שנת החרדה והפיטורים

>> אם עד אוקטובר 2008 עובדי ישראל עוד השתעשעו במחשבה שהמשבר העולמי לא יגיע לכאן, התרוות התבדו באחת כשגל פיטורים המוני שטף את המשק מיד לאחר החגים. ההיי-טק היה הראשון לשלם את המחיר. באמצע אוקטובר פיטרה קומברס 100 איש, ומיד אחריה הודיעו סנדיסק ואמדוקס על פיטורי 150-200 איש כל אחת. רשות שדות התעופה שלחה 110 עובדים הביתה וחברת מילומור, שנמצאת בהליכי הקפאה ארוכים, פיטרה ממש באותו זמן 90 איש.



במקביל הודיעה גם תנובה על תוכנית התייעלות שתימשך שלוש שנים, במהלכן היא אמורה לפטר 250 מעובדיה. מספר המפוטרים בחברות הקטנות היו לכאורה לא מרשימים, אבל הסטארט-אפים חוו מכה קשה. כשחברת במבו מדיה קסטינג, למשל, שלחה עשרה עובדים הביתה, היו אלה 50% מעובדיה - והיא לא היתה היחידה. רשימה ארוכה של סטארט-אפים דיווחה על הצטמצמות עד כדי סגירת שערים.

עם תום הגל הראשון, בסוף דצמבר 2008, נדמה היה כי המשק נכנס לרגיעה. אלא שהשמחה היתה מוקדמת, וגל נוסף הגיע ברבעון הראשון של 2009 ואחריו. אל ההיי-טק - טאואר סמיקונדוקטור ופלקסטרוניקס, שפיטרו 200 עובדים בכל אחת, ומפעלי ווישי שפיטרו 400 עובדים - הצטרפו ענפי התעשייה המסורתית, שחלקה מוטה יצוא. כך למשל פוטרו בכתר פלסטיק 200 עובדים, בסולתם 150 עובדים וכך גם במגבות ערד. באחרונה הודיעה תדיראן קרייר מעפולה כי תשלח 250 עובדים הביתה, ועובדי משחטת עוף העמק עלו לכותרות וסיפקו סוף טוב, אך רבים אחרים הצטרפו לסטטיסטיקה בשתיקה.



הפיטורים מתבטאים היטב בנתוני הלמ"ס, לפיהם בשנה האחרונה נוספו למשק כ-66 אלף מובטלים. בתום החציון הראשון של 2009 הגיעה רמת האבטלה בישראל ל-8% לעומת 5.9% בלבד ברבעון השלישי של 2008, אז החל המשבר להכות.



למרות העלייה הדרמטית, ולמרות העובדה כי הנתונים רחוקים מאוד מאלה שסיפקה קרן המטבע העולמית שצפתה 4,000 מפוטרים בלבד, או מנתוני בנק ישראל שחזה 20 אלף, מדובר עדיין במספרים רחוקים גם מתחזיותיהם השחורות של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ויו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. אלה הזכירו לא אחת תוספת של 100 אלף מובטלים וחזרה לשיעורי אבטלה של 10%-11%, אותם חווה המשק עם התפוצצות הבועה ב-2002.



קיצוצי שכר גורפים



>> קיצוץ שכר העובדים היה צעד שהורגש במיוחד במגזרי הפיננסים וההיי-טק, אבל גם במשרדים של רואי חשבון ועורכי דין, במשרדי הפרסום וברשתות השיווק, בתעשייה ובאקדמיה. אופן הקיצוץ השתנה מחברה לחברה.



בחלק מהמקרים (כמו במל"ם, אלביט מערכות ראייה, אלווריון ומשרד הפרסום מקאן אריקסון) הקיצוץ היה פרוגרסיווי, כשבעלי משכורות גבוהות היו אלה שוויתרו על שיעור גדול יותר משכרם; במקרים אחרים (כמו במשרד רו"ח קסלמן וקסלמן, כלל פיננסים, קודאק ונס) התבצע קיצוץ רוחבי אחיד. בכל מקרה הקיצוצים נעו בין 5% ל-25% מהשכר.



