צוות 2090: שימרו על קור רוח

>> "ברור שאני מבין מהו שוק הון!" אמר לי לאחרונה ידיד בעל התמצאות לא רעה בכלכלה הישראלית, שגם עוקב אחר התקשורת הכלכלית. "ברור שגיוס הון לחברה באמצעות הנפקת מניות או קבלת הלוואות באמצעות הנפקת איגרות חוב, הם אמצעים קריטיים לקיומן של פירמות; קיומן של חברות מצליחות הוא תנאי ליצירת מקומות עבודה ולשגשוגו של משק, שמובילים לרמת חיים גבוהה יותר לכולנו. אבל למה לעזאזל גם קופת הגמל שלי צריכה להשקיע בשוק ההון?!".



השיחה הזו חזרה על עצמה עשרות פעמים בווריאציות שונות מאז פרוץ המשבר הפיננסי העולמי. רובנו מבינים, אינטואיטיבית, את חשיבות קיומו של שוק הון מפותח, אבל מבינים פחות שלא ייתכן קיומו של שוק הון מפותח, מבלי שהגופים המוסדיים - קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים - יהיו חלק מהותי ממנו.

כשממשלה מחליטה לסלול כביש מהיר, ברור לכולם שמדובר בפרויקט מורכב: במשך תקופה ארוכה נצטרך להשלים עם חוסר הנוחות כתוצאה מעבודות הבנייה, בעלי הבתים שניצבים בנתיב הסלילה יגישו עתירות לבתי המשפט, ויוגשו גם בג"צים בשל קברים שיתגלו לאורך מתווה הכביש. ואולם לכולנו ברור שצריך כביש - ושכולנו נהנה ממנו. כך גם לגבי בנייתו של שוק הון; אלא שבמקום בנייה של תשתית פיסית, מדובר בבנייה ארוכה ומפרכת של תשתית פיננסית.



בסוף שנות ה-80 החליטה הממשלה לבטל את איגרות החוב הממשלתיות המיוחדות שהקצתה לקופות הגמל. מאז, משקיעות קופות הגמל את כספי החוסכים שלהן בשוק ההון. בהחלטה זו סללה הממשלה את הכביש הראשון. ב-1991 קיבלה הממשלה החלטה דומה בנוגע לביטוחי המנהלים. ב-2003 נעשה צעד זהה בקרנות הפנסיה - וכך, גם קרנות הפנסיה צירפו את רוב כספי החיסכון שלהן להשקעות בשוק ההון.



מדיניות עקבית של ממשלות שונות במשך יותר מעשרים שנה, היא שיצרה את שוק ההון בישראל כפי שאנו מכירים אותו כיום. השקעת החסכונות הפנסיוניים של הציבור בשוק ההון תמכה לאורך השנים בחברות ישראליות, סיפקה להן הון ואשראי ותרמה תרומה מכרעת ליצירת מקומות תעסוקה, לצמיחת הכלכלה ולהעלאת רמת החיים של אזרחי ישראל. במקביל, הניב המהלך תשואות נאות לחוסכים הישראלים.



נשוב לידידנו, זה שמעוניין בקיומו של שוק הון ומבין את חשיבותו. מבלי להבין לעומק את שוק האשראי, הוא מבין ששוק ההון מייצר תחרות בריאה לבנקים בתחום של אספקת האשראי לחברות. אמרנו שהוא עוקב אחר הפרסומים בתקשורת, אך המשבר והרטוריקה סביבו הצליחו לבלבל אותו עוד יותר. מצד אחד הוא קורא על הכעס כלפי הגופים שמנהלים את כספו - על כך שהם לא למדו דבר - אך באותה נשימה הוא שומע טענות על כך שהם גורמים למחנק אשראי, מכיוון שהם אינם מאפשרים גיוסים חדשים בשוק ההון. מבלבל, מבלבל המשבר הזה.



? מה בכל זאת נלמד עד עתה? אף שישראל נמנית עם המדינות שנפגעו מהמשבר באופן מועט יחסית, היא היתה אחת הראשונות שהציגו רשימת מהלכים מפורטת, בהסתמך על מסקנות שהוסקו בעקבותיו. בין השאר, נקבעו כללים לצמצום הסיכון שאליו חשופים החוסכים, ככל שהם מתקרבים לגיל פרישה; מנגנוני הרכישה של איגרות החוב מחוזקים; נקבעו כללים לתגמול מנהלים, באורח התואם השקעות ארוכות טווח; ההון של חברות הביטוח וקופות הגמל מוגדל; ונקבעים כללי השקעה סולידיים יותר לחברות ביטוח.



בנוסף, איששנו לא מעט דברים שידענו בעבר. למשל, על החשיבות העליונה שיש לפיזור השקעות. העובדה שקרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות הגמל מפזרים את השקעותיהם בין מאות חברות, יוצרת מצב שבו שום חברה בישראל, גדולה ככל שתהיה, אינה מאיימת על היציבות של שוק ההון או על גוף מוסדי כלשהו.



? מה אסור לנו ללמוד מהמשבר? אסור לנו להסיק שמכיוון שכל שוקי ההון בעולם נפגעו, אין זה רצוי לפזר את ההשקעות בחו"ל. פיזור סיכונים הוא דבר חשוב; הסיכוי שהמשבר הבא יהיה מקומי, גבוה יותר מהסיכוי שיהיה זה משבר גלובלי נוסף - ולכן, הגופים שמנהלים את חסכונות הציבור צריכים להמשיך לפזר את כספי החיסכון גם מחוץ למשק הישראלי.



הדעה הרווחת היא שמשבר פיננסי בסדר גודל כזה מתרחש פעם ב-80 שנה. ייתכן שהדבר נכון. ואולם במהירות שבה מתפתחים השווקים הפיננסיים, נראה כי לא נצטרך להמתין 80 שנה נוספות עד למשבר הבא.



ואולם אין זה חשוב אם המשבר הפיננסי הבא יהיה רק ב-2090, או שמא יפתיע אותנו עוד קודם לכן. הדבר החשוב ביותר לומר לצוות שיוביל אז את משרד האוצר, הוא: שימרו על שיקול דעת וקור רוח; לא כל דבר שמעניין אותנו כקוראי עיתונים מעניין אותנו גם כאחראים על קביעת מדיניות, שתיצור תשתית ארוכת טווח.



בלהט הירידות בשווקים, נפרסו בפני משרד האוצר עשרות תוכניות בספטמבר-דצמבר 2008. המשמעות של חלקן היתה קצו של שוק ההון. קשה מאוד לבנות תשתיות; לקלקל, אפשר במחי החלטה אחת או שתיים.



הכותב הוא המפקח על הביטוח והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר