בודד בארמונו

מאת שרה ליבוביץ-דר



יואב איגרא, הבעלים של מלון הרודס באילת, נכנס לחדר האוכל של בית המלון, ביקש כוס מיץ תפוזים ושאל את אחת העובדות מתי היא סחטה את המיץ. מאוד לא נעים לי, ענתה לו העובדת, אבל נאסר עלינו לדבר איתך. "אני לא זוכר אירוע שפגע בי יותר מהאירוע הזה", אומר איגרא. "הרגשתי כאילו בלעתי כדור טניס והוא עומד לי בגרון. אני סיפור עצוב. מה שאת רואה פה זה טרגדיה של בן אדם. חרם ונידוי שייכים לתקופות אחרות, חשוכות. מה האשמה שלי שמגיע לי שיטילו עלי חרם כזה?"



איגרא בא לישראל מקנדה לפני 12 שנים עם כמה מיליוני דולרים וחלום. הוא רצה להקים את בית המלון היפה ביותר בארץ. הוא תיכנן למלא את המלון באורחים מפורסמים ולגבות מהם את המחירים הגבוהים ביותר. להקמת הפרויקט חברו אליו שותפים מכובדים מאוד, שמחזיקים ב-50% מהבעלות: חברת שרתון מוריה, שבעליה הם קונצרן כור (55%), בנק הפועלים (20%) וחברת סטארווד של שרתון העולמית (25%). בשבועות ההרצה הוזמנו לבית המלון באילת כל בכירי המשק. גם בנימין נתניהו, ידיד אישי של איגרא, התארח בהרודס כמה פעמים. תושבי אילת ואורחים בבתי מלון אחרים בעיר סיירו במלון והתפעלו מהגודל, מאריחי השיש המעוטרים, מהתקרה המעוגלת, מהנברשות הענקיות.



במארס 99' נפתח המלון לקהל. שותפיו של איגרא, בעלי חברת שרתון מוריה שגם מנהלת את המלון, דיברו על עידן חדש בתיירות. איגרא, שגם תיכנן ועיצב את המלון, אמר שהרודס הוא "נוסחה מנצחת", ודיבר על הגשמת חלום. החולמים הם אלה שהקימו את העולם, הוא אמר.



די מהר התנפץ החלום. שלוש שנים אחרי הפתיחה המתוקשרת איגרא אומר שלא לילד הזה הוא פילל. אל 464 חדרי המלון המרכזי, המכונה הארמון, מגיעים אורחים שלדבריו הם "חסרי סגנון". שלושת המלונות הנלווים - מלון הספא, הרודס ויטאליס והרודס פורום המיועד לאנשי עסקים - שוממים. איגרא, שהסתכסך עם חברת הניהול, הגיש נגדה שלוש תביעות לבית המשפט המחוזי בתל אביב וטען שהיא מנהלת את המלון "ניהול כושל". התביעה האחרונה הוגשה לפני שבועיים וחצי. איגרא טען שחברת הניהול אסרה על עובדי המלון לדבר איתו ואיימה בפיטורים על מי שיעז להפר את ההוראה. הוא ביקש מבית המשפט שיסיר מעליו את החרם ותבע פיצוי בסך 2.6 מיליון שקל על אובדן מוניטין ועוגמת נפש.



שאלה של סגנון
איגרא מתקשה להסתיר את עוגמת הנפש. ביום חמישי בשבוע שעבר, בשעת ערב מוקדמת, היה קר באילת. בלילה הקודם ירד גשם. למרות שהמלון בתפוסה של 70%, שנחשבת עכשיו טובה במיוחד, זה לא מצליח לעודד את איגרא. להיפך. הוא מסתובב בלובי המפואר בין האורחים הרבים, קודר ואבל. הוא חלם על מלון יוקרתי, על אורחים אלגנטיים שיתאימו לשיש ולנברשות, ובמקום זה הוא רואה ילדים מחליקים על אריחי השיש בלובי, גברים בטרנינג ובנעלי ספורט מחכים לשעת ארוחת הערב, משפחה מתווכחת איפה זול יותר לנפוש, בהרודס או באנטליה, ועשרות מעובדי התעשייה האווירית, שבאו בדיל של ועד העובדים ומנסים עכשיו לפתור כתב חידה שפרטיו מודפסים על לוח שעם בלובי.