העובדים קיבלו את רוע הגזרה בשקט. רובם העדיפו לקבל משכורת מקוצצת מאשר להגיע ללשכת העבודה. במקביל נבחנו כל תחומי הפעילות תחת זכוכית מגדלת, במטרה להקטין הוצאות: הקילומטרים במכוניות חברה הוגבלו וחברות עודדו נסיעה משותפת לעבודה; טיסות לחו"ל הוגבלו למחלקת תיירים והורחבו שיחות הווידיאו מול חו"ל; בחלק מהחברות צומצם או בוטל הסבסוד לארוחות, הוטל תשלום על חדר הכושר והורגשו הקיצוצים במתנות לחגים, בפעילויות הרווחה ובתקציבי הפנאי - שכולם הותאמו ל"מצב החדש".



שבוע העבודה מתקצר



>> בתחילת 2009 נראתה עליית מדרגה נוספת - חברות ומפעלים רבים, בהם סיייפן, המ-לט, נומיניקס ואמדוקס, חברת כתר פלסטיק, מלונות ישרוטל ואף ישקר, שלפו אופציה נוספת מארגז הכלים - מעבר לארבעה ימי עבודה בשבוע. הרציונל העסקי ברור: חיסכון של כ-20% בעלות שכר העובדים, וחיסכון ניכר בעלויות התפעול בימי ההשבתה.



מבחינת העובדים מדובר בקיצוץ של חמישית מהמשכורת, או "היעלמותם" של ימי החופש המגיעים להם כחוק, בעבור החופשה הכפויה. חלק מהעובדים קיבלו את הצעד בהבנה והקדישו את היום הפנוי לסידורים ולחזרה לתחביבים נשכחים, אך לא כולם ראו את חצי הכוס המלאה. למעבר לארבעה ימי עבודה היו השלכות קשות - כלכליות ופסיכולוגיות כאחד. "נבהלנו", מודה עובד חרד, "אני יכול רק לקוות שמדובר במצב זמני במיוחד".



לקראת המחצית השנייה של 2009 חזרו רוב העובדים לשבוע עבודה רגיל. מעט מן החברות, כמו אפלייד מטיריאלס, עדיין עובדות במתכונת המקוצרת על כל המשתמע מכך.



הביטחון התעסוקתי מתערער



>> בעבר הלא רחוק, שאיפתו של עובד היתה להיקלט בארגון שיספק לו 30-40 שנות שקט תעשייתי. בעשורים האחרונים השתנתה תפישת העבודה, אלא שבמהלך השנה האחרונה החלו להישמע שוב הקולות המייחלים לביטחון תעסוקתי.



אינדיקציה בולטת למגמה השתקפה בדירוג 50 החברות שהכי טוב לעבוד בהן של themarker ו-bdi. אותם מקומות שנחשבים יציבים זכו למקומות גבוהים, וחלקם אף שיפרו בזכות כך את מעמדם יחסית לשנה שעברה. כך למשל הצליחו הבנקים, שכמעט לא נגעו במצבות כוח האדם שלהם או במשכורות עובדיהם, להתברג בצמרת.



את המקום הראשון תפסה, כמו בשנה שעברה, אינטל ישראל, שנחשבת אי של יציבות תעסוקתית בענף ש"המציא" את החוזה האישי; לעומתה, קומברס שפיטרה מאות עובדים נסוגה ממקום 18 אל מחוץ לרשימה. חברה נוספת ששילמה את מחיר הזעזועים היא אמדוקס - פיטורים המוניים, קיצוצים אגרסיביים בתנאי הרווחה ומעבר זמני לארבעה ימי עבודה דירדרו אותה ב-20 שלבים. בסקר שערכה באחרונה חברת נישה, שבדק היכן היי-טקיסטים רוצים לעבוד, תפסה גוגל - שלא עלתה לכותרות המפטרים ההמוניים - את המקום הראשון. החברות המפטרות זכו גם שם לציונים נמוכים במיוחד.



