ביהמ"ש: אם העגורן מסכן את השכנים, שלא ישתמשו בגינה הציבורית

תושבים ברחוב הפרחים ברמת השרון ביקשו מבית המשפט העליון להזיז עגורן צריח שמשמש לבנייה של בניין מגורים בשכנות אליהם. הם טענו באמצעות עורך הדין לירן זילברמן ממשרד זילברמן, גרומן ושות' שהעגורן יוצר סיכון בלתי סביר לדיירי הבניין ועוברי אורח. מדובר בעגורן צריח סטנדרטי שמשמש לבניית בנינים ומשקלו כעשרים טונות. החשש של השכנים הוא מהזרועות שנושאות את חומרי הבניין הכבדים ועוברות מעל הבניין שבו הם גרים.



הקבלן טען כי הסיכון מינורי בלבד והוא לא מצדיק את ההוצאות הגבוהות הכרוכות בהעברתו למקום אחר באתר הבנייה. בנוסף טען כי המקומות החלופיים עלולים להחליף את הסכנה של השכנים בסכנה אחרת של עוברי אורח ברחוב בו נבנה הבניין.



השופטת עדינה ארבל פסקה כי "אין חולק כי נשקף סיכון ממיקומו העכשווי של העגורן. ניתן לומר שלא הוכח בשלב זה כי יש מקום חלופי בטוח יותר להצבת העגורן, גם מבחינת השכנים". היא הוסיפה כי הקבלן עלול לספוג נזק כספי קשה אם יוזז העגורן ובעוד הוצאה כזו מצדקות כאשר היא מסירה את הסיכון במקרה הזה לא הוכח שהזזת העגורן תוסיף לביטחון.



הפתרון שמצאה ארבל לבעיית השכנים המודאגים: "הם יימנעו משימוש בשטח גינת הבניין למשך שארית תקופת הבנייה, כאשר הפיצוי בגין היעדר הנאה מן הקרקע יתברר וייקבע במסגרת תביעה כספית. פתרון זה עשוי להקטין באופן משמעותי את הסיכון האפשרי הנובע מהצבתו של העגורן במקום, שכן הוא מונע הימצאותם של בני אדם במקום המצוי באופן ישיר תחת זרוע העגורן".



השופט אדמונד לוי בדעת מיעוט חלק על ארבל: "מנוף ששקלו כ-20 טונות והוא כמו תלוי ומתהפך מעל ראשיהם של אזרחים הנוהגים את חייהם במשך חודשים ארוכים בשעה שחלופה מסוכנת פחות מצויה הוא מציאות שאינה מתקבל על הדעת".