"חברת הניהול לא הצליחה לשמור על מעמדו של המלון", אומר איגרא. "את האנשים שמגיעים היום למלון הייתי רוצה להחליף באנשים שיש להם קצת יותר תרבות, לאו דווקא אנשים עם כסף, אלא אנשים עם סגנון. קל לסתום לי את הפה ולהגיד לי: מה אתה רוצה, מלון ריק? אבל בין לשמור על סטנדרטים לבין מלון ריק יש פער, גם במצב הזה צריך לשמור על רמה. לפעמים קשה לראות את מה שקורה כאן. יום אחד ישבתי בבריכה עם משפחה ישראלית. הילד זרק אבנים לבריכה. ההורים שתקו. אחרי כמה דקות לא יכולתי יותר לראות את זה ואמרתי להם שהילד הורס את הבריכה. רק אז האם התערבה וצעקה על הילד שיפסיק לזרוק אבנים. זה היה האות בשבילו להגביר את הקצב. עשיתי את מה שאני עושה בדרך כלל במצבים כאלה: הבטתי בשעון, אמרתי שיש לי פגישה והלכתי משם.



"אני תיכננתי בית מלון של חמישה כוכבים, חברת הניהול הפכה אותו לבית מלון של שני כוכבים. אם היו אומרים לי שאני בונה בית מלון שבו יישבו בלובי אנשים בבגדי ים רטובים, הייתי מתכנן בלי בעיה לובי שמתאים לבגדי ים רטובים. אני מתחשב בקהל. אבל אני חשבתי על הכי גבוה, על המלון מספר אחת במדינה. בנינו מותג, עכשיו צריך להיכנס לנעליים האלה. אני מנסה להגיד ללקוח: לא רימיתי אותך, אתה תקבל תמורה, הנעליים האלה יתמלאו. כרגע זה לא קורה, יצרת אשליה שהיא לא אמיתית ואני לא רוצה להיות צד לדבר הזה".



"מה לעשות, אנחנו לא יכולים להיות פיינשמעקערים ולקבל למלון רק אשכנזים יפים", אומר אלי גונן, מנכ"ל שרתון מוריה. "גם אנחנו היינו רוצים לראות במלון אוכלוסייה אחרת, יותר יפה, יותר מחונכת, כשאנחנו רואים איך אנשים משאירים את החדר, זה לא תמיד קל. אבל היום השוק קשה, התחרות רבה והתיירות הנכנסת לאילת היא אפס. איך אפשר במצב כזה לא לקבל ילדים לבית המלון? נכון, הם רצים ומשתוללים וזה לא נעים, אבל הטענות של איגרא מעידות על חוסר הבנה של השוק ועל חלומות שהלוואי שהיינו מגיעים אליהם, כי החלום הוא נפלא, אבל איגרא כנראה שוכח באיזו תקופה אנחנו נמצאים".



איגרא מאמין בתקופות. הוא עיצב מלון סביב נושא היסטורי. המלון הוא ארמונו של הורדוס, העובדים לבושים כמשרתי הארמון, בחודשים הראשונים נערכו כאן מופעי בידור ותהלוכות בסגנון היסטורי שנקראו "רוח הארמון". "האורח הישראלי הוא אורח מתבונן", אומר איגרא, "אפילו ברמה של האשה שאומרת לבעלה, תראה חיים, את הכחול הזה נעשה במטבח. הישראלים מגיבים, שואלים, מעורבים בסיפור הזה. אפילו יונתן קולבר, יו"ר כור ששותפה במלון, השתתף פעם באחת התהלוכות".



הכוונה היתה ליצור משהו שונה משאר המלונות באילת. "לא רצינו שיהיה כאן צוות בידור, אני לא מעוניין שהאורחים יענטזו ויעשו כפיים, רצינו יותר עומק, רצינו שתהיה פה הצגה שתימשך 24 שעות ביממה, שהאורחים ירגישו שהם הגיעו למלון שנטוע באזור מסוים. אורחים היום לא מחפשים רק מיטה ושמש וים, הם מחפשים גם חוויה תרבותית. לחברת הניהול היה קשה עם זה, הם הביאו קבלן בידור