברה הבת הפועלת ברוסיה, אפי פיתוח, לפי שווי מדהים של 7.3 מיליארד דולר (לאחר גיוס של 1.4 מיליארד דולר) כמעט בלי לשים לב, חשף לבייב את אפריקה לכל מוקדי הרעש ולרעות החולות של המשבר שהגיעו מעט אחר כך: השקעות ענק בנדל"ן; פעילות אינטנסיווית במיוחד ברוסיה, במזרח אירופה ובארה"ב; וצבירת חוב ענקי. אבל כשהכל שמח מסביב, קשה לשים לב לתמרורי אזהרה גדולים כל כך.



לבייב קיבל באהבה את הכבוד ואת היחס החם שלהם הוא זכה בכל העולם. הוא עדיין זכר באיזה קור מקפיא התקבל כאן כשנכנס בצעדים מהוססים למילייה העסקי הישראלי. ב-1996, כשרכש את אפריקה לפי שווי של 400 מיליון דולר בהיותו רק בן 40, איש לא הבין מאין הגיע האדם המסתורי הזה ומהיכן הוא מביא את הכסף. אנשי עסקים ותיקים התקשו לקבל את הצעיר החרדי בעל המבטא הרוסי, שצץ משום מקום וניצח אותם במרוץ אחר חברת הנדל"ן שמכר בנק לאומי.



באותה תקופה קשה הפגין לבייב סבלנות של ברזל מול ההפגנות שנערכו ברמת אביב במחאה על החלטתו לסגור בשבת את הקניון שאפריקה מקימה בשכונה. הוא לא התרגש כשהמניות שלו צנחו וכשמשקיעים מוסדיים החליטו שלא לעשות עמו עסקים, ונשאר קר רוח כאשר שמועות שקריות על מקור הכסף שלו נלחשו במסעדות הסיטי של תל אביב.



לבייב התקדם לאט לאט. הוא גילה יכולת נדירה לזהות עסקים טובים, השקיע את הכסף בתבונה והצליח לייצר ערך מוסף אדיר לעצמו ולמשקיעים באפריקה. לשותפיו מקרב הציבור התייחס לבייב בהוגנות וביושר. כשהאמון בו היה נמוך ומניות אפריקה צנחו, הוא החליט להגדיל את החזקותיו בחברה - בצעד שיתברר בדיעבד כמוצלח ביותר. עם חוש ריח מצוין וחזון שיש לבודדים בעולם, לקח לבייב את אפריקה לחו"ל ותוך כמה שנים הפך אותה לתאגיד בינלאומי מוכר ומצליח. גם המעמד האישי שלו התהפך, הוא הצליח לכבוש את הצמרת העסקית הישראלית ולהתברג בראש טבלת עשירי ישראל.



מטוס ב-50 מיליון דולר, בית ב-70 מיליון



עם הגאות הגיעו הכסף הקל והתיאבון הבלתי ניתן לעצירה של לבייב לרכישות. כיאה למיליארדרים המצוידים ביועצי מס מתוחכמים, החליט לבייב לעזוב את ישראל. הוא הצטייד בסמלי סטטוס של מיליארדרים, רכש מטוס פרטי ב-50 מיליון דולר ובית ברובע המפסטד היוקרתי בלונדון ב-70 מיליון דולר.



לבייב סירב לדבר על הבית החדש, שנראה כמו ארמון מפואר, אך לאתרי החדשות הבריטיים דלפו פרטים מעניינים. הם הגדירו אותו הבית היקר ביותר שנמכר אי פעם בממלכה הבריטית, וסיפרו על גרם מדרגות שנבנה בשיטות ששימשו את בוני הארמונות הצרפתיים לפני 150 שנה, על בריכה סגורה שנהפכת בלחיצת כפתור לאולם נשפים ועל חדר משפחה שנהפך לאולם קולנוע. ימים לאחר הרכישה התפרסמו באחד האתרים תמונות בלעדיות ראשונות של הבית החדש ואפשר היה להתרשם מהפינוק ומהעיצוב המצועצע.



