פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ישראל נתנה לעולם שיעור בכלכלה

      מירב ארלוזורוב טוענת כי ישראל הקטנה צלחה את המשבר טוב יותר ממרבית מדינות העולם המתקדמות, והתנהגה כמבוגר האחראי של ה-OECD

      חייבים להודות: יש מקום לגאווה. שנה בדיוק חלפה מאז פרץ המשבר הפיננסי הגדול ביותר זה 80 שנה, וגם אם מוקדם לסכם שהמשבר הזה כבר מאחורינו, לפחות אפשר ומותר להעניק לעצמנו טפיחה קלה על השכם. כפי שהדברים נראים כרגע, ישראל הקטנה צלחה את המשבר הזה טוב יותר ממרבית עמיתותיה לקהילת המדינות המתקדמות בעולם. במידה רבה, אנחנו לימדנו את האמריקאים, הבריטים והיפנים שיעור בכלכלה.

      איך הצלחנו בכך? קודם כל בזכות הכישלונות המזהירים שלנו. ישראל היא הרי אות ומופת לחוסר סדר ורצינות כלכלי, וכבר 40 שנה אנו מתגלגלים ממשבר אחד למשנהו. השיא היה בתחילת שנות ה-80, כשהצלחנו להביא את מערכת הבנקאות לפשיטת רגל והלאמה (משבר מניות הבנקים), ושנתיים מאוחר יותר להביא את הכלכלה אל אינפלציה משתוללת ואל סף פשיטת הרגל (תוכנית הייצוב של 1985).

      צמד כישלונות כזה צריך היה להכתיר את ישראל בתור אחת המדינות המפוקפקות במערב, אבל בפועל ההיפך הוא שקרה. להבדיל מהמשבר העולמי הנוכחי, שעד כה נראה כמשבר מבוזבז מבחינת הפקת הלקחים ממנו, ישראל דווקא השכילה להסיק את המסקנות הנדרשות מהכישלונות המזהירים שלה. לא להאמין, אבל הצלחנו לעשות משהו טוב, ולמנף את כישלונות העבר שלנו לבניית תשתית שתמנע את חזרתם בהווה.

      הכישלונות המזהירים שלנו הם, כנראה, הסיבה העיקרית לכך שמערכת הבנקאות בישראל לא נהתה אחר הבנקים במערב ולא הסתבכה עם הלוואות גרועות ועם השקעות גרועות עוד יותר בנכסים מגובים בהלוואות גרועות. תרבות הבנקים בישראל, ב-25 השנים שחלפו מאז הלאמתם בידי המדינה בשל משבר מניות הבנקים, היא תרבות זהירה ושמרנית יחסית.

      במאמר מוסגר חייבים להרהר אם השמרנות היחסית של הבנקים בישראל והעובדה שהם לא נדחפו להשקיע בהלוואות מסוכנות ובהשקעות פיננסיות מסוכנות, אינה פועל יוצא של התחרות הנמוכה בין הבנקים כאן. כאשר אין תחרות והבנקים פשוט מחלקים ביניהם את השוק, יש גם פחות לחץ על הנהלות הבנקים להעז ולהסתכן. מהבחינה הזו, הסיכון הנמוך של הבנקים בישראל הוא יתרון אבל גם חיסרון.

      בכל מקרה, הכישלונות המזהירים שלנו לא שינו רק את תרבות ניהול הבנקים. מי שעוד למדו את הלקח שלהם מהכישלונות ההם היו המפקחים - המפקח על הבנקים בעיקר, אבל גם המפקח על שוק ההון והביטוח. אי אפשר שלא להחמיא למפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, שדחף את הנהלות הבנקים להגדיל את כרית ההון שלהן (הגעה ליחס הון סיכון של 12%) וזאת עוד בטרם פרץ המשבר. בדיעבד, כרית ההון הזאת תרמה רבות ליציבות מערכת הבנקאות.

