ראש הממשלה בנימין נתניהו מיעט להתבטא בנושאים כלכליים מאז העביר את תקציב המדינה הדו-שנתי ל-2009 ול-2010. לנתניהו יש דברים בוערים יותר לעסוק בהם, כמו היחסים עם ארה"ב והשריפות שמבעיר שר החוץ שלו. ובכלל, נתניהו כנראה החליט שהתדמית של "ראש ממשלה כלכלי" לא מתאימה לו, הוא מעדיף להיות מזוהה כרגע עם סוגיות לאומיות רחבות יותר.
אבל בשבועות הקרובים, כאשר נתניהו ואנשיו יתחילו לפעול, עשויים אנשי המשק והכלכלנים לגלות כי לראש הממשלה יש אג'נדה כלכלית חדשה, שונה מהותית מזו ששמענו ממנו כשהיה שר אוצר, ראש האופוזיציה והמועמד לראשות הממשלה.
מי שיחפש בשנה הקרובה את נתניהו הלוחם במונופולים, מוריד המסים ושובר הוועדים - ימצא שכל אלה הם היסטוריה. יש נתניהו חדש עם סיסמאות חדשות. השינוי בנתניהו אינו לרעה בהכרח; אפשר למצוא היגיון כלכלי בתפנית שעשה, בדגשים, בכיוונים ובתוכניות.
אבל השאלה שתנסר בחלל המשק בשנה הקרובה היא אם השינוי בנתניהו משקף את השינוי במצב המשק, באתגרים, באיומים ובהזדמנויות - או שהסיפור הרבה יותר פשוט: נתניהו החליט שאין לו יכולת או רצון להיכנס לעימותים.
ההתלהבות נשארה
נתניהו מודל 20032008 היה ממוקד בצורך לייעל את המגזר הציבורי, לשבור את המונופולים, להפריט את החברות, להוריד מסים ולבצע שינויים מבניים. נתניהו מודל 2010 יתרכז בשלושה דברים: יישום הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, הרפורמה בוועדות התכנון והבנייה והשקעות ענק בתחבורה ובתשתיות.
דבר אחד לא השתנה אצל נתניהו, והוא ההתלהבות והמחויבות לתוכניות הכלכליות מהרגע שבו החליט עליהן. באותה התלהבות שדיבר על הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים, הוא ידבר בשנים הקרובות על קירוב הפריפריה למרכז באמצעות השקעות אדירות בתשתית, על התייעלות המגזר הציבורי ועל הקפצת ישראל בדירוג העולמי של הקלו ת והמהירות של עשיית עסקים באמצעות חוקים חדשים וצמצום הביורוקרטיה.
נתניהו לא הוגה את התוכניות האלה לבד. מקור ההשראה הגדול ביותר שלו הוא אורי יוגב, בעבר הממונה על התקציבים באוצר וכיום איש עסקים פרטי. נתניהו מעריץ את החשיבה הכלכלית של יוגב, שזוכה אצלו למעמד שבעבר היה שמור רק לכלכלנים בינלאומיים. יועץ כלכלי נוסף שעשוי להפוך למרכזי הוא פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה שהוא מינה השנה. לקנדל וליוגב תפישות כלכליות דומות: שניהם סבורים שהטיפול ב"שמן" וב"רזה" נגמר, שהממשלה בישראל הגיעה קרוב לגודלה הרצוי ושהמשימה של הקטנת חלקו של המגזר הציבורי במשק הסתיימה ברובה. עכשיו צריך לטפל בשיפור הקלו ת של עשיית עסקים בישראל.
אם בעבר התפישה היתה ששיפור בעשיית עסקים עובר בראש ובראשונה ברפורמות במונופולים ובשירותים הממשלתיים כמו הנמלים, הרי שעכשיו יש תיאוריה חדשה: מנוף הצמיחה הוא מהפכה בתחום הקרקעות - הפרטתן, רישומן, שינוי ייעודן ופיתוחן. למהפכה בנדל"ן מחברים יוגב וקנדל מהלך שאפתני של חיבור הפריפריה למרכז ברכבות ובכבישים, לצד רפורמות קטנות בשורה של גופים ביורוקרטיים ממשלתיים המציבים את ישראל בתחתית הדירוג של המדינות שבהן קל לעשות עסקים.
נתניהו קנה מהיועצים הכלכליים את התפישה שלפיה הדרך להאיץ את הכלכלה ולהקטין את הפערים הגדולים שבה היא קירוב הפריפריה למרכז. בקרוב יוכרז מותה של המדיניות לפיתוח הפריפריה באמצעות מענקים והשקעות. ראש הממשלה מכנה את זה סוף עידן ה"אינטליזציה" או "שדה-הבוקריזציה": אינטליזציה על שמה של חברת אינטל, שקיבלה מענקי ענק מהמדינה כדי לפתוח מפעלים בקרית גת, ו"שדה בוקריזציה" על שמו של היישוב שסימן את החזון של דוד בן גוריון לפיתוח הנגב.
נתניהו והיועצים מאמינים שהדרך להעלות את רמת החיים בפריפריה ולהקטין את האי שוויון במשק היא להפוך את הפריפריה ל-Bedroom Communities, כלומר להביא ליישובים מרוחקים אוכלוסיות חזקות שימשיכו לעבוד במרכז. אוכלוסיות אלה ייסעו בבוקר בערוצי התחבורה החדשים למרכז, יעבדו היכן שנמצאת העבודה וישובו בערב לפריפריה.
כשהאבק ישקע
הזינוק במחירי הדירות והנדל"ן, שנתפש אצל חלק משוכרי הדירות, הזוגות הצעירים שמתקשים לקנות דירות וכלכלנים רבים כסוג של בועה המתנפחת והולכת, רק מחזק את ידי נתניהו. הוא רואה בזרימת הכספים לנדל"ן בחודשים האחרונים עדות לכך שהמשקיעים בישראל ובעולם - "כסף חכם", כפי שהוא מכנה אותם - מבינים את הפוטנציאל הגדול ברפורמות שלו ונערכים לתקופת שגשוג. את מי שחושב שמחירי הדירות בגוש דן מנופחים והזויים יזמינו נתניהו ויועציו לעבור לפריפריה, ולהמתין לרכבות ולכבישים החדשים שהם מבטיחים להביא לשם.
זה לא יהיה השינוי החד היחיד במדיניות הכלכלית של נתניהו. עסקת החבילה שסגרו נתניהו ויוגב עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני לא היתה מקרית: יוגב ונתניהו החליטו שמעתה והלאה הם הולכים ביחד עם ההסתדרות ולא נגדה. יוגב מאמין שעיני הוא מנהיג פועלים מסוג חדש, פתוח לרפורמות ולשינויים, ושהליכה משותפת תניב תוצאות טובות בהרבה מעימותים אתו.
אין עוררין שבניית קואליציות חזקות לשינויים היא דרך טובה בהרבה ליצירת מהפכים גדולים. אבל השאלה הגדולה היא, שוב, אם ההחלטה להימנע מעימותים נובעת מהערכה מפוכחת שניתן להגיע להישגים גדולים בהידברות עם ההסתדרות, או שהיא פשוט משקפת חולשה וחשש מעימותים?
בתוך כמה חודשים יתחיל לשקוע האבק של המשבר הפיננסי, התנודות החדות בכלכלה ובשוקי ההון יתחילו להתמתן - וזה הרגע שבו יהיה ניתן לראות אם המשקיעים בישראל ובעולם מאמינים בתיאוריות ובתוכניות החדשות של נתניהו, או שהם יגיעו למסקנה שמהפכות כלכליות פחות מעניינות את ראש הממשלה.