ערב המשבר, כשלבייב היה עדיין על גג העולם, הוא נשאל מה המוטו שלו בעסקים. "איזהו חכם, הרואה את הנולד", הוא השיב. "החוכמה היא לקבל החלטה קשה ולשים הרבה כסף. כך עשינו בניו יורק מיד לאחר קריסת מגדלי התאומים בספטמבר 2001. יזמים צריכים לזהות את הפוטנציאל של השווקים ולקבל החלטה בזמן אמת".



הבעיה היתה שלבייב המשיך לרכוש במיליארדים, גם כשהמחירים כבר היו גבוהים מדי. מה חבל שהחושים העסקיים, שסייעו לו פעמים כה רבות בעבר, לא עזרו לו לזהות את אחד המשברים הקשים אי פעם. ההתרחשויות של ספטמבר 2008 בוול סטריט הפילו את לבייב לקרשים.



לבייב ויתר על המטוס הפרטי וחזר לטוס באל על. גם הבית בלונדון כבר פחות עיניין אותו. למעשה, הוא כמעט לא השתמש בו, וכדי לחלץ את אפריקה מהמשבר הוא בילה את רוב זמנו ברוסיה - שבה מתרכז עיקר פעילותו - ובישראל, שבה יושבים הנהלת החברה וגם מרבית המממנים והמשקיעים שלה. ברגע של גילוי לב סיפר השבוע לבייב שלמעשה גם את המיטה הוא כמעט לא פוגש, שכן הוא שוקד על הצלת החברה 20 שעות ביממה.



ערב ראש השנה תשס"ט, כמה ימים לאחר קריסת ליהמן ברדרס, כשהקונגרס האמריקאי דחה את ההצעה הראשונה של ממשל בוש לתוכנית ההצלה לשווקים, היה מבחינת אפריקה שיא המשבר. השווקים צנחו והתחושה היתה שהעולם כולו עומד לקרוס. אף שלבייב חובש הכיפה לא היה זמין באותו ערב, למנהליו לא היה זמן לציין את השנה החדשה. הם נטשו את ארוחות החג, ותחת לחץ אדיר וחששות כבדים התחברו לטלפונים, לבלאקברים ולמחשבים כדי לטפל בהישרדותה של אפריקה.



אפריקה שרדה את הרגע הקשה ההוא, וגם הקונגרס אישר בסופו של דבר את החילוץ שעלה טריליוני דולרים, אבל לבייב ואנשיו נקלעו לסחרור מטורף. האג"ח והמניות שלהם המשיכו לקרוס, מעלות הורידה את דירוג האג"ח, הבנקים החלו ללחוץ, ומנהלים בכירים החלו לטפטף החוצה. האג"ח של אפריקה צנחו ל"תשואת זבל", והמניה איבדה 95% מערכה. זאת דרכו המיוחדת של שוק ההון להבהיר כי הוא מטיל ספק ביכולתו של לבייב לפרוע התחייבויות עצומות בסך 23 מיליארד שקל.



במקביל דרשו מלבייב מנהלי הבנקים - אותם אלה שחודשים קודם לכן השתתפו בחגיגה במרכז עזריאלי - להגדיל משמעותית את הביטחונות ולשעבד את כל מניות אפריקה שבידיו. גם שווי הנכסים הפרטיים שלו צנח, והאימפריה החזקה והמפוארת שבנה בעשר אצבעות ובכישרון רב - עמדה בפני קריסה.



החוב הגדול העיק. היחס מאזן-הון עצמי של אפריקה היה 6.5, כלומר על כל שקל של הון עצמי נטלה החברה מימון זר של 5.5 שקלים. במצב כזה, כאשר שווי הנכסים יורד ולו בשיעור נמוך, הפגיעה בהון העצמי קשה. זו גם הסיבה להפסדים העצומים של אפריקה - בהיקף של כמעט 5 מיליארד שקל במחצית השנייה של 2008, ועוד 1.4 מיליארד שקל ברבעון השני של 2009.



כשמימוש הנכסים כמעט אינו אפשרי, כשיכולת משיכת הדיווידנדים מהחברות הבנות קטנה, וכשתזרימי המזומנים בכל החברות בקבוצה יורדים - המינוף האדיר מאיים לסחוף עמו הכל. בשוק עולה נתפש המינוף של לבייב כמשובח וכמושך משקיעים, שכן ככל שהמינוף גדול יותר, אפשר לקנות יותר נכסים, לעשות יותר עסקים ולהרוויח יותר. אך בשוק יורד, המינוף הוא המהלומה הגדולה ביותר.



