>> בניומין הוא מתווך מהדור הישן. הוא פוגש את לקוחותיו בחליפה, מקפיד על ליווי אישי ומתרעם על קולגות צעירים שלא מכבדים את המקצוע. למרות שהוא תיכף בן 80 ויכול היה לפרוש מזמן, בניומין ממשיך לשרת נאמנה את לקוחותיו ולא מנתק את הטלפון גם כשהוא בחופשה שנתית.
בתחילת השבוע עברתי ברחוב בן יהודה וראיתי אותו צועד למשרד שלו. "בוא אלי ונשתה משהו", הוא הציע. אני תמיד שמח לפטפט עם בניומין, אז הצטרפתי אליו. בעודו בוחש בכפית בכוס התה, הוא אמר: "תשמע מה שקרה לי ותגיד מה אתה חושב.
"לא מזמן", הוא התחיל לספר, "פנה אלי מישהו שחיפש דירה בקריית-משה. הבטחתי לנסות למצוא, אבל אז הוא הודיע פתאום: ?רק שתדע, אני לא משלם תיווך בפרינציפ. אני שונא מתווכים'. נדהמתי מהחוצפה של הבן אדם ורציתי לענות לו שאני שונא קליינטים שחושבים שמגיע להם הכל בחינם, אבל במקום לוותר על העסקה סיכמנו שאני מתחיל לחפש".
כבר באותו יום דיבר בניומין עם בעל דירה יפהפייה בקריית-משה שעומדת ריקה ומוצעת למכירה. בעל הדירה דרש עליה 500 אלף דולר וחזר על דבריו, שלא יתפשר על אגורה אחת פחות. למחרת הראה בניומין את הדירה לשונא המתווכים ולאשתו והם התאהבו בה במקום. בניומין נקב במחיר של 510 אלף. כשהלקוח דרש ממנו לרדת במחיר, הוא הודיע: "בעל הבית לא ממהר לשום מקום. לא רוצה? אל תקנה".
בניומין מיהר לקבוע פגישה ביחידות עם המוכר והסביר לו: "תראה, זה כנראה סגור, אבל מדובר בקמצן חולני שלא מסכים לשלם תיווך. אתה תקבל ממנו בדיוק מה שדרשת, אבל בחוזה יהיה כתוב 510 אלף דולר. אתה תשלם לי מזה 20 אלף - שני האחוזים שלך ושני האחוזים שהקונה לא רצה לשלם אבל ישלם ועוד איך ישלם. קמצן בכסף קטן תמיד יפסיד בכסף גדול".
בעל הדירה לחץ את ידו של בניומין, חייך ואמר: "אתה נהנה ואני לא חסר. מסכים". כבר באותו שבוע נחתמה העסקה לשביעות רצונם של כל הצדדים: המוכר קיבל את הסכום שדרש, הקונה זכה בדירה נאה ורץ לספר לחבריו שלא שילם תיווך, ובניומין נשאר עם מלוא האחוזים המגיעים לו.
"סיפור יפה", הערתי.
"אבל זה לא הסוף", אמר בניומין. "לפני שבוע מתקשר אלי הקמצן ומבקש שאקפוץ לכמה רגעים לחנות החשמל שלו. בחנות הענקית לא היתה נפש חיה והוא קיבל אותי עם חיוך מאוזן לאוזן. הוא סיפר שהם מרוצים מהדירה אבל משהו בכל זאת יושב לו על הלב. ?אתה נתת לי משהו מהעבודה שלך בחינם', הוא התחיל להגיד, ?ואני רוצה לתת לך משהו מהעבודה שלי בחינם. תבחר איזה מגהץ או קומקום חשמלי'".
"טוב", עניתי לו, "תביא את הוונטילטור הקטן הזה".
"'זה לא', הוא קפץ, ?על המאוורר תצטרך להוסיף 60 שקל, זה תוצרת חוץ'".
בניומין הודיע לו שהוא צריך לחשוב על זה ויצא מהחנות.
"ואז, מה אני רואה בחלון ראווה ברחוב יפו?", תוקע בי בניומין מבט חד ולא מחכה לתגובה שלי. "את אותו ונטילטור ב-60 שקל!".
-
הכותב הוא מתווך נדל"ן ירושלמי, מחבר "אגדות מונשיין". davidmoonshine@gmail.com
הקמצן
דוד מונשיין
11.9.2009 / 7:13