שעתם הגדולה של מוסדות השלטון

האסון שנראה ברור וקרוב בתקופת החגים של 2008 נדחק אל הדמדומים. המשק הישראלי בכלל, והבנקאות בפרט, זקפו גבם. הגיעה שעת חשבון הנפש הציבורי. בתור אל קרני השמש עומדים רבים. מהם חשופים באמת, מהם הבעירו נר מעל ראשם וקוראים לשומעים (האדישים משהו) "ניצחנו". מי הצועדים בסך?

הבנק המרכזי והפיקוח על הבנקים: מי שדאג וקימט מצחו - עשה וגם טעה; המעיט להג והעז. כך הפיקוח על הבנקים לדורותיו ועמידתו על הגדרות שמרניות להון (במקביל למדינות רבות) אסף מידע וחווה את המערכת הישראלית.

הבנקאות הישראלית: שק חבטות פופולרי של כל פרח כלכלה, קדט חקיקה וטוקבקיסט מתחיל. היא רווחית פחות מהבנקים בחו"ל עקב שפע מגבלות על פעילותה ושורה של הסדרים המונעים ממנה התייעלות, ונושאת בנטל מס כמעט כפול בהשוואה לכל גורם עסקי אחר בישראל, אך שרדה היטב בשל שמרנות וניהול סיכונים קפדני. באופק מיזוג וגיוון מקורות הכנסה. הבינלאומיות היא תכונה מובנת בבנקאות וגם כאן נראה, ובקרוב, חזרה לפעילות מעבר לים לטובת הלקוחות, המשק ופיזור הסיכונים. כאן הכספים הם אצל בעלי המניות. איש מהמפקידים לא נפגע. זו השיטה וכך צריך לנהוג גם אצל אחרים המכריזים על עצמם כ"מנהלי כספי ציבור".

ממשלות ישראל: שתי ממשלות, עד כה במשבר הנוכחי, מדברות עם רבים ובעיקר מקשיבות לעצמן. הוצעו תוכניות סיוע לא רלוונטיות שלא נדרשו על ידי איש ונדחפו בכוח (ובחוסר הצלחה, לשמחתנו) לגרון המשק, אבל לא קבעו יעד אסטרטגי, לא סימנו אזורי סיכון, ועסקו (ועוסקים) בהכרזות למהדורות החדשות של היום במקום להיות נתונים למחר.

מהם קטרי הצמיחה שלנו? מה יבטיח את כושר התחרות של המשק הישראלי, את מיצוי הפוטנציאל האנושי ופוטנציאל הצמיחה? והיכן הראייה השלמה, התוכנית רחבת ההיקף? מדוע שאותם משאבים לא מנוצלים לא ישמשו לשימור ופיתוח יכולות ברמה האסטרטגית? רק מעט נדרש לתמיכה משמעותית במחקר ובניית תשתית ידע במוסדות האקדמיים. לא צריך הרבה כדי להחזיר מוחות שברחו לחו"ל ולהעמיד להם תשתית. וכמה כבר נדרש לייצור (גם בסובסידיה קצרת טווח!) מקורות תעסוקה בפריפריה?

יש להשקיע בשימור שלבי הפיתוח והייצור של הטכנולוגיה הישראלית בישראל. אין להסתפק בעושר המופק לידי מעטים ממכירת טכנולוגיות (אקזיט) לחו"ל בשלבים מוקדמים מאוד והעברת הייצור בעיקרו מעבר לים ולאו דווקא למקומות שבהם שכר העבודה נמוך. מתי הוקם באחרונה מפעל חדש בישראל? קחו את הערבויות הלא מנוצלות שהועמדו לבנקים באין דורש, את הקרנות לעסקים שלא ניתנות לניצול ואת קרנות המנוף חסרות הערך, פרקו אותן והשתמשו במשאבים למטרות של אמת.

שוק ההון והשירותים הפיננסיים: איך אפשר שלא להסיק מסקנות ממה שקרה לחיסכון הפנסיוני שלנו? מניהול הסיכונים החובבני, מהאתיקה הנמוכה של הכוכבים החדשים? איך אפשר להתעלם מרווחי השיא של מנהלי כספים ומהעמלות המופקרות שגבו מיד כשהסתיימה ההפרטה המפוארת שבעקבות ועדת בכר, ולהמשיך וללהג על עמלות הבנקים (קשקוש בן שקלים בודדים) כי זה פופולרי, לא דורש חידוד מוח ולימוד ותמיד יתקבל באהדה? מערכת בנקאית ש-65% ממנה מוחזקים בידי שני בנקים, שנבנו מהעדפה ממשלתית רבת שנים, לעולם לא תתייעל ולא תתן לאזרחי המדינה - משקי הבית ועסקים - את מה שהם זכאים לו.

מיזוג בין בנקים בינוניים לחברות ביטוח ומתן אפשרות ממשית למערכת הבנקאית להתיישר לגדלים שווים תיצור חלוקה הגיונית יותר של כושר התחרות. יציבות הנשענת על הון גדול, מגוון לקוחות ומגוון עיסוקים תוכל לתת את התמיכה הפיננסית העסקית למשק מתקדם וצומח שיבעבע ויגדל, הודות לניהול אסטרטגי מושכל של תקציב המדינה כפי שהוזכר קודם.

הכותב הוא מנכ"ל בנק מזרחי טפחות