שנתם של מנהלי הסיכונים ויועצי הקריירה



>> לצד הירידה הכללית בביקוש לעובדים במשק בשנה האחרונה, כמה בעלי מקצועות דווקא נהנו מפריחה. מנהלי הסיכונים למשל, שתפקידם להעניק לראשי הארגון את הכלים, המתודולוגיות והשיטות לבדיקה ודיווח, כדי לאפשר להם להגיב בזמן אמת בעת קבלת ההחלטות, זוכים לביקוש גבוה מתמיד.



קריסות הבנקים ברחבי העולם, מעילות הענק וכישלונן של חברות רבות להתמודד עם האתגרים שהציב להן המשבר הכלכלי, לצד שינויי רגולציה, העלו את חשיבותו של התחום. למרות המשבר, רמת השכר במקצוע לא השתנתה בהשוואה לשנה שעברה, מאחר שהביקוש גדול מההיצע. בעל מקצוע נוסף שראה ביקוש גובר לשירותיו הוא יועץ הקריירה, שיש הרואים בעלייתו את אחת מתופעות הלוואי של המשבר הכלכלי. מאחר שאין כל פיקוח על התחום, כמעט כל אחד יכול לקרוא לעצמו יועץ קריירה.



עלייה גדולה חלה בביקוש לשירותי אימון ולימודי אימון, הן עבור המפוטרים המבקשים סעד מקצועי בדרך החדשה והן עבור מחפשי הסבה מקצועית המחפשים את הדרך הקלה לכאורה להגשים חלום עצמאי. עלייה גדולה חלה גם בתחום היזמות - אל מול העסקים הוותיקים הקורסים החליטו מפוטרים רבים כי זה הזמן להגשים חלום ישן ולצאת לעצמאות.



מנהלים לא מוצאים עבודה



>> המחצית הראשונה של 2009 לא היטיבה עם המנהלים בשוק העבודה הישראלי. במסגרת ההתייעלות בחברות רבות צומצמו תקנים, אוחדו תפקידים ותוכניות צמיחה שכללו הרחבת השדרה הניהולית הוקפאו. הסובלים הראשונים היו מנהלי הפיתוח העסקי, האסטרטגיה, המרקום וכוח האדם שגזרותיהם צומצמו, בעוד מנהלי מכירות ופיתוח ישנו, יחסית, בשקט.



על-פי נתוני מנפאואור, הביקוש לעובדים בתפקידי ניהול ברבעון השני של 2009 ירד בכ-13% בהשוואה לרבעון הראשון, ובכ-52% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. נתוני שירות התעסוקה מצביעים על אותה מגמה - במחצית הראשונה של 2009 (ינואר עד יוני) הצטרפו יותר מ-5,500 מנהלים למעגל האבטלה - עלייה של כ-60% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. "השוק שלנו מת עכשיו", אמר סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברה גדולה. "עדיף להוריד את הראש ולחכות לתפקיד המתאים ולא להתפשר". לעומתו דיווחו חברות השמה רבות כי אחרי חודשי אבטלה ארוכים מנהלים שמחים לקחת גם תפקיד זוטר מזה שהחזיקו בעבר. אותן חברות גם דיווחו על תהליכי השמה ארוכים במיוחד (חצי שנה עד שנה) ככל שהתפקיד בכיר יותר.



שכר נמוך יותר לנקלטים



>> שכרם של עובדים חדשים ירד גם הוא בחדות בשנה האחרונה, תופעה מוכרת בתקופות אבטלה היוצרות "שוק של מעסיקים". האנליסטים של שוק ההון, מנוסים וחדשים כאחד, מקבלים כיום 15%-20% פחות משקיבלו לפני שנה.



