פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הבנקים יחזרו למלא את תפקידם המסורתי

      סמדר ברבר צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי, מסיקה ששום חברה, מוסד או אדם - לא משנה גודלו, עושרו או תפארת עברו - אינו חסין מפני נפילה

      לפני כשנה, באוקטובר 2008, שהיתי בוועידת ה-IMF בוושינגטון, בה נועדים בנקאים מכל העולם. במהלך פגישה שגרתית עם בכירים מ-RBS (Royal Bank of Scotland) - אז אחד מהבנקים הגדולים בעולם - קיבל מנהל בכיר בבנק שיחת טלפון בהולה, שבה התבשר לתדהמתו ולתדהמת כולנו, כי הבנק הולאם.

      אירוע זה, של הלאמת בנק מוביל בעולם עקב קשיי נזילות, לצד אירועים דומים כמו קריסתו של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, מלמדים לקח חשוב: בעת משבר חריף עלולה הכלכלה להוביל אותנו לתרחישי קיצון, שעד לאותו מועד נדמו כבלתי אפשריים. המסקנה המתבקשת היא ששום חברה, מוסד או אדם - לא משנה מה גודלם, עושרם או תפארת עברם - אינם חסינים מפני נפילה. לכן, יש לבחון כל תאגיד על בסיס אופן פעילותו, ומידתיות עסקיו וסיכוניו. המשבר חידד ושינה את החשיבה של כולנו על ניהול סיכונים.

      במבט לאחור, כשבוחנים את פעילותם של בנקי ההשקעות - המוסדות שאינם קיימים עוד, לאחר שקרסו או נקנו בידי בנקים אחרים - מגלים כיצד תאוות התשואה הלכה וגברה בקרב מנהליהם, רודפי הכסף והעוצמה, והובילה במסלול זה גם את הבנקאות המסורתית. תאוות התשואה ניתקה את המיקוד של הבנקים מפעילותם הבסיסית - תיווך פיננסי - והביאה אותם לנקוט מדיניות של מינוף והשקעות מורכבות חוץ-מאזניות, שסיכנו את פיקדונות המפקידים.

      איני סבורה שסוגי ההשקעות המורכבות היו הפתעה. מה שהפתיע היה היקפי הפעילות בכל המכשירים החוץ-מאזניים, תעוזת המינוף וההבנה עד כמה הם היו קריטיים לתשואות שהציגו הבנקים.

      המערכת הפיננסית של ימי טרום המשבר נדרשה לפתח מכשירים פיננסיים חדשים כדי למכור את הסיכונים שלקחה על עצמה. תהליך זה הביא ליצירתם של מכשירים פיננסיים שקיבלו דירוגים גבוהים, ובמקביל נשאו תשואות גבוהות. חוסר ההיגיון הכלכלי וניפוח כלכלי ריאלי הביאו לקריסה של המכשירים הפיננסיים ולהפסדי ענק למערכת שפיתחה אותם והשקיעה בהם. המסקנה היא שמוסד בנקאי לא צריך לשאוף להציג תשואות בשיעורים של 18% או יותר לאורך זמן. תשואה גבוהה כל כך מסכנת את כספי המפקידים, מאחר שהיא נובעת מלקיחת סיכונים גבוהה.

      מנקודת ראותי, המשבר חידד את התובנה שבנקים חייבים להתמקד בתחומי מומחיותם, תוך שמירה על רמות סיכון מתונות. אין משמעות הדבר שמערכת הבנקאות לא תפתח בעתיד מוצרים פיננסיים מורכבים ולא תשקיע בהם, אך הדברים ייעשו במידתיות ובהתאם לגודל הארגון ולהיקף הונו. זה גם הכיוון שאליו נוטה הרגולציה המתעצמת בעולם בנוגע למוסדות פיננסיים העוסקים בניהול כספי לקוחות.

      המשבר הנוכחי לא לימד אותנו שום דבר חדש, אבל הוא חידד והזכיר את האמיתות הבסיסיות של עולם הכלכלה, למשל שכל פעילות פיננסית חייבת להיות מושתתת על היגיון כלכלי. בכל עסקה צריך מקבל ההחלטה לבחון אם קיים היגיון ברמות התשואה מול רמות הסיכון. ההנהלה צריכה להקפיד ליישם מערכות בקרה ודיווח, המכתיבות שמירה על רמות סיכון הולמות בהתחשב בהיקף ההון של התאגיד, ברמות הסיכון הרצויות לו ובמידתיות ההשקעה.

      המשבר הנוכחי היה מהחמורים שהתרחשו במאה השנים האחרונות. אבל לצד הקשיים, יש לזכור כי משבר הוא גם הזדמנות פז לטיוב התאגיד ולהכנתו לעתיד. דוגמה טובה לכך היא התהליך שעבר הבנק הבינלאומי בעקבות המשבר של 2002. הפקת הלקחים מהמשבר ההוא הביאה לשינוי באופן עבודת הבנק בכל הקשור למידתיות הסיכון ופיזור הסיכונים, כולל טיוב תיק האשראי ובניית כרית ביטחון הונית גבוהה. שינויים אלו הכינו את הבנק למשבר הנוכחי.

      הכותבת היא מנכ"לית הבנק הבינלאומי