מאת סמי פרץ
בחודשים האחרונים מתרבים הסימנים להתפתחות מצוקת אשראי ללווים הגדולים במשק; חלק מהלווים קרובים מאוד למגבלות האשראי שקבע בנק ישראל, המרווחים הפיננסיים שדורשים הבנקים נמצאים בקו עלייה, והסלקטיוויות במתן הלוואות חדשות גוברת. הבנקים דורשים כיום יותר בטחונות במעבר, ומוכנים לממן עסקות שבהן מרכיב ההון העצמי של המשקיעים גדול.
בענפים מסוימים, כמו תקשורת (טלוויזיה רב-ערוצית), נדל"ן ותיירות, המחנק מורגש היטב; אלה הענפים שנפגעו במיוחד מהמשבר הכלכלי, ולכן מבחינת הבנקים הם מסוכנים יותר. ההתנהלות של הבנקים בחודשים האחרונים משקפת סוג הכאה על חטא: בימים הטובים הם העניקו אשראי במרווחים נמוכים במיוחד ונטלו סיכונים גדולים; כיום, בהשראת הלחץ שמפעיל המפקח על הבנקים וההרעה בתוצאות הכספיות, ידם נהפכת לקפוצה.
הדוגמה הבולטת לכך היא החלטת קונסורטיום הבנקים שמימן לגד זאבי את רכישת 20% ממניות בזק, לחלט ערבות בסך 150 מיליון דולר שהעמיד זאבי באמצעות בנק פיבי שווייץ כחלק ממערך הביטחונות בעסקה. החילוט בוצע לאחר שזאבי לא עמד בתשלומי הריבית על ההלוואה. אפשר שאם הדבר היה קורה לפני שנה-שנתיים, זאבי היה מצליח להגיע להסדר פריסת תשלומים עם הבנקים, במיוחד כשמניות בזק משמשות ביטחון לעסקה. אבל כיום מצב הרוח שונה; לבנקים אין כוונה לתת הנחות - בעיקר כאשר המפקח על הבנקים נושף בעורפם ובודק באופן פרטני תיקי אשראי של לווים גדולים.
בשלב זה קשה לדבר על מחנק אשראי של ממש, משום שמרבית החברות בכל זאת מצליחות לגייס הלוואות לפעילותן השוטפת. נתוני תשעת החודשים הראשונים של 2001 מצביעים על גידול של 5.4% באשראי הבנקאי לציבור, בשעה שהתוצר המקומי הגולמי במשק ירד באותה תקופה ב-0.2% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. עם זאת, הנתונים האלה מתייחסים לכלל המשק, ואינם מבודדים את הלווים הגדולים. יש הרואים בפער בין שיעור הגידול באשראי לבין שיעור הצמיחה בתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) את המקור לצורך הגובר בהפרשות לחובות מסופקים.
על פי הדיווח של הנהלת בנק הפועלים בדו"חות לרבעון השלישי, הפער הזה נובע מגידול מעבר למתוכנן במלאים, וקשיים בפירעון הלוואות בחלק מהפירמות.
כמה גורמים חברו יחדיו ליצירת מצוקת האשראי שעמה מתמודדים הגופים העסקיים הגדולים; סט המגבלות שמטיל בנק ישראל על לווים גדולים הוא אחד מהם. הוראות המפקח על הבנקים קובעות כי בנק אינו רשאי להעניק ללווה בודד אשראי בשיעור הגבוה מ-15% מהונו. לגבי קבוצת לווים (הקשורים זה בזה בקשרי ערבויות), המגבלה היא 30%. בנוסף, נאסר על הבנקים להעניק לששת הלווים הגדולים שלהם אשראי בשיעור העולה על 135% מהון הבנק. בחודשים האחרונים הבנקים התקרבו יותר מאי פעם למיצוי מגבלת ששת הלווים הגדולים. בכמה מקרים נתקלו לווים בסירוב לקבל אשראי נוסף.
רשימת הלווים הגדולים במשק כוללת בין השאר את בזק , אי.די.בי , כור , אליעזר פישמן, יצחק תשובה, משפחת דנקנר, אריסון השקעות, החברה לישראל וגד זאבי. הסכום המקסימלי שיכולה המערכת הבנקאית בישראל להעמיד לרשות ששת הלווים הגדולים הוא כ-75 מיליארד שקל, ובאחרונה אישר דובר בנק ישראל כי הם אכן קרובים למגבלה.
