השופטת שמאמינה באהבה ובכדורגל - אונליין

משחקי הפרמיירליג באנגליה הם אחד המוצרים הטלוויזיוניים הפופולריים ביותר בתחום הספורט. הליגה מעניקה רישיונות שידור של המשחקים לגופי שידור שונים. משחקי הכדורגל משודרים ב-207 מדינות, כך ששערים מתורגמים להרבה כסף.

כשגילתה הפרמיירליג - הליגה שבה מאוגדות הקבוצות בליגה הבכירה באנגליה - כי אתר live.org-www.Footy שידר את משחקי הליגה ומצהיר על כוונתו להמשיך לשדרם, היא שיגרה לבעל האתר - ישראלי אלמוני בשנות העשרים לחייו - מייל בו התבקש להפסיק לשדר את המשחקים ולפגוע בזכויות השידור. היזם סירב, והפרמיירליג ביקשה צו מניעה נגד האתר. כדי לנהל דיון משפטי נגדו היתה חייבת הפרמיירליג לברר את זהותו של האיש.

המשחקים של הליגה האנגלית הבכירה מצולמים על ידי חברות טלוויזיה בשידור חי, ואלה מועברים באורח מאובטח לאתר חברת IMG, שם מוסיפים כתוביות, גרפיקה, מוסיקה ופרשנות בשפה האנגלית. לאחר מכן מועבר השידור ללוויין.

בהתאם להסכמי רישיון בין IMG לפרמיירליג, כל זכויות היוצרים בשידור הבינלאומי הן של הפרמיירליג. זו מעניקה רישיונות לגופי שידור, ואלה רשאים להוסיף לו פרשנות וגרפיקה המזהה את תחנת השידור הספציפית. הזמן שעובר בין הצילום החי להגעה ללקוח דרך הלוויין הוא חמש שניות.

השאלה בפסק הדין היא אם מותר דרך תוכנה לשיתוף קבצים, באמצעות טכנולוגיה הנקראת סטרימינג (streaming) - שבה הגולש אינו יכול להקליט את השידור - לשדר משחקים בשידור חי באינטרנט.

באתר אפשר לצפות במשחקי ספורט שונים, לרבות הפרמיירליג, בעבור תשלום חד פעמי של 44.95 דולר. עם תחילת ההליך המשפטי החליט היזם, שמסרב בעקשנות לחשוף את זהותו או להתראיין בעילום שם, להפסיק לשדר את המשחקים לגולשים הישראלים וחרף החלטת בית המשפט עדיין לא חזר לעשות כן. ייתכן שהוא ממתין להכרעה סופית בבית המשפט העליון, וייתכן שבקרוב ישמח את חובבי הספורט בישראל שמאסו לשלם לבעלי הזכויות בערוצי הספורט.

פסק הדין של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, דן בהרחבה בסוגיות שונות של זכויות יוצרים מתוך גישה דעתנית יוצאת דופן של שמירה על זכויות הפרט של הגולש. בסופו של יום קבעה השופטת ספציפית כי השימוש של האתר בתוכני רשת שמשודרים בשיטה מסוימת הוא בגדר שימוש הוגן לפי חוק זכויות יוצרים.

המהפכה שחוללה השופטת היא באופן שבו היא בחרה לנתח את זכות המשתמש אל מול זכות הגולש. השופטת מתארת את האינטרנט כמקום חלופי, זול יותר, בו ההמונים יכולים לצפות במשחק עממי ושווה לכל נפש.

היא השתכנעה מדברי בא כוח בעל האתר, עו"ד יורם ליכטנשטיין, כי מדובר בשימוש בעל מטרות חברתיות חשובות הנוגעות ליצירה שאינה מצויה בליבת דיני זכויות היוצרים. בליבה זו מצויים, לדעת השופטת, פרוזה, סרט, סימפוניה או צילום אמנותי.

הצופה רוצה לראות מי הבקיע ולהתרגש, מצטטת השופטת מחקר כלשהו. לדבריה, לצופה אין עניין באמנות הצילום של המשחק ולכן נחלשת טענת הפרמיירליג לזכות יוצרים בשידור.

בתחילת החלטתה מעלה אגמון-גונן את השאלות הבאות: האם אפשר למנוע מגולשים צפייה באירועי תרבות וספורט ברשת, והאם מתוך לחץ של תעשיית הספורט אין אנו פוגעים בציבור המשתמשים יתר על המידה? השינוי בעידן הדיגיטלי, היא אומרת, "מחייב איזונים חדשים שייקחו בחשבון את זכויות הציבור בצריכת תרבות והשתתפות בשיח התרבותי".

לשיטת השופטת, אין זה ראוי כי מי שמנסה לערוך סיפור, קטע מוסיקה או סרט באמצעות הטכנולוגיה הדיגיטלית והיצירות ברשת, יצטרך להביט כל הזמן לאחור כדי לבדוק אם אין בעל זכויות יוצרים כזה או אחר בעקבותיו. בדרך אגב, ציינה כי בדרך כלל התובעים הם תאגידי תקשורת או בידור ענקיים, ולמולם גולש או גולשים בודדים.

אגמון-גונן קבעה שאין לחשוף את זהותו של בעל האתר. היא אף ציטטה מהשיר "ארץ טרופית יפה" ותהתה אם הכדורגל יישאר חלק מ"קרנבל, אהבה וכדורגל" - סמל לחופש ולמנעמי החיים - או שמא ייהפך המשחק לבידור עילי למי שידו משגת.

כדי להוכיח את החשיבות של אירועי הספורט להמונים ציטטה השופטת מאמר של פרשן האתלטיקה גלעד ויינגרטן וחוקרי תקשורת. היא אף מציגה פסיקה אמריקאית שמכירה בשימוש הוגן ביצירות, ככזה שנועד להוזיל את היצירה לקהל הרחב.

השופטת חייבה את הפרמיירליג בהוצאות ושכר טרחה בסך 50 אלף שקל. עו"ד מאיר קלינגר, המייצג את הפרמיירליג, מסר שהחברה שוקלת לערער לבית המשפט העליון.

קיימת מחלוקת בין שופטי בתי המשפט המחוזיים, שטרם הוכרעה בבית המשפט העליון, בנוגע לתנאים ולנסיבות להסרת זהותו של גולש ברשת לצורך הגשת תביעה נגדו. השופטת החליטה שאין לחשוף את זהות בעל האתר. הפרמיירליג, אמרה, לא הוכיחה כי מעשיו מפרים זכות מזכויותיה. חרף העברה מלאה של המשחקים בשידור חי באתר, היא סברה שאין מדובר בשידור שדומה לטלוויזיוני.

השופטת שנאלצה להתעמק בטכנולוגיית האינטרנט ובמשמעויותיה, לנוכח אוזלת ידו של המחוקק, כשלה במתן פיתרון לשאלת איחוד המסכים בין האינטרנט לטלוויזיה. כבר כיום למתקדמים שבינינו יש מסך דו-תכליתי שבו ניתן לזפזפ בין ערוצי טלוויזיה לאינטרנט.

אגמון-גונן מפרידה בין השידור החי של הליגה האנגלית באינטרנט לשידור הטלוויזיוני, ואף טוענת כי מדובר בקהל יעד שונה של צופים.

ייתכן שכשתזפזפ בין הערוצים היא תראה משחק המשודר אמנם ברשת האינטרנט, אך נקלט באיכות מצוינת בטלוויזיה. יכול להיות שדעתה תשתנה. (א 1636/08, בש"א 11646/08)