לבייב, שסיפור הצלחתו הוא אחד היפים והמרתקים בכלכלה הישראלית, נקלע למצור שממנו כמעט אי אפשר לצאת. הוא אמנם כבר התמודד בעבר בהצלחה ובאומץ עם משברים, אבל עוצמת המשבר הנוכחי פגעה בו אנושות ושליטתו על עסקיו הציבוריים והפרטיים כאחד הועמדה בספק.



לבייב הופתע יותר מכל כשגם רוסיה החלה ליפול, מיד אחרי המלחמה בגיאורגיה, והכסף הזר יצא ממנה באחת. הוא היה בטוח שעסקיו ברוסיה מבטיחים שיישאר עם הראש מעל המים, והמפנה בה פגע בו נפשית.



הסערה היתה גדולה ולבייב ניסה להרגיע את הרוחות. בערב יום הכיפורים הוא נחת פעם נוספת בתל אביב, עדיין במטוסו הפרטי. גם הפעם הוא הגיע למלון קראון פלאזה, אך הפעם למטרה חגיגית קצת פחות. על הפרק: מפגשי הרגעה עם בכירים בשוק ההון. "עשיתי טעויות, אבל אני הנהג ואתם הנוסעים - התפקיד שלי הוא לקחת אתכם בשלום, גם אם יש בעיות בדרך", הוא אמר להם, והוסיף: "בניהול עסקים יש שני מרכיבים, רצון ויכולת, ולי יש את שניהם, כך שאני מאמין שאפריקה תעמוד בכל התחייבויותיה", אמר אז לבייב במה שהתברר כאמירה שלא היה לה כיסוי.



לבייב הזרים לאפריקה 800 מיליון שקל ורכש אג"ח שהנפיק למוסדיים ב-600 מיליון שקל. פעולות אלה תרמו לרגיעה מסוימת בשוק, והמפגשים עם הבכירים סייעו לה - אבל לזמן קצוב. עד מהרה התחדשה הצניחה של אפריקה יחד עם הבורסות בעולם כולו. המשקיעים שעמם נפגש לבייב באותם ימים קשים העריכו שהוא מודע לעומק המשבר שבו הוא מצוי. הוא נתן להם להבין כי גם הפעם ייצא בשלום, אמנם הרבה פחות עשיר אבל כשידו על העליונה.



הפיל את הפצצה



בחודשים האחרונים השתנה הכל, ונראה היה כאילו לבייב ניצל. המניות שלו זינקו, ואפריקה נהפכה שוב לחביבת המשקיעים הקטנים בשוק ההון. גם האג"ח שלו שידרו שהמצב כבר לא נורא כל כך. התרוממות הרוח בשווקים הצילה לא מעט אנשי עסקים בעולם, והמשקיעים חשבו שאולי גם לבייב יצליח להיעמד על רגליו. שווייו הנכסי כבר עלה, גם אם במעט, על היקף ההתחייבויות. פתאום אפשר היה להתחיל למכור נכסים, ופתאום הבנקים חשבו שוב על מתן אשראי חדש. ללבייב היו כנראה גם כמה שפנים בכובע. בבנקים מספרים כי הופתעו בכל פעם מחדש מיכולתו להגדיל ביטחונות כשנדרש לכך.



אבל הכל הסתיים בתחילת השבוע. בלילה שבין שבת לראשון הפיל לבייב פצצה על שוק ההון, והודיע כי לא יוכל לפרוע את מלוא החוב שלו. אפריקה חייבת לבעלי האג"ח 7 מיליארד שקל. אמנם יש לה חלק מהסכום בקופה אבל היא מבקשת הסדר לתשלום החוב שיכלול, ככל הנראה, החלפת חלק מהחוב במניות ונכסים ופרישה של חלק אחר. ברור לכל שאפריקה לא תחזור למה שהיתה - היא נסחרת כיום בשווי של 600 מיליון דולר, פחות מעשירית משווייה בשיאה. גם לבייב לא יחזור למעמד הרם שהיה מנת חלקו בשלוש השנים האחרונות.