לבנקים יש סיבה נוספת לדחות בקשות אשראי שאינה קשורה ללווים עצמם אלא ליחסי ההון של הבנק; רוב הבנקים הגדולים קרובים ליחס ההון המזערי המינימלי הנדרש על ידי בנק ישראל (9%), וללא גיוסי הון משני הם אינם יכולים להגדיל את תיק האשראי באופן ניכר. כתוצאה מכך, עומדים לרשות הבנקים מקורות מצומצמים יותר - ולכן הם גם מתייקרים. ההתייקרות היא לאו דווקא במונחים מוחלטים, שכן הריבית במשק נמצאת במגמת ירידה, אלא בשיעור המרווח הפיננסי (הפער בין עלות המקורות שלהם למחיר שבו הם מוכנים להעניק אשראי) שהם דורשים. על פניו, אין קשר בין סוגי המגבלות השונים. ואולם מבחינת הלווים הגדולים - אין לכך חשיבות. אם בקשת אשראי נדחית עקב מגבלת לווה בודד, החמרה בדרישה לביטחונות או מחירי הון גבוהים, התוצאה הסופית היא - מצוקת אשראי.
משקולת כבדה
אי.די.בי היא אחת מהקבוצות העסקיות הבולטות בישראל. הקבוצה פרוסה על פני ענפי פעילות רבים באמצעות החברות שבבעלותה: סלקום, אלביט מערכות, שופרסל, כלל ביטוח, אלבר, אזורים, נכסים ובניין, תבל, אלרון, מפעלי נייר אמריקאיים, נשר ועוד. הקבוצה היא אחת מצרכניות האשראי הגדולות במשק, ובחלק מהבנקים היא כבר הגיעה למגבלת קבוצת הלווים - האשראי שנטלה מאותם בנקים הגיע ל-30% מהונם.
כתוצאה מכך נאלצת הקבוצה לחפש פתרונות למצוקת המימון הזו; אחד מהם הוא למכור חברות ממונפות במיוחד. בחודשים האחרונים פורסמו ידיעות ולפיהן מתכוונת אי.די.בי למכור את אחזקותיה בחברת הליסינג אלבר ובחברת הבנייה אזורים. אלבר נחשבת לחברה מוצלחת למדי בפורטפוליו של דיסקונט השקעות (חברה בת של אי.די.בי). החברה מנהלת צי של כ-20 אלף מכוניות בליסינג, וכן מממנת בהלוואות רגילות כ-25 אלף כלי רכב נוספים. כדי לממן את הפעילות הזו נזקקת אלבר לאשראי בנקאי רב. החברה חייבת לבנקים כ-1.3 מיליארד שקל, והיא אף הנפיקה איגרות חוב בסך 700 מיליון שקל.
הפנייה לשוק האג"ח נובעת מצורך של החברה להשיג מקורות מימון חוץ-בנקאיים, על רקע המגבלות שחלות על קבוצת אי.די.בי. מגבלות המימון עלולות למנוע מאלבר לצמוח ולהתפתח, ולכן היא נמצאת על פרשת דרכים. מכירה של החברה כעת תסייע לאי.די.בי גם לממש אחזקה מוצלחת וגם להיפטר ממשקולת כבדה שצורכת אשראי בהיקפים גדולים ומונעת אותו מחברות אחרות בקבוצה.
סמנכ"ל דיסקונט השקעות, זיו לייטמן, המשמש יו"ר אלבר, מסרב להתייחס לאפשרות שהחברה תימכר. "לא אישרנו את הפרסומים בעניין אלבר", הוא אומר. לדברי לייטמן, עקב מגבלות קבוצת הלווים "באי.די.בי נוצר מצב אבסורדי. הפורטפוליו של החברה מאופיין ברמת פיזור מאוד גדולה, כך שרמת הסיכון שבה היא פועלת היא פחות מסוכנת מחברה שעוסקת בתחום אחד או שניים. לאי.די.בי יש הרבה חברות שאינן סובלות מהמשבר הנוכחי, ולכן מצליחות לאזן את הק
נגמר להם האשראי
הארץ
16.12.2001 / 9:33