היועץ הכלכלי של שר האוצר: רצועת אלכסון תביא על ישראל אינפלציה

ראיון themarker



>> היועץ הכלכלי של שר האוצר, פרופ' עומר מואב, יוצא בהתקפה חריפה נגד ההצעה של התעשיינים לחזור למדיניות של רצועת האלכסון במסחר בשקל-דולר (ראו ידיעה בעמוד 3). לדברי מואב, אין סיכוי שמשרד האוצר או בנק ישראל יסכימו להצעת התעשיינים.



מואב אומר כי ההצעה של התעשיינים, שנועדה למנוע את המשך התחזקות השקל - שפוגעת קשות ברווחי היצואנים - נובעת מחוסר הבנה בתחום המקרו-כלכלי. "חד משמעית, הרעיון לא יעבור", אומר מואב, משום שלדבריו הוא משולל כל היגיון כלכלי.



לדברי מואב, ההצעה להחזיר את המסחר בשקל לתוואי של אלכסון שקולה בפועל להכרזה על שער חליפין קבוע: "הרי כל המטרה היא לקבוע רצפה לשקל שמתחתיה הוא לא יוכל לרדת - כמובן, במימון רכישות של בנק ישראל. זה כמו להכריז על שער חליפין קבוע - שהנזקים שלו עצומים".



מואב סבור כי קיבוע שער החליפין משעבד את המדיניות המוניטרית של בנק ישראל לשמירה על שער השקל, תוך איבוד היכולת לשמור במקביל גם על שיעור האינפלציה. "זה הכלל הבסיסי ביותר במדיניות מוניטרית", אומר מואב. "אי אפשר להשיג שני יעדים בו זמנית - גם הגנה על שער השקל וגם הגנה על המחירים. לכן, המחיר של שער חליפין קבוע הוא אינפלציה".



משל העגבנייה



היצואנים, לטענת מואב, מבקשים לשעבד את המדיניות המוניטרית של בנק ישראל, וזאת לשם השגת מטרה שאינה אפשרית. "מה שקרה בישראל הוא קללת ההצלחה", אומר מואב. "היקפי היצוא גדלו בשיעור ניכר ועקפו את היקפי היבוא, וכתוצאה מכך נכנסו יותר דולרים לישראל מאשר יצאו. נוצר עודף מט"ח, שגרם לתופעה הפשוטה ביותר בכלכלה - מחיר המט"ח ירד. זה ממש כמו בשוק העגבניות - כאשר מייצרים יותר עגבניות, מחיר העגבנייה יורד.



"היצואנים חושבים ששער החליפין של השקל קובע את היקפי היבוא והיצוא של ישראל, אבל האמת היא הפוכה: היקפי היבוא והיצוא הם אלה שקובעים את שער החליפין של השקל, ומביאים להתחזקותו".



לדברי מואב, כל זמן שהיצוא הישראלי ימשיך להצליח ולעלות בהיקפיו על היבוא לישראל, השקל ימשיך להתחזק ואין כל דרך למנוע זאת: "אחרת זה הוקוס פוקוס. זה בערך כמו לדבר על מזג האוויר. כשיורד גשם כולם נרטבים, ולא מצפים מהממשלה לעצור את הגשם".



עוד טוען מואב כי היצואנים צריכים להתמודד עם הירידה בהכנסות השקליות שלהם, כתוצאה מהיחלשות הדולר ביחס לשקל, באמצעות הקטנה של ההוצאות השקליות שלהם: "הם צריכים לשחוק את השכר הריאלי של העובדים שלהם, אך הם לא רוצים להיכנס עמם למלחמה ולכן הם מעוניינים שהממשלה תעשה זאת בעבורם באמצעות ייצור אינפלציה. הם שולחים את בנק ישראל להדפיס שקלים באמצעות רכישות אדירות של דולרים.



"אין לבנק ישראל יכולת לספוג את היקפי השקלים הנדרשים כדי להגן על שער השקל, ובכך לייצר אינפלציה ולשחוק את כוח הקנייה של השקל".



-



רצועת האלכסון



רצועת ניוד של שער השקל ביחס לסל מטבעות. הרצועה איפשרה לשער השקל להשתנות בתוך התחום שקבעה רצועת הניוד, ומעבר לגבול בנק ישראל היה מחויב להתערב ולהגן על שער השקל. מדיניות רצועת האלכסון נוהלה ב-1991-2005. במהלך השנים היא התרחבה והלכה, וב-2005 היא בוטלה. מאז נסחר השקל ללא כל הגבלות על שערו.