לבייב אולי לא מודה בכך, אבל אפשר להניח שהוא אדם שונה מזה שהיה לפני שנה-שנתיים: יהיר פחות, בוגר יותר, זהיר הרבה יותר. הבעיה של לבייב היא לא רק ההפסד הכספי האדיר שספג. נכון, כסף מניע אותו, אבל הוא איבד גם את התהילה, היוקרה וההשפעה האדירה שהיו לו. במגזר העסקי היתה תחושה שהוא ניחן במגע זהב ובאומץ לא רגיל. בעיני רבים הוא היה גדול מהחיים, בעיקר לאחר הצלחתה של הנפקת הפעילות ברוסיה לפי שווי של 30 מיליארד שקל - ההנפקה הישראלית הגדולה אי פעם. את כל אלה הוא איבד לזמן רב. כעת הוא נראה כאיש עסקים רגיל למדי, שרוכב על גליה הסוערים של הכלכלה: פעם למעלה, פעם למטה. עכשיו למטה. שמועות מדברות גם על כך שידידו המיליארדר רומן אברמוביץ' השקיע בהנפקה של אפי עשרות מיליוני דולרים, והפסיד את רוב השקעתו.



איך זה קרה לו? ייתכן שהוא פשוט האמין יותר מדי במה שאמרו עליו. ייתכן שטעה בהערכת הכיוון של השווקים, וייתכן שהמזל ששירת אותו עשרות שנים שיחק הפעם נגדו. מה שבטוח הוא שניהול הסיכונים שלו היה שגוי. ברגע הלא נכון, כאשר שוקי ההון והבנקים נחסמו, היה לבייב עם כל הקלפים הלא נכונים ביד ובלי גיבוי. הנפילה שלו גדולה כי הוא היה אגרסיווי לכל רוחב הגזרה.



לבייב עסוק בימים אלה במצבה ובייצובה של אפריקה ישראל, הרבה יותר משהיה עסוק בענייניה בתקופת פריחתה. הוא מטפל בעיקר בעסקים ברוסיה, אלה המרוכזים תחת אפי פיתוח, ומנהליו עובדים באופן מאסיווי על החוב של החברה. עד כה מימשה אפריקה בארה"ב ובישראל נכסים במאות מיליוני דולרים, ובין השאר נמכרו שני פרויקטי הדגל שלה בישראל, קניון רמת אביב וקניון סביונים.



הנכסים של אפריקה ברוסיה נחשבים טובים ומיוחדים, ויתרונם הגדול הוא שבניגוד לאלה שבארה"ב הם נרכשו במחירים סבירים במשך השנים. בעקבות המשבר הוקפאו חלק מהפרויקטים, פוטרו עובדים והחברה התמקדה בכמה פרויקטים מרכזיים ברוסיה ובאירופה. ללבייב יש ברוסיה יתרון יחסי משמעותי על אחרים: הוא מכיר לא רע את מסדרונות הממשל, הוא מבין את השוק שם, ויש לו יכולת ליייצר ערך. ברוסיה גם אין לו בעיית חוב, שכן ההנפקה של אפי פיתוח בשיא הגאות סידרה אותו. מלבד זאת, אפי הונפקה במחיר גבוה וגייסה כסף בזול, כסף שאי אפשר היה להשיג בשנה האחרונה.



רוסיה נפגעה מהמשבר אחרונה ועכשיו חוזר לאט לאט הכסף לשוק והצבע ללחיי האנשים, בעיקר בזכות העלייה במחירי הנפט. ההיקפים של מכירות הדירות עולים, וגם אם מחירי העבר לא חזרו לעצמם - כבר יש התעוררות. במזרח אירופה ספג לבייב מכה קשה. הוא עצר פרויקטים רבים והתרכז בכמה עיקריים.



מה יישאר מאפריקה בסופו של דבר? הנכסים ברוסיה, במזרח אירופה וקצת בישראל. מניתוח המספרים אפשר לומר בוודאות שאפריקה זרקה יותר ממיליארד דולר בארה"ב. מדוע זרקה? כי היא נכנסה לשם מאוחר מדי ובגדול מדי. במחצית הראשונה של 2007, ערב המשבר ולאחר הפרידה מהשותפות עם שעיה בוימלגרין, השקיעה אפריקה מיליארד דולר מהונה העצמי ועוד כ-3 מיליארד דולר מהלוואות ברכישת נכסים בארה"ב, בעיקר במיאמי ובניו יורק.



