מותו של מיתוס השוק הרציונלי

>> הניסיון הרציני הראשון להחיל היגיון ומדע על השוק מתרחש בעשורים הראשונים של המאה ה-20. הוא לא עולה היטב.

השנה היא 1905. אדם לבוש בקפידה, בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, מדבר בלהט בטלפון ציבורי בתחנת הרכבת גרנד סנטרל בניו יורק. בין רגליו מונחת מזוודת עור. הדלתות של תא הטלפון פתוחות, וגנב חומק עם התיק.



התיק, בהתחשב במה שאנו יודעים על בעליו, הוא מאיכות מעולה. הגנב לא יתקשה למצוא לו קונה.



תוכן התיק הוא עניין אחר. בפנים נמצא כתב יד כמעט שלם של ספר שמכנס את תחום הכלכלה, תיאוריית הסתברות ותורת ניהול עסקים מודרנית באופן שלא נראה כמותו עד כה. הספר הוא מעין שילוב של מחקר כלכלי וספר לימוד על איך צריכה להיראות השקעה מדעית בבורסות. זוהי הצצה לעתידה הרחוק של וול סטריט.



הרעיון שלפיו מדע והיגיון יכולים לחול על המסחר בבורסות היה עדיין חדשני ב-1905. "וול סטריט והקברניטים שלה ניהלו את שוק המניות, והם והחברים שלהם שלטו במאגרי ההון הספקולטיביים, או היו הבעלים שלהם", נזכר אחד העיתונאים שפעלו אז. "לציבור הספקולנטים כמעט לא היה סיכוי. המשקיעים הנכונים ידעו מתי לקנות ומתי למכור. אחרים גיששו באפלה".



ואולם הזמנים השתנו והלכו. מידע אמין בנוגע למניות ולאיגרות חוב נהפך זמין גם ל"ציבור הספקולנטים". התאגידים נהפכו לגדולים מדי ולהוטים מדי אחר כבוד מכדי להישלט על ידי מספר מצומצם של חברים. אור הוטל על הפינות האפלות של וול סטריט. עולם ההשקעות היה אולי מוכן לגישה מדעית יותר.



כתב היד הגנוב לא נראה מאז, ולמחברו אירווינג פישר, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת ייל, היה מנהג להתגבר על מכשולים שהיו עשויים לגרום לאדם פחות חזק (ויותר ריאליסט) להתייאש.



בעודו מתכונן לצאת לקולג' ב-1884 נפטר אביו משחפת, ופישר הצעיר נאלץ לתמוך באמו ובאחיו הצעירים. כשהקריירה האקדמית שלו החלה לנסוק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19, חלה פישר עצמו בשחפת, שהגבילה אותו במשך שנים.



ב-1904, כשחזר לקו הבריאות ולעבודה, כילתה שריפה את הבית בסמוך לאוניברסיטת ייל, שבו התגורר עם אשתו ושני ילדיהם.



ואז נגנב כתב היד שלו. פישר למוד האסונות המשיך לעבוד מיד. הוא נשבע להקפיד לסגור את דלתות תאי הטלפון, וכתב מחדש את ספרו, כשהפעם הוא שומר על עותקים של כל פרק שסיים.



הספר פורסם ב-1906 תחת הכותרת the nature of" capital and income" ("טבעם של הון והכנסה"), והעלה את קרנו של פישר בקרב כלכלני העולם. הוא נהפך, כפי שכתב אחד הביוגרפים שלו, ל"אחת מאבני הבניין הראשיות של כל תורות הכלכלה המודרניות".



ההשפעה שלו על וול סטריט היתה מיידית פחות. הסוחרים והספקולנטים לא מיהרו לרכוש את הספר. לא נראה היה שהסוחרים החלו לבצע חישובי הסתברות לפני שרכשו מניות, כפי שהמליץ פישר. ואולם ההתמדה של פישר פיצתה על היעדר חוכמת הרחוב שלו. רעיונותיו החלו לקבל תהודה בערוב ימיו, ואחרי מותו ב-1947 הם המריאו.



