ורד דר, פסגות: ארה"ב בדרך להתאוששות נעדרת משרות

ארה"ב בדרך להתאוששות נעדרת משרות



זה כבר קרה להם בעבר גם בהתאוששות שלאחר המיתון של ראשית שנות התשעים וגם בהתאוששות שלאחר המיתון של 2001: המשק התחיל להתאושש ולצמוח, אבל מספר המשרות לא גדל. הפלא הזה אפשרי דרך עלייה בפריון, והוא פנטסטי בטווח הקצר מנקודת המבט של רווחיות (רוב) הפירמות, אבל הוא ממש לא עושה טוב למשקי הבית בארה"ב.



באוגוסט המשיך המשק האמריקאי לאבד משרות - עוד 213 אלף. מדובר במספר הנמוך ביותר מזה שנה, ובמספר נמוך יותר משצפו הכלכלנים, שזה מצוין. שיעור האבטלה, לעומת זאת, הפתיע לרעה ועלה ל-9.7%, לאחר שבחודש שעבר ירד בניגוד לכל הציפיות. מאז ראשית 2008 איבד המשק האמריקאי 6.9 מיליון משרות, ובסה"כ ישנם היום 14.9 מיליון מובטלים בארה"ב.



ארה"ב זקוקה לקצב צמיחה מינימלי של כאחוז וחצי על מנת ששיעור האבטלה לא יעלה בה. ישראל זקוקה ללמעלה מ-2%.
נראה שהן בארה"ב והן בישראל שיעור האבטלה עוד יעלה, אבל שתיהן כבר קרובות למדי לשיא האבטלה במחזור הנוכחי.



פגישת ה-g20



הפגישה עסקה בעיקר בנושאים רגולטוריים ולא מאקרו כלכליים. את האירופאים מטרידה בעיקר מדיניות הבונוסים והשכר במוסדות הפיננסים. האמריקאים מחפשים שינויים מרחיקי לכת יותר ברגולציה על המערכות הפיננסיות בעולם.



בכל זאת המסר המאקרו כלכלי שעלה מהמפגש, ביחד עם מסר שמועבר מזה זמן בצורה ברורה מאוד על ידי הפד, ה-imf וגופים נוספים, הוא: יש זמן, ההתאוששות עשויה להיות שבירה, לא יקרה כלום אם נחכה קצת עם הפסקת המדיניות המרחיבה שלנו - הן בצד המוניטרי והן בצד הפיסקלי. אמירה מסוג זה היא מצוינת עבור שוקי המניות בעולם וגם עבור שוקי האג"ח - היא אומנם רק דוחה את הבלתי נמנע, אבל עדיין דוחה.



סין



מדד המניות של שנחאי איבד בשבועות האחרונים למעלה מ-20% מערכו בהשוואה לשיא שנרשם בו באוגוסט. ירידה של 20%, נזכיר, היא ההגדרה של כניסה לשוק דובי. בסוף אוגוסט איבד המדד ביום אחד 6.7%, שזה לא רע. לפני כן, הספיק המדד לעלות בכ-100% מאז השפל של נובמבר.



הירידות בסין (שבינתיים כבר נרגעו) מוסברות בחשש מפני ירידה בהיקף האשראי שניתן באוגוסט, עקב צעדים להקשחת תנאי האשראי המוכתבים על ידי השלטונות הסינים. אבל צריך לזכור שהיקף ההלוואות שנתנו הבנקים במחצית הראשונה של השנה הוא אסטרונומי.



יתירה מכך, לסין היו/יש תוכניות התמרוץ הפיסקלי הגדולות ביותר בעולם, לא רק מבחינת גודלה האבסולוטי של התוכנית - ארבעה טריליון יואן (580 מיליארד דולר), אלא גם במונחים של אחוזים מהתוצר. היא גם מנהלת גם מדיניות מוניטרית מאוד מרחיבה.



מצד אחד, כמו בכל מדינה, קיים חשש שהסינים יעצרו את המדיניות המוניטרית מוקדם מדי ויפגעו בצמיחה. מצד שני, החשש בסין, הרבה יותר מאשר במרבית המדינות, זה שאם הם לא יצרו את מתן האשראי בזמן, תיווצר בועת אשראי ובועת נדל"ן.



הבעיה של סין היא שעם כל גודלה, הכלכלה שלה בנויה על ביקושים חיצוניים, לא על מקומיים. היום סובלות שם התעשיות המוכוונות ליצוא מקיבולת שגדולה על הביקושים העולמיים בכמה מידות. כל ההצדקה העסקית שלהן בנויה על מטבע חלש ועל כח אדם זול.



ללא התאוששות כלכלית מהירה בעולם, או לחילופין ללא שינוי מבני שיגדיל את משקלה של הצריכה הפרטית בפעילות הכלכלית על חשבון היצוא, הסינים יתקשו לשמר את מומנטום הצמיחה שלהם בטווח הבינוני.



עוד חדשות מסין: העלו בשבוע שעבר את מחיר הבנזין בפעם הרביעית השנה. נזכיר, שהעלאה (מאוד משמעותית) של מחיר הבנזין בסין ב-2008 קדמה לירידה החדה במחירי הנפט בעולם.



