>> לא פשוט לעקוב אחרי שוק המט"ח. מדוע בנק ישראל קונה בוקר אחד, בלי להסביר, 800 מיליון דולר? הכלכלנים מודים שהם לא מבינים. האם רכישות המט"ח האלה מועילות? אין על כך הסכמה. מהו המחיר שישראל משלמת על הדפסת השקלים והזינוק ביתרות המט"ח? אין אפילו הערכה כמותית אחת.
בערפל כלכלי שכזה, לא מפתיע שהציבור ונציגיו בכנסת ובממשלה בוחרים להתחמק מהבנה או דיון. הפתרון הקל של כולם הוא להפקיד את התיק בידי נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. אלא שהעניין חשוב מדי מכדי להשאירו אצל איש אחד.
על עקרונות הכלכלה אין חולק: שוק מטבע החוץ יאזן את עצמו לבסוף. אם הדולר ימשיך לרדת תירשם במוקדם או במאוחר ירידה ביצוא ועלייה ביבוא, זרם הדולרים הנכנס לישראל יקטן, החשבון השוטף ייהפך לגירעוני - והופ, הדולר שוב יעלה וימצא נקודת שיווי משקל חדשה. אין גם חולק על הקביעה שמשק בריא צריך להיות מבוסס על תנועות הון חופשיות ומטבע נייד, ללא התערבות מצד הממשלה או הבנק המרכזי.
אלא שהמשק הישראלי אינו חזק כיום. הצמיחה ב-2009 צפויה להיות 0%, וב-2010 היא צפויה להיות כ-2% - נתונים הנמוכים מהגידול הטבעי, ולכן יביאו לגידול באבטלה. יותר מזה: 45% מהתוצר הישראלי מבוססים על יצוא, שנפגע מאוד ברבעון הראשון (ירידה של 25%) והשני (עלייה של 5%, אבל מבסיס נמוך) בגלל הירידה בביקושים בעולם על רקע המשבר הגלובלי.
לכן הקרב בשוק המט"ח הוא מאבק על עוצמת הפגיעה ביצוא. לכולם ברור כי ככל ששער הדולר נמוך יותר, כך הפגיעה ביצוא גדולה יותר - אבל על העוצמה של הקשר אין הסכמה. על פי הפסימיים - הכוללים גם כלכלנים בלתי תלויים וגם נציגים של יצואנים המדברים מתוך אינטרסים - רמת הדולר הנוכחית תביא לירידה נוספת ביצוא, ובתוך זמן לא רב תיצור אבטלה שתגיע ל-12% ויותר. לדעתם, חברות יצוא שייסגרו ויעברו לחו"ל כבר לא ייפתחו מחדש.
מי שחרד מהתסריט הזה תומך בפעילות אגרסיבית לעצירה של הירידה בדולר - באמצעות רכישות מט"ח אגרסיביות כמו אלה של פישר, אך גם על ידי החלטות מינהליות כמו הטלת מס על הרווחים של משקיעים זרים. כולם מודים שאלה כלים גסים ולא מאוד אפקטיביים, אך חושבים שבקרב על האבטלה כל מחיר מוצדק. העובדה שפישר קונה דולרים באגרסיביות כה רבה מעידה על כך שהוא בין הכלכלנים החרדים האלה.
אחרים חושבים אחרת. לדעתם, דולר נמוך דווקא מיטיב עם הציבור ועם שאר ה-55% של המשק. הם חושבים שהיצוא יידע להתאים את עצמו לשער המטבע שמכתיב השוק. שההתערבות בשווקים אינה אפקטיבית, ושהיא יוצרת יותר נזק מתועלת. שמס על ספקולנטים הוא סובסידיה לייצור. בעיקר הם לא חושבים שדולר נמוך יגרום לעלייה חדה באבטלה.
קשה לקבוע מי צודק: כלכלה אינה מדע מדויק. אבל כשהתשובה לשאלה תכריע בין אבטלה של 8% לאבטלה של 12%, הממשלה חייבת להיכנס לעובי הקורה, ללמוד את הנושא, לבחון ניתוחים, תרחישים והסתברויות - ולקבל החלטות. היא לא יכולה להשאיר את העניין למזל, לאלוהי השווקים או אפילו לשיקול דעתו הבלעדי של כלכלן אחד מוכשר במיוחד.
איפה הממשלה?
איתן אבריאל
11.9.2009 / 7:13