השנה בה נוצר משבר האמון בין החוסכים לפנסיה למנהלי החסכונות

"החוסכים החזירו את ההפסדים", כך מיהרו אנשי שוק ההון לספר כבר באפריל 2009, אז היו קופות הגמל הראשונות קרובות באחוזים בודדים להחזר ההפסדים שרשמו ב-2008. מאז חזרו בשוק ההון על המשפט הזה שוב ושוב, בכל הזדמנות.



בענף הגמל נשמו לרווחה. משבר עולמי ב-2008? הפסדים של 20% בקופות הגמל? כל זה שייך להיסטוריה. אבל למרות צפירות הארגעה שנשמעות מכיוון מנהלי הענף, החוסכים לפנסיה בישראל יצאו מ-2008 בשן ועין. לא כל החוסכים החזירו לעצמם את ההפסדים של השנה שעברה, וכמה מהם לא יחזירו אותם לעולם.

ואולם מעבר להפסדים שספגו הלקוחות, השנה האחרונה תיזכר בעיקר ככזו שבה נוצר משבר אמון חריף בין החוסכים לבין מנהלי החיסכון הפנסיוני - חברות הביטוח ובתי ההשקעות, שרכשו מהבנקים את קופות הגמל במסגרת רפורמת בכר.



בחסות העליות בבורסה ובשווקים העולמיים, הצליחו מנהלי החיסכון הפנסיוני החדשים להשיג ללקוחות תשואות נאות, ולהעלות את דמי הניהול בקופות הגמל. אך כשהכיוון בשווקים השתנה, נחשפו בהדרגה הפגמים: שירות לקוחות לקוי, השקעות בעייתיות והתנהלות בעייתית מאוד - לעתים על סף היותה בלתי חוקית.







עמיתי הגמל, שבספטמבר 2008 החלו להתקשר בהמוניהם לגופי הגמל המנהלים את כספיהם, כדי לברר מה עליהם לעשות או כדי למשוך את כספם, גילו במקרים רבים כי אין מי שיספק להם תשובות מעברו השני של הקו. כתוצאה מכך הם החלו לתהות מי הם אותם גופים שמנהלים להם את הפנסיה, ושהחליפו את הפקיד בבנק אותו הם מכירים כבר שנים.



1. קופות הגאות והשפל



אף שמקובל לציין את תחילת המשבר בתאריך הרשמי 15 בספטמבר 2008, עם נפילתו של בנק ההשקעות האמריקאי ליהמן ברדרס, התנודתיות בשווקים החלה למעשה כבר בסוף 2007. וכך, את ינואר 2008 פתחו החוסכים בקופות הגמל בישראל עם תשואה שלילית של 3.5%.



המשבר הגיע לשיאו בספטמבר, ואף ביתר שאת באוקטובר, שבו רשמו החוסכים ירידה של 10.5% בתיק החיסכון שלהם בחודש אחד. את 2008 כולה סיימו החוסכים עם תשואה שלילית של כ-18%, ואם מוסיפים לכך את השפעת המדד ואת דמי הניהול, הרי שמדובר בתשואה שלילית של כ-24% בשנה.



הקופות המפעליות (של קבוצות עובדים) הציגו תשואות שליליות נמוכות אף יותר בתום השנה - והקופות האגרסיוויות, ששיעור ההשקעות שלהם באג"ח קונצרניות גבוה במיוחד, רשמו תשואה שלילית שנתית של כ-30%.



התמונה שהחלה להצטייר בראשית 2009 היתה תמונת ראי, ושבעה חודשים לאחר תחילת השנה כבר הציג ענף הגמל תשואה חיובית של 21%. הקופות האגרסיוויות, המשקיעות באג"ח קונצרניות, הציגו עד יולי 2009 תשואה חיובית של כ-35%.



2. המבוגרים ספגו את עיקר נזקי המשבר



לכאורה, העליות של 2009 מקזזות את הירידות של 2008. ואולם לא כל החוסכים שיקבלו את הדו"ח התקופתי מקופת הגמל, לסיכום המחצית הראשונה של 2009, ימצאו בו את הסכומים הנאים שחסכו עד תחילת המשבר. את החוסכים שלא יזכו לקבל בחזרה את הפסדי השנה החולפת אפשר לחלק לשלוש קבוצות: אלה שמשכו את החיסכון, אלה שהעבירו את החיסכון למסלולים סולידיים, ואלה שחסכו את כספם בקופות בעייתיות.