זהב



מחירי הנפט מגמגמים (בין השאר, בזכות מציאת שדה חדש), אבל הזהב כבר נגע ברף ה-1000 דולר במהלך יום המסחר (היום - 995 דולר). בשבוע האחרון עלה מחירו ב-5%, אבל המחיר בסה"כ חזר אחורה חצי שנה. בעיקר מה שעושה עכשיו רעש זה המספר 1000 דולר (שכאמור, כבר היינו בו בפברואר השנה).



אין בעלית מחיר הזהב שום מידע כלכלי: זה לא יכול ללמד על ולא יכול לנבוע מעלייה בשנאת הסיכון (מחיריהם של נכסי הסיכון עלו בחודשים ובשבועות האחרונים יותר מהזהב), לא מלמד על ולא נובע מעליה בציפיות האינפלציוניות (אין שינוי ב-tips), לא על החלשות משמעותית של הדולר (הוא לא מאוד נחלש בשבועות האחרונים) ולא על עליה בחששות מפני חוסר יציבות פיננסית... כלום.



מה כן? מחירי הזהב מתואמים עם מחירי המניות - משקיע שקצת נבהל מהעלייה המהירה של המניות, מחפש נכסים אחרים להעלותם.



למעלה מ-60% מהביקושים לנפט היום הם של etfים, ושל מטילי זהב לצורכי השקעה. לשם השוואה, רק לפני שנה אחוז הזהב להשקעה עמד על 30% בלבד. סיפור התנפחות בועת הנפט חוזר על עצמו. זה באמת מדהים כשחושבים על זה.



כששיעור הביקוש לנפט של קרנות גידור זינק והיה לנו ברור שמדובר בבועה פיננסית, הסבירו לא מעט כלכלנים שמחיר של 150 דולר לחבית הוא דווקא הגיוני, בגלל מגבלת ההיצע ובגלל הגידול המהיר בביקוש של הסינים. כלומר, היה איזשהו "סיפור כלכלי" מאחורי העלייה החדה.



איזה סיפור כלכלי אפשר לספר על הזהב? אין לו ביקוש אמיתי רציני, ובגלל שהוא מוצר שאינו מתכלה, גם אין לו היצע כלכלי אמיתי (רוב היצע הזהב נמצא כבר מעל הקרקע), הוא לא מעניק דיבידנדים.



אבל כל זה לא חשוב. בדיוק כשם שכל ההסברים על מחיר הנפט הלא סביר לא הועילו (בהתחלה). אם מספיק אנשים מאמינים שמחירם של חרוזי זכוכית יעלו, הם יקנו אותם - ומחירם יעלה. כרגע, אם היינו צריכים להמר האם הביקוש לחרוזי זכוכית יעלה וינפח את מחירם, או לא - היינו מהמרים על כן.



תשואות אג"ח

התשואות על אג"ח בארה"ב ברמה נמוכה מאוד של 3.44%. בהתאם לכך, גם בישראל התשואות מאוד לא גבוהות.



משקיעי האג"ח האמריקאים רואים לנגד עיניהם עולם שונה לחלוטין מזה שרואים המשקיעים במניות. הראשונים, פסימיים ורואים עולם שנע בין u במקרה הטוב לבין w ו-l במקרים הממש לא.



סוחרי ומשקיעי המניות שמו את כל הכסף על התאוששות דמוית v. פערים כאלו בתפיסה אינם קורים כל יום אבל הם גם לא מאוד נדירים. ראינו אותם לאחרונה בראשיתו של המשבר - התשואות ירדו חודשים ארוכים מאוד לפני ששוק המניות הבין איפה הוא חי. מי צודק הפעם, נדע רק בעוד שניים-שלושה רבעונים.



בפסגות מעריכים שלאחר העלאת הריבית של בנק ישראל בחודש שעבר, הבנק מרגיש שהלחץ הגדול בשוק ההון שוחרר. לכן, למרות שרמתה האבסולוטית של הריבית מאוד נמוכה, הוא לא בהכרח ימהר ויעלה את הריבית בכל אחד ואחד ממפגשיו הקרובים.



אם כך אכן יהיה, יכול להיות שתהיה בכך הפתעה בשוק, ומכשירי האג"ח בריבית משתנה יסבלו.

עדכון תחזיות צמיחה



בשבוע שעבר פורסמה תחזית הצמיחה המעודכנת של בנק ישראל - 0% השנה ו-2.5% ב-2010. כזכור, לפני כחודש פורסמה בפסגות תחזית דומה מאוד - 0% השנה, ו-3% בשנה הבאה.



גם ה-oecd עדכן את תחזיותיו והוא רואה לנגד עיניו מספרים אחרים לגמרי: מינוס 2% השנה ופלוס 0.2% בשנה הבאה. נראה לנו שהתחזית שלהם נעשתה לפני שפורסם הנתון החזק יחסית של הרבעון השני.



הכותבת היא ורד דר - כלכלנית ואסטרטגית ראשית בבית השקעות פסגות.