מואב: "ייתכן שבדיעבד השינוי במדיניות ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח היה שגוי"



>> אחת הסכנות הגדולות בהצעה לאמץ את מדיניות האלכסון במסחר במט"ח היא בכך שהיא מגדילה מאוד את הסיכון של התקפות ספקולטיביות על השקל - כך אומר היועץ הכלכלי של שר האוצר, פרופ' עומר מואב.



לדברי מואב, התקפות ספקולטיביות על שער מטבע מתעוררות כאשר הספקולנטים מזהים שער מטבע קבוע, המוחזק על ידי הממשלה ברמה שאינה כלכלית. לדבריו, זה היה רקע למתקפה הספקולטיבית המפורסמת של המשקיע ג'ורג' סורוס על הליש"ט ב-1992. לעומת זאת, כאשר שער החליפין הוא נייד, אין סיבה למתקפות ספקולטיביות, מאחר שאין ממשלה המגינה על שער מלאכותי שניתן לתקוף אותה ולהרוויח משבירת כוח העמידה שלה.



מסיבה זו, סבור מואב כי השינוי שהיה בחודש האחרון במדיניות ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח הגדיל מאוד את הסיכון למתקפות ספקולטיביות על השקל.



עד אוגוסט נהג בנק ישראל לרכוש מדי יום 100 מיליון דולר מט"ח. מאז אוגוסט הודיע הבנק כי ההתערבות שלו בשוק המט"ח תהיה באופן לא קבוע, ותיקבע לפי צורכי השעה. בפועל, בחודש האחרון הוכפלו היקפי ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח לעומת החודשים שבהם הוא פעל במנות קבועות של 100 מיליון דולר ביום.



לדברי מואב, השינוי במדיניות בנק ישראל סיבך את הבנק עם "רצועת אלכסון לא רשמית". כל זמן שהבנק קנה דולרים באופן קבוע, מסביר מואב, הוא היה אדיש לרמת שער החליפין. ברגע שהבנק החל להתערב לפי שיקול דעתו, הוא בעצם אותת כי ההתערבות שלו תיקבע בהתאם לשער השקל במסחר. במלים אחרות, אם השקל יירד מתחת לסף מסוים, הבנק יתערב ויקנה אותו. בכך משרטט בנק ישראל מעין רצועת אלכסון לשקל, על אף שלא הוכרז על כך. המהלך הופך את הבנק למטרה לספקולנטים, המניחים שהם יוכלו למכור לבנק ישראל דולרים במחיר גבוה עד שהוא יישבר, ואז הם יקנו את הדולרים מחדש במחיר נמוך בהרבה.



"אני לא יודע אם בנק ישראל טועה כאן", אומר מואב, "אבל ברור שהוא הולך על חבל דק. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מבין היטב את הטיעונים שהצגתי, אבל הוא מבין גם את הנזק שנגרם למשק עקב התחזקות השקל. יכול להיות שבדיעבד, המעבר ממדיניות של רכישה קבועה למדיניות של רכישה לא קבועה - התברר כטעות".



במקביל, מואב מסתייג נחרצות גם מרעיונות שהועלו לגבי מיסוי תנועות הון קצרות (ספקולטיביות) לישראל. לדבריו, הרעיון הוא שגוי וגם אינו ישים; שגוי מאחר שהספקולנטים חשובים מאוד למסחר במט"ח - הם נוטים לפעול בניגוד למגמת המסחר, ובכך הם ממתנים תנודות שער ומעמיקים מאוד את היקפי המסחר. "הספקולנטים הם אחד הכוחות שדוחפים את המסחר בדולר לכיוון שיווי המשקל לטווח הארוך", טוען מואב.



רעיון המיסוי גם אינו ישים, לטענת מואב, משום שאי אפשר להבחין בין ספקולנט לבין יצואן. "ספקולנט מהמר נגד שער הדולר", אומר מואב, "וגם יצואן שקונה לעצמו ביטוח שער מהמר נגד שער דולר. שניהם עושים בדיוק את אותה הפעולה, ולכן אם נטיל מס על ספקולציה, נמסה תוך כדי גם את היצואנים שרוצים לבטח את עצמם. בלתי אפשרי להבדיל בין השניים".