עיקר השינוי בשכר בתחום הביטוח בא לידי ביטוי בירידה חדה בעמלות. אנשי השיווק והמכירות ספגו ירידה של כ-15%. שכרם של בכירי היי-טק קוצץ ב-10% בממוצע, ומהנדסים בשפת ++c/c ואנשי bda ללא ניסיון קיבלו הצעות שכר נמוכות בכ-15%. עם זאת, הביקוש למשווקים פנסיוניים הקפיץ את שכרם ב-25%. הצורך באנשי מערכות מידע מתבטא בעלייה של 4% בשכר. מנהלי השקעות מנוסים מקבלים כ-15% יותר משקבלו לפני שנה.



המתח בין המעסיקים לעובדים גובר



>> סימני המתח הגדולים באו לידי ביטוי השנה במספר גדול יחסית של סכסוכי עבודה. העימות הבולט מתרחש בעצם ימים אלה בחברת החשמל, על רקע הוראת הרשות לניירות ערך להפחית 6 מיליארד שקל מקרן הפנסיה של עובדי החברה.



סכסוך אחר ניטש בביטוח הלאומי - לטענת הוועד, עומס העבודה על העובדים הקיימים גבר בשל הצטרפותם של אזרחים רבים למעגל האבטלה במהלך המשבר הכלכלי. הכבאים דורשים אף הם תקנים נוספים, והכריזו על סכסוך עבודה שכמעט גרם לביטול ההופעות של מדונה. הסגל האקדמי של האוניברסיטה הפתוחה נמצא אף הוא בסכסוך עבודה, אחרי שבשנת הלימודים הקודמת השבית את הלימודים למשך שבעה חודשים.



סכסוכים אחרים שהגיעו השנה לכותרות: עובדי מינהל מקרקעי ישראל נערכו לקרב לשמירה על מקומות עבודתם על רקע הרפורמה באדמות המדינה. עובדי מס הכנסה - קבוצת עובדים חזקה המשתכרת מעל הממוצע במגזר הציבורי - קיימו עיצומים עד שנחתם עמם הסכם המגדיל את שכרם. בנמלי הים לא הוכרז רשמית על סכסוך עבודה, אבל שיבושים על רקע מאבקי כוח עם הנהלות חברות הנמל פגעו בפריקת הסחורות. עובדי שירות התעסוקה, שפחדו פחד מוות מתוכנית ויסקונסין, סגרו מדי פעם את לשכות העבודה לקהל ועובדי שירותי בריאות כללית שבתו בשל הצמצומים ואיחוד המחוזות, אך חזרו לשולחן המו"מ בתיווכו של עיני. ארגון כוח לעובדים הנהיג כמה סכסוכי עובדים בחברה הבת של מכון ויצמן, בסינמטק ירושלים ובחברה הבת של שירותי בריאות כללית בשל דרישת העובדים להיטיב את תנאי ההעסקה.



מבול של חקיקה כלכלית וחברתית



>> השנה החולפת היתה שנת החקיקה הכלכלית-חברתית הגדולה, שלא היתה יוצאת לדרך אלמלא שני אירועים שקדמו לה: הצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה בראשות בנימין נתניהו ועסקת החבילה, שקיבעה שיתוף הפעולה בין שלוש צלעות במשק - הממשלה, ההסתדרות ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (המעסיקים הפרטיים).



העסקה שאותה הוביל יו"ר ההסתדרות עיני כללה הקמת קרן סיוע למפעלים במצוקה בסך מאות מיליוני שקלים, הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה, הגדלת קצבאות הזקנה והוצאת עובדים בתעשייה לחופשה ללא תשלום (חל"ת) כתחליף לפיטוריהם. ויתור העובדים במגזר הציבורי נמדד במחצית מדמי ההבראה הניתנים השנה וב-2010. גולת הכותרת של העסקה היו 12 תיקוני החקיקה, הנחשבים הישג אישי לעיני. לפי התיקונים אין לפטר עובד הנמצא בחופשת מחלה; קנס למעסיק שפגע בעובד על רקע ניסיון התארגנות; חוק שכר מינימום יחול גם על "שכר מינימום ענפי"; קנס של 50-200 אלף שקל יוטל על מעסיק המונע מנציג של ארגון עובדים את הכניסה לשטח מפעלו; ותוטל חובת פיקוח ורישוי גם על חברות שמירה וניקיון.