עם הקבוצה הראשונה נמנים חוסכים, בעיקר מבוגרים, שבשיא המשבר דאגו לגורל חסכונותיהם - והחלו למשוך את כספם מהקופות. היקף המשיכות מקופות הגמל הגיע ל-30 מיליארד שקל ב-2008, לעומת 18 מיליארד שקל ב-2007. היקף הפדיונות (הפקדות בניכוי משיכות, בתוספת העברות) מקופות הגמל ב-2008 הסתכם ב-9 מיליארד שקל, לעומת גיוס של 3.3 מיליארד שקל ב-2007.



גם לקבוצה השנייה משתייכים עמיתים שחרדו לגורל חסכונותיהם המצטמקים - אלא שבניגוד לחברי הקבוצה הראשונה, הם לא רצו למשוך את כספיהם מהקופות כדי לא לאבד את יתרונות המס. עמיתים אלה העבירו את חסכונותיהם מהקופות הכלליות לקופות הסולידיות (שקליות, כספיות, קופות ללא מניות או קופות לטווח קצר). למעשה, חלק ניכר מהחוסכים בענף הגמל העבירו את חסכונותיהם לקופות סולידיות, לאחר שספגו את ההפסדים של אוקטובר 2008. וכך, כ-10 מיליארד שקל מחסכונות הציבור בקופות הגמל הועברו לאפיקים אלה החל באוקטובר 2008.



ואולם הזהירות היתה בעוכריהם של אותם חוסכים, כך מתברר כיום. המסלולים הסולידיים רשמו מתחילת השנה תשואה חיובית של אחוזים בודדים בלבד, וכתוצאה מכך אותם חוסכים לא נהנו מהעליות של תחילת 2009 בשווקים, והנציחו את ההפסדים שלהם.



בענף הגמל יודעים לספר כי גם לקבוצה זו השתייכו אנשים מבוגרים רבים, שדאגו לגורל חסכונותיהם ורצו להגן עליהם מפני ירידות נוספות. אפשר כמובן לטעון בדיעבד שהם טעו כשבחרו לעבור למסלולים סולידיים. ואולם מסלול חיסכון סולידי הוא ככל הנראה המתאים ביותר לקבוצת גיל זו; הטעות הגדולה שעשו אותם חוסכים טמונה בעובדה שהשתייכו מלכתחילה לקופות כאלה, שהובילו אותם להפסד של 20% מהחיסכון בתוך שנה - לא עניין של מה בכך לאנשים בגילם.



לקבוצה השלישית משתייכים אותם חוסכים אשר הפקידו את כספם בקופות שלקחו סיכונים גבוהים על חשבון העמיתים, למשל קופות הגמל של פריזמה לשעבר. קופות אלה סבלו ממשיכת כספים רחבה מאוד בשיא המשבר, ונאלצו לממש השקעות במחירי רצפה כדי להשיג נזילות. העמיתים באותן קופות ספגו תשואות שליליות גבוהות ביותר ב-2008 - ואף שהתשואות של 2009 היו חיוביות, הן לא היו גבוהות דיין כדי להחזיר את מלוא ההפסדים של 2008.



דוגמה נוספת לקוחה דווקא מענף ביטוחי המנהלים, ונוגעת לחוסכים בפוליסות המשתתפות ברווחים של הפניקס. בחברה אמנם לא נדרשו מימושים בשל מצוקת נזילות, מכיוון שבביטוחי המנהלים לא היו פדיונות בהיקפים גבוהים. ואולם ההשקעות שביצעה הפניקס בכספי החוסכים, ושהביאו אותה לתחתית טבלת התשואות ב-2008, לא הניבו תשואת יתר לעמיתים עם תחילת העליות בשווקים ב-2009. גם כיום הפניקס מדורגת באחד המקומות האחרונים בטבלת התשואות מתחילת השנה, והעמיתים הם אלה שמשלמים את המחיר.



3. הפתעה: קופת גמל היא דבר מסוכן



קופות הגמל, שנתפשו מאז ומתמיד כמכשיר חיסכון סולידי - כזה שפותחים כדי לשמור בבטחה קצת כסף לעת זקנה - התגלו לפתע כמכשיר חיסכון לגמרי לא סולידי. בעשור האחרון עלו בהתמדה מרכיבי ההשקעה המסוכנים בקופות הגמל הכלליות של הציבור, שבהן נוהלו 99% מכספי החיסכון של העמיתים. ערב המשבר הושקעו כספיהם של חוסכים צעירים וחוסכים מבוגרים באופן דומה ובאותה דרגת סיכון: 40% באג"ח קונצרניות סחירות ולא סחירות, וכ-25% במניות.



