בנק הפועלים לא הסביר לערבה משמעות חתימתה על תצהיר ויתור על זכויותיה בבית - ביהמ"ש ביטל התצהיר

"בהתנהלותו זו הפר הבנק את חובותיו כלפי התובעת כמוסד בנקאי בכך שנמנע מלהבהיר לה את משמעות חתימתה על תצהיר לוויתור ואת הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה בחתמה עליו" - כך קבע השופט נסים ישעיה מבית המשפט המחוזי בתל אביב והורה על ביטול תצהיר ויתור על זכויות עליו חתמה ערבה לטובת הבנק.



התובעת, אטיה נויברג, התגוררה יחד עם בעלה המנוח בבית בהרצליה שהזכויות בו היו רשומות על שם הבעל. לאחר שהחברה של הבעל נקלעה לקשיים, פנה הבעל יחד עם בנו מנישואיו הראשונים שניהל את החברה לבנק הפועלים בבקשה לקבלת הלוואה כנגד שעבוד הבית בהרצליה כבטוחה. הבנק דרש כתנאי לכך תצהיר של נויברג בו היא מוותרת על זכויותיה בנכס. במרץ 01' חתמה נויברג על התצהיר בפני עו"ד הילה שפילמן-נויברג - אשתו של נכדו של המנוח מנשואיו הראשונים - אשר הגיעה לשם כך לדירתם.



לאחר מות הבעל, חדל בנו לפרוע את ההלוואה והבנק החל בהליכים למימוש המשכנתא. בעקבות זאת, פנתה נויברג בבית המשפט בניסיון "להציל" את זכויותיה בדירה מכח הלכת השיתוף. לטענתה, התצהיר עליו חתמה בפני עו"ד נויברג, משולל כל תוקף משפטי משנחתם בנסיבות שאינן הולמות חתימת תצהיר ויתור על זכויות.



לטענתה, היא אמנם חתמה על התצהיר בביתה, ללא שקראה את תוכנו לפני כן. הבנק, טענה, נמנע מלגלות לה פרטים מהותיים וליתן לה הסבר מפורט לגבי תוכנו של התצהיר. בנוסף, טענה, עורכת הדין לא הסבירה לה קודם לחתימה את תוכנו ומשמעותו של תצהיר זה.



הפועלים מצדו דחה את הטענות נגדו וטען כי נהג כמקובל וכנהוג בבנקים במקרים דומים.



השופט ישעיה קבע כי הבנק הפר את חובות הגילוי שלו. "מוטלת היתה על הבנק החובה ליידע או להסביר לתובעת אשר בחתמה על תצהיר הוויתור על זכויותיה בדירה, הסכימה, למעשה, לשעבד את חלקה בה לטובת הבנק, את הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה בחתמה על תצהיר הויתור. כך הסיכון שהיא עלולה לאבד הנכס, אם הוא ימומש, ללא שתעמודנה לה ההגנות הסטטוטוריות של דיירות מוגנת או זכות לדיור חלופי, עליהם היא ויתרה בעת שחתמה על תצהיר הויתור".



דבריו, הבנק לא מילא את חובתו. "היא מעולם לא פגשה נציג כל שהוא מטעם הבנק. היא אף לא ביקרה בסניפו מעולם. משכך יש להניח במידה רבה של סבירות כי היא לא קיבלה כל הסבר מהבנק בדבר משמעותו ותוכנו של המסמך עליו התבקשה לחתום".



"בהתנהלותו זו, הפר הבנק את חובותיו כלפי התובעת כמוסד בנקאי בכך שנמנע מלהבהיר לה את משמעות חתימתה על תצהיר לוויתור ואת הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה בחתמה עליו. את 'מלאכת' ההסברה וההבהרה שהיא, כאמור לעיל, מחובתו הסטטוטורית ומכח ההלכה הפסוקה של הבנק, הותיר הוא בידי בעלה - החייב ואשת נכדו שהחתימה את התובעת על התצהיר כעורכת דין, בעלת אינטרס מובהק להחתים את התובעת על מנת לאפשר הענקת האשראי לבעלה, לאביו או לסבו. עובדה זו, כלשעצמה, מעידה על הפרת חובתו של הבנק כלפי התובעת".



לאור האמור, קבע השופט כי התצהיר עליו חתמה חסר כל תוקף משפטי ולכן המשכנתא על הבית אינה חלה על חלקה של נויברג.