גם כשהחלה ההאטה נמשכה קדחת הקניות, ובאפריקה טענו כי מבנים כמו בניין "ניו יורק טיימס" ומגדל השעון במנהטן הם נכסים חד פעמיים ש"אין להם מחיר", ולכן ישמרו על שוויים ויניבו רווחים גבוהים גם בתקופת משבר.



חבילת הנכסים שנרכשה בארה"ב ב-4 מיליארד דולר שווה כיום 1.5-2 מיליארד דולר בלבד. לבייב גייס מנכ"ל אמריקאי חדש בעל ניסיון פיננסי, וזה מתרוצץ עתה בין הבנקים בניסיון לכבות שריפות ולהקטין הלוואות. עיקר עיסוקו הוא לגבש הסכמות עם הבנקים על מחיקת חובות, למכור נכסים ולהכניס שותפים חדשים במחירי הפסד. בחלק מהמקומות קונה אפריקה את החוב מהבנקים בהנחה גדולה, דבר שיוכל לסדר לה רווח הון בעתיד.



היקף ההלוואה שנלקחה על בניין "ניו יורק טיימס", למשל, הוא 711 מיליון דולר, אך שווי הנכס כבר הופחת והיקף המחיקה על הבניין הגיע לכ-500 מיליון דולר. עד כה מחקה אפריקה בספרים כ-2 מיליארד דולר על ההשקעות בארה"ב (מיליארד דולר הון עצמי ומיליארד דולר מהלוואות), וכיום כבר ברור: הרגל האמריקאית של החברה, זו שלבייב טיפח ושהיתה אמורה להיות אחד הבסיסים של אפריקה, נפלה ולא תקום עוד.



בעסקים בישראל הצליחה אפריקה לשמור את הראש מעל המים. לאחר ההאטה של הרבעון הרביעי של 2008, שינה השוק כיוון. מכירות המגורים זינקו והיכו את כולם בתדהמה. זה איפשר לאפריקה, שיש לה עסקי דיור גדולים כאן, לעדכן את המחירים כלפי מעלה. לאחר מאמצים רבים הצליחה אפריקה לשלם בשנה האחרונה יותר מ-3.5 מיליארד שקל כפירעונות לגופים מוסדיים ולבנקים, הרוב ממכירת נכסים.



בניגוד לחלק מאנשי העסקים, לבייב כלל לא חיפש הזדמנויות במשבר. לא רק שלא היה לו ראש לכך, הוא גם ידע שזה ייראה לא טוב אם הוא ייקח כסף חדש וישקיע אותו - כשלא ברור אם הוא יכול לפרוע את החובות הישנים. הוא רצה להיות אחראי. "ניסינו לשרת את החוב ולא להמר", אמר אחד ממנהלי אפריקה במפגש פנימי.



בשלב זה ממעט לבייב לפגוש משקיעים. לפחות עד השבוע הוא זכה להערכה, אבל ידע גם שזה לא שוק של סיפורים ושבתקופה זו משקיעים מחפשים מעשים. כולם ציפו ממנו שיטפל בחוב, ובמהירות. אחר כך יבואו הפגישות. לבייב הפתיע אותם.



בעוד שנה הכל יהיה אחרת, מקווים באפריקה. "העולם לא יחזור להיות כפי שהיה, אבל יש לנו כלים טובים וסוסים טובים ואנחנו יודעים לייצר ערך. זה יסתיים ונהיה במקום אחר", אומר אחד ממנהלי החברה. "בשנים טובות ידענו לייצר ערך. נחזור לזה, עם עולם שפוי יותר ועם בקרת סיכונים גדולה יותר".



האם ללבייב יש גם סיבות לחייך? בימים האחרונים, מאז שביקש לפתוח במגעים להסדר נושים, נראה כאילו מצב הרוח שלו קצת יותר טוב. בסביבתו יש האומרים כי נראה שהוקל לו. ייתכן שהוא מרגיש כאילו יצא מהארון. כנראה שהוא גם יבליע חיוך קטן כאשר יפתח החודש בבוקרשט את הקניון הגדול ביותר ברומניה. אחר כך יעלה על טיסה ויחזור לצרות בבית.