ואם זה לא מספיק, התגלה כי כמה מהקופות - למשל אלה של פריזמה או של עובדי התעשייה האווירית - הימרו עם כספי העמיתים על השקעות באופציות מעו"ף. עוד התגלה כי קופת הגמל של אל על הפסידה 60 מיליון שקל בשל השקעה במכשירי חוב מורכבים; במנורה מבטחים ניתנו הלוואות מסוכנות כנגד פוליסות ביטוחי חיים שנפתחו באופן פיקטיבי (שגרמו לחברה הפסד של 60 מיליון שקל); ובהלמן אלדובי חשפה קופת הגמל את עמיתיה באופן מוגבר למערכת הפיננסית של איסלנד, שקרסה עקב המשבר.



המשבר חשף כי קופות הגמל תנודתיות מאוד - והתשואות שלהן יכולות לרדת ב-35% בשנה, ולעלות שוב ב-35% בחצי השנה שלאחריה. קופות אלה אינן יכולות להיקרא סולידיות, אף שהן מוגדרות כקופות כלליות; הן לא מתאימות לכל חוסך בכל גיל. בעקבות הגילוי הזה, מקדם כעת אגף הפיקוח על שוק ההון והביטוח באוצר מודל אחר לניהול כספי החיסכון שלנוף המכונה "המודל הצ'ילאני". לפי מודל זה, יבוטלו קופות הגמל הכלליות, ומידת הסיכון בהשקעות של כספי העמיתים תותאם לגילם ולמאפיינים נוספים שלהם, כגון מקורות הכנסה נוספים.



4. בעיית השירות



באמצע ספטמבר החלו עמיתי קופות הגמל להתקשר באלפיהם למוקדי הקופות, כדי לברר כיצד השפיע המשבר על חסכונותיהם. היו ימים שבהם קיבלו גופי הגמל 3,000 פניות ביום מעמיתים מבוהלים - ולראשונה פגשו באופן ישיר את הלקוח הסופי, שבעבורו הם מנהלים את החסכונות.



זרם הפניות הביא למצבים שבהם לקוחות ניסו לתפוס את נציגי קופות הגמל במשך ימים ארוכים, אך לא קיבלו תשובות. בנוסף, לקוחות שביקשו להעביר כספים למסלולים סולידיים יותר, גילו שהכספים הועברו באיחור, באופן שגרם להם הפסדים נוספים. מספר התלונות שהוגשו למפקח על הביטוח ב-2008, בנוגע להתנהלות גופי הגמל, זינק ב-400% בהשוואה ל-2007. בכלל גמל אף החליטו לפצות לקוחות בשל עיכוב בהעברות ובמשיכות כספים בשיא המשבר.



5. פיצולים, בקדייטינג ואופציות מעו"ף



התשואות הגרועות של 2008 והשירות הלקוי של קופות הגמל היו רק גורמי המשנה לחוסר האמון שנוצר בין הלקוחות לגופי הגמל. הגורם המרכזי לחוסר האמון הזה היה כמה פרשיות בעייתיות שהתגלו ב-2008-2009, בעקבות המשבר, שמטילות צל כבד על האופן שבו מתנהלים החסכונות של העמיתים בענף.



תחילתו של משבר האמון בינואר 2008. הירידות בשווקים באותו החודש חשפו כי בקופות של פריזמה ושל עובדי התעשייה האווירית הושקעו כספי העמיתים באופציות מעו"ף - מה שהוביל להפסדים בשיעורים חריגים, גם בהתחשב במצב השווקים. עמיתי פריזמה החלו למשוך את חסכונותיהם בהיקפים גבוהים.



דו"ח של בודק מיוחד שמונה כדי לבחון את התנהלות פריזמה בפרשה, העלה חשש לניהול בעייתי בחשבונות המפצלים של הקופות. גופים שמנהלים כמה קופות גמל משקיעים בנייר ערך מסוים עבור כל הקופות ביחד, ובסוף היום מפצלים את הרווחים או ההפסדים בין הקופות, לפי חלקן היחסי. הבדיקה העלתה כי קיים חשש לאפליה בין עמיתים המשתייכים לקופות גדולות וקטנות, והעדפת עמיתי הקופות הקטנות; זאת כדי שהקופות הקטנות יציגו תשואה טובה שתסייע בשיווקן ובגיוס עמיתים חדשים.