ספרים שהמשיכו באופן ישיר או עקיף את עבודתו של פישר מונחים כיום על שולחנותיהם של מנהלי הקרנות, יועצי הפנסיה, היועצים הפיננסיים והמשקיעים הפרטיים. הצד הכמותי של עולם הפיננסים - אותה ארץ פלאות של תוכנות לאופטימיזציה של תיקי ההשקעות, אינדוקס מוגבר, הקצאת נכסים, חוזי cds, בטא, אלפא והערכות "מבוססות מודלים" - תפס תאוצה בהדרגה. זוהי טריטוריה שבה פישר היה מרגיש בבית מבחינה אינטלקטואלית. הוא אולי לא האב של וול סטריט, אך הוא לבטח ממתווי המורשת של וול סטריט המודרנית.



אין רבים שמעניקים לו את התואר הזה. הכלכלנים מעריכים את פריצות הדרך התיאורטיות שלו, אך מחוץ לתחום הכלכלי הוא ייזכר בזכות העצה המחרידה שלו מסוף שנות ה-20 לגבי שוק המניות. כמעט בכל ספר היסטוריה הסוקר את השנים שהובילו לקריסה הגדולה של 1929 משמש פרופ' פישר המפורסם סוג של מקהלה יוונית אידיוטית, והוא צץ מדי כמה עמודים עם הטענה שמחירי המניות הגיעו ל"רמה גבוהה לתמיד".



הוא לא רק דיבר. כל הונו של פישר (שהושג בעקבות נישואים, ואז תפח בזכות יוזמות מצליחות) ירד לטמיון בשוק הדובי של סוף 1929 ותחילת 1930.



שתי הפרסונות ההיסטוריות של פישר - ליצן הקריסה הגדולה ואדריכל הקדמה הפיננסית - אינן כה מרוחקות זו מזו כפי שניתן לחשוב במבט ראשון. בשנים הראשונות של המאה ה-20 התווה פישר נתיב של התנהגות רציונלית ומדעית לשחקני הבורסות.



בסוף שנות ה-20, מסונוור מההצלחה הפיננסית האדירה שלו, הוא השתכנע שהמוני הספקולנטים והמשקיעים של אמריקה (שלא להזכיר את אנשי הבנק המרכזי) פועלים לפי עצתו. לפיכך, דבר אינו יכול להשתבש.



אירווינג פישר נכנע למיתוס השוק הרציונלי. זהו מיתוס של כוח אדיר, שרוב הזמן מסביר את המציאות באופן טוב למדי. עם זאת, מדובר במיתוס, הפשטת יתר שברגע שהיא מתקבלת באופן מפורש מדי, עלולה להוביל לצרות מצרות שונות.



פישר היה רק הראשון בשורה של אקדמאים מפורסמים שזיהו היגיון וסדר מדעי בשווקים והשלו עצמם על בסיס טענותיהם שלהם. ואולם רוב האחרים פעלו בתקופה מאוחרת בהרבה. פישר הקדים את זמנו.



הוא לא היה היחיד שהעלה רעיונות מתקדמים בנוגע לשווקים הפיננסיים. סטודנט למתמטיקה בפאריס, בשם לואי בשליה, חקר את תנודות המחירים בבורסה הצרפתית ברוח דומה.



התוצאה היתה עבודת דוקטורט שכאשר נחשפה, יותר מ-50 שנה לאחר השלמתה ב-1900, הובילה לחידוש המחקר של השווקים הפיננסיים.



בשליה ערך את המחקר שלו בתקופה שבה המדע החל לקבל את הרעיון שאין אמת אבסולוטית וחוסר הוודאות עצמו יכול להיות כלי רב עוצמה. במקום לנסות לאתר את המקור לכל תנודה של מולקולה או של כוכב לכת, אפשר פשוט להניח שהגורמים לה הם רבים וכי התוצאה היא אקראית.



"הודות לסיכוי, כלומר הודות לבורות שלנו, אנו יכולים להגיע למסקנות", כתב המתמטיקאי והפיסיקאי הצרפתי הנרי פואנקרה ב-1908.