במקום השני: הכלכלן הראשון

סיכום ביניים של 18 חודשי המשבר הכלכלי החמור ביותר זה 70 שנה מחמיא לישראל. נכנסנו למשבר אחרי כולם, אף בנק או חברה גדולה לא קרסו, ועכשיו נראה שאנחנו יוצאים ממנו בין הראשונים.

למי מגיעות התודות? לא לראשי הממשלה אהוד אולמרט ובנימין נתניהו: שניהם היו עסוקים בהישרדות פוליטית. שרי האוצר אברהם הירשזון ורוני בר-און? הראשון המתין לשוטרים שיבואו לעצור אותו, והשני היה חדש מדי בתפקיד. מי נותר? הדמות הכלכלית היחידה שלקחה פיקוד - נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר. עם זאת, המהלך המרכזי של פישר השנה לא נעשה בתחום המוניטרי.

במארס 2009 הודיע יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר כי המנכ"ל צבי זיו יעזוב ואת מקומו יתפוס ציון קינן, מקורבו של דנקנר. בעיני בנק ישראל היה זה הקש ששבר את גב הגמל.

עוד קודם לכן אסף בנק ישראל מידע על כשלים חמורים במשטר התאגידי של בנק הפועלים. הבנק היה מוטרד במיוחד ממעורבותו של דנקנר בתיקי אשראי שונים של הפועלים, ובדברים שבהם היה לו עניין אישי. עם ההודעה על מינויו של קינן קיבלו פישר והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, החלטה דרמטית: לראשונה בתולדות מדינת ישראל דרש הבנק המרכזי לסיים את כהונתו של יו"ר בנק גדול.

מבחינתו של בנק ישראל, המהלך היה אמור להיות טכני ופשוט. בישראל ובכל מקום אחר בעולם מחזיק הפיקוח על הבנקים בסמכות להחליף ראשי בנקים. במשבר האחרון פוטרו כמה יושבי ראש בארה"ב, בבריטניה ובצרפת.

כמקובל בעולם, נפגש פישר עם בעלת השליטה שרי אריסון בארבע עיניים וביקש ממנה להחליף את דנקנר.

אלא שאריסון, בלחץ דנקנר, סירבה. היא הטילה על סוללת עורכי הדין שלה לפעול לביטול ההחלטה; במקום לקבל את סמכותו של פישר, פתחו דנקנר, מקורביו וסוללה של אנשי יחסי ציבור ויועצים משפטיים במאבק אלים. זה נפתח בסירוב לקבל את הדין, עבר לאיומים, נמשך בניסיון לבצע חיסול ציבורי של הפיקוח על הבנקים והגיע עד להפעלת לחצים במגוון אמצעים על פישר עצמו.

מסוגיה חשובה אך נקודתית, הנוגעת לתפקודם של קומץ אנשים במועצת המנהלים של בנק אחד, נהפכה ההחלטה להדיח את דנקנר למאבק על דמותו של השלטון בישראל. אם דנקנר, אריסון, משפחותיהם, עורכי דינם, מקורביהם וכספם הרב היו מצליחים לשבור את פישר, האיש החזק והבלתי תלוי במשק הישראלי, שום דבר לא היה עומד בפניהם.

אבל פישר ניצח. דנקנר - שניהל בנק המחזיק בפיקדונות של משקי בית בהיקף של כמעט 250 מיליארד שקל כמו היה המכולת הפרטית שלו - התפטר. דירקטורים לא מתאימים עזבו. זה לא היה ניצחון בנוק-אאוט, אבל נראה כי בבנק הפועלים, בבנקים אחרים ובלשכות הטייקונים למדו את השיעור: כל עוד פישר בבנק ישראל, לא ייעשה ניסיון נוסף לבחון את נחישותו.