המפקח על הביטוח הורה לבצע בדיקה של העניין בכלל הענף - אך ממצאיה הקשים נגנזו, כדי לא לעורר בהלה נוספת בעת המשבר.



פרשייה נוספת מתחילת ימי המשבר, שנחשפה באחרונה, העלתה כי בחברת הביטוח מנורה מבטחים נמנעו עובדים מהפסדים באמצעות תיארוך לאחור (בקדייטינג) של מסלולי ההשקעה בחסכונותיהם האישיים. גם בקופת הגמל של אל על התגלו אי סדרים, לאחר שהפסידה 60 מיליון שקל ב-2007. בגלל השקעה בנגזרים; וקופת הגמל של עובדי תאגיד המים הולאמה ונמכרה מחשש לאי סדרים. כל התרגילים והתעלולים האלה מטילים ספק באשר לשאלה אם ציבור החוסכים יכול לישון בשקט בלילה, בידיעה שהאינטרסים שלו נשמרים.



6. הלוואות צריך גם להחזיר



מנהלי קופות הגמל נוכחו לגלות דבר נוסף בעקבות המשבר: את ההלוואות שידעו להעניק מכספי העמיתים, צריך לדעת גם לגבות בחזרה; בין אם מדובר בהלוואה שניתנה לטייקון שעסקיו חובקי עולם והשפעתו על הזירה העסקית רבה, ובין אם מדובר בהלוואה של כמה עשרות מיליוני שקלים לחברה שמשקיעה בנדל"ן ברומניה.



הגופים המוסדיים גילו עוד שקל מאוד להעניק הלוואות כשהבורסה עולה, אך קשה מאוד לקבל את הכסף בחזרה כשהיא יורדת. כל הסדר לגביית חוב טומן בחובו מאבק עם נושים אחרים, בעיקר עם הבנקים שהלוואותיהם מקבלות עדיפות, אך גם עם בעלי השליטה בחברות ועם גופים מוסדיים אחרים - שלכל אחד מהם אינטרסים שונים, בהתאם לתנאים של סדרות האג"ח שבהן הם מחזיקים.



למרות העליות בשווקים, מדי שבוע מצטרפות למעגל הסדרי החוב חברות נוספות, בהן חברות גדולות כמו אפריקה ישראל וצים. כך שהאתגר בתחום זה עדיין ניצב בפני הגופים המוסדיים.



בנוסף, גילו הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי הציבור כי חלק מההלוואות שעניקו ניתנו בתמחור לא נכון של הסיכונים. ואולם כלל לא ברור אם הגילוי הזה הוביל להפקת לקחים כלשהי. עם פתיחתו מחדש של שוק ההנפקות בתחילת 2009, הגופים המוסדיים - ה"סובלים" מעודף מזומן והיעדר השקעות אלטרנטיביות בסביבת ריבית נמוכה - שוב איפשרו לחברות לגייס מיליארדי שקלים בריביות נמוכות וללא ביטחונות.



7. ומה הלאה?



לקחים רבים יכולים וצריכים להיות מופקים בתחום החיסכון ארוך הטווח בעקבות אירועי השנה האחרונה.



החוסכים צריכים ללמוד שעליהם להיות הרבה יותר מודעים לרמת הסיכון בתיק החיסכון שלהם ולאופן ההתנהלות של הגוף שמנהל אותו.



הרגולטור חייב להבין שהתרגילים והקומבינות של הגופים המוסדיים, וחוסר האמון שהם יוצרים בשוק, מסוכנים לא פחות מהתשואות השליליות שמציג הענף בעת משבר.



הגופים המנהלים, מצדם, חייבים לדעת שמאחורי טבלאות התשואה ונתוני הצבירה עומדים חוסכים, שהכספים האמורים הם חסכונות חייהם, ועליהם להתייחס לכך בהתאם. על גופים אלה מוטלת החובה לערוך בדיקות מקיפות לפני שהם משקיעים במכשירים מורכבים, ולעשות כל שביכולתם כדי לגבות בחזרה את החוב כלפי העמיתים. לא פחות חשוב מכך, עליהם להעניק שירות טוב ויעיל, שבעבורו משלמים העמיתים את דמי הניהול. וכמובן, עליהם להתנהל ביושר ובשקיפות, כדי שהציבור יוכל לישון בשקט בלילה בידיעה שכספי החיסכון שלו מוגנים.