הסמנטיקה של המשבר

>> לכל משבר מושגים ותהליכים משלו, שהתקופה הקשה מטמיעה לתוך השיח הכללי. גם המשבר הזה השאיר אותנו עם כמה מושגים שלא ישכחו במהרה.

בתחילתו התאפיין המשבר בגל של "פיטורי אווירה", כשמעסיקים רבים הודו לתקשורת על נורות האזהרה שהדליקה, ובחסות קבלת הדין הכללית נפטרו מעובדים שלא רצו בהם עוד. "זו הזדמנות מצוינת להפחית שומנים מבלי שאיש יבוא בטענות, אף שכרגע לא מדובר בצורך קיומי אמיתי", הגדיר זאת מנהל מפעל גדול.



פיטורי האווירה הסתיימו מהר מאוד כשהסתבר שהמשבר נוגע בכולם, ופיטורים אמיתיים הכרחיים. אלא שלעתים התחלף המושג במושג שונה שאיש, כמובן, לא הסכים להודות בו בפומבי: "פיטורי הדלת המסתובבת". לא מעט מעסיקים ניצלו את המצב לשיפור מצבת העובדים בחסות המשבר. העובדה שהשוק המה כוח אדם מובטל ומוכשר, שהיה מוכן לעבוד במשכורות נמוכות מבעבר, יצר לא מעט מצבים שבהם עובד פוטר בטענת "המצב", וגילה בתוך זמן קצר כי תפקידו אויש על ידי אדם אחר שהגיע מבחוץ. "עשיתי גם את זה", אמר מנכ"ל של חברת היי-טק. "זה לא נעים, בעיקר כשהמפוטר מגלה, אבל במצבים כאלה צריך לחשוב על החברה ולא על שום דבר אחר".



מושג אחר שהכניסו הפיטורים לחיינו היה השימוע. לא שהוא לא היה שם קודם, אלא שהשנה האחרונה הפכה אותו מתהליך מומלץ לעניין הכרחי שהגיע כדי להישאר. "יש שחושבים שמדובר בתהליך טכני בלבד", אמר מנהל בכיר. "אבל לפחות שלוש פעמים החלטתי להפוך במהלכו החלטה. נסיבות אישיות קשות היו הסיבות העיקריות לשינוי. הצורך בשיחת השימוע אמנם מאריך את התהליך, אך העובד יוצא קצת יותר מרוצה. נקודה חשובה נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה היא שבימים כאלה, ובכלל, רצוי לעשות הכל כדי להימנע ממפגש בבית המשפט".



מושג נוסף שחדר לשיח הארגוני המפטר הוא שירותי אאוטפלייסמנט - שירותי ליווי מפטרים ומפוטרים. אמנם מעט החברות הישראליות המספקות את השירות חשבו בתחילת המשבר כי הביקוש יפרח, וגילו שהתקציב המצומצם פוגע גם בנושא הזה, אך ברור כי כל התחום עבר התמקצעות ובקרב החברות הגדולות השתרש הצורך בהכנת המנהל המפטר לתהליך, הכנת המפוטר לחייו החדשים וגם התייחסות משמעותית לאלה שנותרו בחברה, אך עברו בעצמם תהליך לא פשוט.



המושג שמור חזק על הטלנטים חזר אף הוא יותר מפעם אחת. זו היתה השנה שבה גילו לא מעט מנהלים מיהם הטלנטים האמיתיים שלהם - אלה שדווקא בזמן משבר, חרדה וקיצוץ מתעלים ומוכיחים את יכולותיהם. השנה היתה שנה שבה יכלו עובדים שנחשבו אפורים מעט להבהיק לעומת לא מעט "מבריקים" שאיכזבו. מנהלים למדו להיות יצירתיים במיוחד ולתגמל גם בימים קשים את מי שהוכיח שאתו יהיה קל יותר להוציא את העגלה מהבוץ.



נושא התגמול היה אף הוא בכותרות, והכניס מושג נוסף לז'רגון: "שנת המתנות הקטנות". זו היתה המלצתם של מומחים למנהל שרצה לגרום לעובדיו להרגיש שחושבים עליהם מבלי לפשוט את הרגל. ואם בתגמול עסקינן, הרי דווקא הציפייה כי עובדים שיראו כי האופציות לא שוות (שוב) את הנייר שעליו הוענקו יעדיפו מזומן או בונוסי חתימה שמנים - התבדו. התאווה לכסף גדול, יודעים עובדים שמוכיחים קריאת שוק ובגרות תעסוקתית, צריכה להידחות לימים טובים יותר, ומכאן המושג האחרון: לטוס מתחת לרדאר, או במלים אחרות: "נסכים להכל, רק שלא ניפגש בלשכת העבודה".