הבהלה במזרח

>> במשך שנים נהגו הקבלנים הישראלים להשמיץ את שוק הנדל"ן המקומי ואת שיעורי הרווח הנמוכים שאפשר להשיג בו באופן יחסי - ויצאו לחפש זהב במזרח אירופה. ואולם כיום, כשהמשבר העולמי בעיצומו, מתגלה כי חוק הבסיס בכלכלה תקף גם במקרה הזה: ככל שהתשואות גבוהות יותר - כך גם גדולים יותר הסיכונים.



מדי רבעון חושפים הדו"חות הכספיים של חברות הנדל"ן המקומיות עד כמה גדול ורחב הבור שאליו נקלעו במזרח אירופה. כמעט כל היזמים הישראלים שפעלו במדינות מזרח אירופה בשנים האחרונות נתקעו עם פרויקטים לא גמורים, כשעל המאזנים שלהם מכבידות איגרות חוב בשווי של מאות מיליוני שקלים ואף מיליארדי שקלים, שאותן גייסו כדי לממן את פעילות הנדל"ן הכושלת הזו.

משבר האשראי, שפרץ לפני כשנה, עצר באחת את מימון הפרויקטים החדשים, את מיחזור ההלוואות ואת ההלוואות למשכנתאות. גם קרנות הנדל"ן הגדולות שרכשו מאות דירות בתקופת הגאות נעלמו מהשוק. כל אלה הותירו את חברות הנדל"ן הישראליות ללא מקורות מימון וללא רוכשים.



לפני כשנה וחצי עוד נשמעו היזמים אופטימיים, וקיוו לסיום מהיר של המשבר. רובם יכלו להרשות לעצמם לצוף מעל למים, גם בלי להציג מכירות; בינתיים, כך הם קיוו, תתחדש בהדרגה הזרמת האשראי מצד הבנקים - הדלק שמניע את הענף.



אבל דבר לא השתנה בתקופה זו, ודו"חות הרבעון השני של החברות חושפים פיסה נוספת מהתמונה הקודרת: הביקוש לדירות מגורים ממשיך לרדת, וכך גם מחיריהן ושווי הקרקעות שעליהן הן בנויות. בנוסף, מורגשת האטה בשיווק שטחי המשרדים וירידה בדמי השכירות במזרח אירופה, ובמקביל חלה עלייה במספר השטחים הפנויים.



במצב כזה, כשהצמיחה הוחלפה בהישרדות, מתמקדות החברות בעיקר במזעור נזקים - באמצעות עצירה של פרויקטים חדשים, האטת הבנייה בפרויקטים קיימים וצמצום עלויות.



הבעיה התזרימית של כל החברות האלה זהה, וכך גם הפתרון שהן מחפשות: בזמן שהן תולות תקווה בגלגלי הצלה שזורקות הממשלות וקרן המטבע הבינלאומית לשווקים, הן פונות למחזיקי האג"ח בניסיון לגבש הסדרי חובות.



במקביל, מנסות החברות להיפטר מנכסים כדי להזרים לעצמן הון. אלא שבשוק המזרח אירופי אין הרבה קונים - ואלה שכבר קונים, מחפשים הזדמנויות במחירי שחיטה. וכשזה מצב העניינים, לא פלא שיזמי נדל"ן ישראלים מתכנסים כיום בחזרה למדינה היחידה שלא נפגעה באורח חמור - ישראל.



בחרנו מדגם מייצג של חברות שנפגעו מהמשבר. אך אין זה מדגם סופי, שכן ישנן עוד חברות ישראליות רבות המצויות במצב דומה ואולי אף חמור מכך.