>> באוקטובר 2008 הצהיר אלן גרינספאן, שבמשך שנים הרגיע את המשקיעים שהכל כשורה במערכת הפיננסית האמריקאית, כי הוא "מזועזע ומתקשה להאמין", שההבטחה שהמערכת הפיננסית יציבה נכזבה... כל המגדל האינטלקטואלי עליו היתה מונחת אמונה זו קרס בקיץ של 2008.
ספרו של העיתונאי ג'סטין פוקס, "myth of the rational market" (מיתוס השוק הרציונלי), מספר באופן מבריק את סיפור בניית המגדל הזה - ומדוע כה מעטים היו מוכנים להודות בכך שמדובר במבנה רעוע.
במקום להתמקד בטעויות ובשחיתות הבנקאים, פוקס, בעל טור במגזין "טיים" העוסק בכלכלה ועסקים, מספר את סיפורם של הפרופסורים שאיפשרו לשחיתות הזו להתקיים, תחת חסותה של תיאוריה כלכלית הידועה כתיאוריית השוק המשוכלל. ספרו של פוקס אינו תרגיל עקר בהיסטוריה אינטלקטואלית, מה שהופך אותו לספר חובה עבור כל מי שרוצה להבין את הבלגן שבו אנו נמצאים.
המסע אל האסון החל ברעיונות נפלאים. עד 1952 התיאוריה הפיננסית הורכבה ממערכת עקרונות נבונים וכללי אצבע, ללא מסגרת כוללת. ואז, באותה שנה, הארי מרקוביץ, בעל תואר שני מאוניברסיטת שיקגו, הקנה לתיאוריה הפיננסית בהירות חדשה אמצעות חישוב גורמי הסיכון - מונח מעורפל ששימש קודם לכן לתיאור הפסדים פוטנציאליים - על ידי המושג המתמטי וריאנס (שונות).
המודל של מרקוביץ אמר למשקיעים מה הם צריכים לעשות, במקום לנבא את מה שיעשו בפועל. באמצע שנות ה-60 עברו תיאורטיקנים אחרים כבר לצעד הבא, וניתחו את השווקים הפיננסיים לפי ההנחה שהמשקיעים מתנהגים באותו אופן שהמודל של מרקוביץ מורה להם. מרקוביץ זכה בפרס נובל למדעי הכלכלה אבל עוד הרבה לפני כן, הרעיון החדשני הזה נהפך לדוגמטי.
חסידי תורת השוק המשוכלל היו כמו כל תנועה אקדמית אחרת. אלא שלפרופסורים לפיננסים היתה השפעה עצומה על עולם העסקים. לא במקרה חלקם הרוויחו כסף רב בתהליך.
לכל אורך הדרך נשמעו קולות ביקורתיים. רוברט שילר, שהתפרסם כשניבא את פקיעתן של בועות האינטרנט והדיור, העלה תחילה ספק בנוגע לתקפות הסטטיסטית של ההוכחות לקיומם של שווקים משוכללים. לורנס סאמרס, כעת פקיד בכיר בממשל אובמה, פתח מאמר שדן בשווקים הפיננסיים כך: "יש אידיוטים. הסתכלו סביבכם".
תרבות-נגד שלמה התעוררה בדמותה של תורת הביהביוריזם הפיננסי, שטענה כי המשקיעים הם בלתי רציונליים בדרכים צפויות. למרות קריאות תיגר אלה, היקפה ועוצמתה של תורת השוק המשוכלל - שמומחים כה רבים הקדישו לה את הקריירה שלהם - איפשרו לה להתנער מקריאות התיגר הללו.
היו אנשי עסקים שהיו חכמים מכדי לתת לדוגמטיות להכתיב את דרכם. בספרו "the sages" (האורקלים) מאפיין צ'רלס מוריס שלושה מהם: ג'ורג' סורוס, וורן באפט ופול וולקר.
האם חיי המלומדים נושאים לקח חשוב עבורנו? נראה שלסורוס אין באמת שיטה, מלבד היותו חכם יותר מכל השאר. לבאפט יש שיטה: הבינו מה השווי האמיתי של חברה, וקנו אותה במחיר נמוך משוויה. אך שיטתו לא תצלח למי שאינו מחונן כמותו. והנכס העיקרי של וולקר הוא היושרה המושלמת שלו, דבר שמרבית בני התמותה יתקשו להגיע לרמתה.
האם המשבר הנוכחי ישים קץ לנאיביות של האמונה בשווקים הפיננסיים?
הניחוש שלי הוא שמיתוס השווקים הרציונליים היפהפה, המרגיע, ומעל לכל המפתה - לא עומד להיעלם בקרוב.
ניו יורק טיימס
מיתוס השווקים הרציונליים לא נעלם
פול קרוגמן
14.9.2009 / 7:10