      יש תמורה לאחריות

      באותה מידה, אי אפשר שלא להחמיא למפקח המושמץ ביותר במשבר הנוכחי: המפקח על הביטוח, ידין ענתבי. המהלך של ועדת בכר, שענתבי היה משותפיו המרכזיים, הקטין את הסיכון של שוק האשראי ושוק ההון. העובדה ששוק האשראי בישראל נחלק כיום בין גופים רבים וששוק השקעות בישראל נחלק גם הוא בין גופים רבים, פיזרה את הסיכון של המשבר הנוכחי. הראיה, אף לא גוף אשראי או גוף השקעות אחד נחשף עד כה לסיכון יציבותי.

      בנוסף, ענתבי הוציא מאז המשבר סדרה חשובה של הנחיות רגולציה, שהיא בבחינת הסקת מסקנות לעתיד לבוא. כך, ענתבי הורה לשנות את מבנה השכר של מי שמנהלים את החיסכון הפנסיוני של הציבור, כדי לוודא שתמריצי השכר לא ידחפו אותם להכניס את החיסכון הפנסיוני לסיכון יתר. כך, ענתבי הורה לשנות את כללי ההשקעה של ההון העצמי של חברות הביטוח, כדי לוודא שהן לא יקרסו כתוצאה מהשקעה שגויה של ההון העצמי שלהן. כך, ענתבי מפעיל לחץ רגולטורי על חברות הביטוח ועל הגופים המוסדיים לשפר את רמת הבקרה הפנימית וניהול הסיכונים שלהם - תהליך שינוי הנמצא עדיין בתחילת הדרך.

      כך, ענתבי הקים את ועדת חודק, שנועדה להסיק את מסקנות ממה שהוא הכישלון הישראלי הבולט ביותר של המשבר: בעיות ההשקעה שהתגלו בשוק האג"ח, וחוסר המוכנות של הגופים הפנסיוניים להשקעה בשוק זה. אפשר להלין מדוע מניחים את התשתית להשקעה נכונה בשוק האג"ח אחרי שהגופים המוסדיים כבר השקיעו 40% מכספי הציבור בו, והתלונה היא במקומה. אבל לפחות, לאחר מעשה יש ניסיון לתקן ולהסיק מסקנות.

      רק שכל אלה מתגמדים בהשוואה להצלחה האמיתית של הכישלונות המזהירים שלנו: השינוי של תרבות הניהול המאקרו-כלכלית של ישראל מ-85' ועד היום. ישראל נקלעה למשבר עם תקציב מאוזן, עם חוב לאומי שנמצא במגמת ירידה ועם היסטוריה ללא רבב של פירעון חובות ממשלתיים. שלושה יתרונות, שאיפשרו לה להתמודד עם המשבר בקלות יחסית.

      אפשר לשנוא את "נערי אגף התקציבים" באוצר, ואפשר להלין על השחיתות המוסדית של בנק ישראל, אבל שני הגופים הללו הצעידו את ישראל ב-25 השנים האחרונות לעבר ניהול תקציבי מאוזן, שמרני ואחראי. כן, בשכונה של מדינות OECD, ישראל התנהגה כמבוגר האחראי הכמעט יחיד - ויש, מתברר, תמורה לאחריות. בזכות האחריות התקציבית, ישראל הקטנה עמדה במשבר הגלובלי מבלי לסכן את יציבותה, ומבלי שנדרשה לשעבד את עתיד ילדיה בהשקעות ענק להצלת המשק הקורס.

      יש תמורה לאחריות, והדבר נכון גם בבנקים, גם בהתנהלות המפקחים, גם בהפקת הלקחים הנדרשת מהגופים המוסדיים בשוק ההון, וגם בניהול של תקציב המדינה. זהו הלקח החשוב ביותר שיש להפיק מהמשבר הפיננסי, וטוב שישראל תפנים את הלקח הזה.