הרילוקיישן - אאוט



>> בעשור האחרון צבר הרילוקיישן תאוצה של ממש, אלא שמה שהיה בעבר עניין קל יחסית נהפך בשנה האחרונה למשימה קשה במיוחד. כך למשל, בחמש השנים האחרונות ירדה מכסת אשרות העבודה לעובדים לא אמריקאים מכ-180 אלף ל-65 אלף בלבד, והחלטת הקונגרס האמריקאי כי חברות שיקבלו סיוע ממשלתי בעקבות המשבר לא יוכלו לשכור עובדים לא מקומיים, אלא אם יוכיחו כי עשו כל שביכולתן למצוא מומחה מקומי, הקשתה מאוד על רילוקיישן.



גם במדינות אירופה והודו מעדיפים לעודד חברות להעסיק מקומיים. המעסיקים, מצדם, מבקשים לחסוך בהוצאות לצד הירידה בכמות הפרויקטים שלהם בחו"ל. גם במצבים שבהם הוחלט לשלוח עובד לחו"ל נעשו ניסיונות לחסוך, למשל באמצעות קיצוץ חבילת התגמול וויתור על הביקור המקדים במדינה שאליה מיועד העובד.



עלייה בביקוש ללימודים



>> ההאטה בשוק העבודה דחפה לא מעט עובדים לנצל את ההזדמנות ולהירשם ללימודים לתארים מתקדמים או להסבות מקצועיות. מחלקות הרישום במוסדות להשכלה גבוהה בישראל דיווחו על עלייה של 10%-20% במספר הנרשמים לתארים ראשון ושני בשנת הלימודים הקרובה (כולל סמסטר קיץ).



לימודי mba בחו"ל זוכים גם הם לעדנה מרחבי העולם, האוניברסיטאות הנחשבות רושמות עלייה של עשרות אחוזים בכמות הפניות. במקביל חלה עלייה ברורה במספר הסטודנטים שמבקשים לממן לימודים באמצעות הלוואות וישראל, מתברר, מדורגת במקום גבוה מבחינת המבקשים הלוואה לצורך לימודים.



הנרשמים הם לא בהכרח מפוטרים, אלא גם סטודנטים שהחליטו לדחות את הכניסה למעגל התעסוקה ובוחרים להשקיע עוד בהשכלתם כדי לשפר את תנאיהם העתידיים. באשר למפוטרים, הלימודים הם אחת הדרכים הטובות לצקת משמעות חדשה לחיים שלעתים מתרוקנים מתוכן לאחר הפיטורים.



תחזית ל-2010: חוזרים בהדרגה לשוק של עובדים



>> תחזיות ההתאזנות של המשק לא פוסחות גם על התחום הזה. אל מול האופטימיסטים המסתכלים על המסכים הירוקים בבורסה קיימות לא מעט הערכות המניחות כי ייתכן גל פיטורים נוסף בסוף 2009 או תחילת 2010, לאחר שחברות יעמידו את היעדים שהציבו מול מימושם.



אמנם חברות ההשמה מדווחות על תזוזה קלה בגיוסי העובדים, וחלה ירידה מסוימת במספר דורשי העבודה, אך בניגוד לשוק ההון שוק העבודה הוא ספינה גדולה וכבדה המתקשה במעברים צרים. בהנחה שנתוני הצמיחה יימשכו, הרי ש-2010 צפויה להיות שנה של התמתנות, ורק לקראת סופה ותחילת 2011 ניתן יהיה לראות עלייה משמעותית בגרף התעסוקה. גם המשכורות לא צפויות להשתנות באופן דרמטי. כאשר האבטלה גבוהה העובדים חלשים, והמעבר מ"שוק של מעסיקים" לשוק של עובדים, אם יתרחש, ייעשה באטיות ובהדרגה. טבלאות השכר לא צפויות להרקיע שחקים בשנה הקרובה, האופטימיסטים מקווים כי יהיו מספיק קרובות לרמתן טרום המשבר.