ניו יורק טיימס
>> טום אולקוויסט זוכר את ה-9 בספטמבר 2008 - היום שבו פוטר מליהמן ברדרס - כאילו היה אתמול. "לא תאמיני", אמר אז לאשתו. "ירו בי".
שישה ימים לאחר מכן, גם ליהמן נורה. הרגולטורים של הממשל הניחו לבנק ההשקעות לשקוע לתוך פשיטת רגל - קריסה שהציתה את השבוע המסוכן ביותר במפולת הפיננסית, לאחר שנים של הלוואות ומסחר חופשיים, ללא רגולציה, שהביאו להפסדי ענק שהרסו את מערכת הבנקאות והפילו את הכלכלה כולה על ברכיה.
לקריסה היו השלכות ישירות על אולקוויסט: הוא איבד את מקום עבודתו ואת חסכונותיו, כמו גם את חלומו לפרוש מוקדם וליהפך למאמן כדורסל בבית ספר תיכון. כיום הוא מעביר את זמנו במכירת אג"ח בחברה שמעטים שמעו עליה, ומתגעגע לימים הטובים בליהמן, בהם מכר ני"ע מגובי משכנתאות למשקיעים ברחבי ארה"ב.
זו היתה עבודה טובה. גם אם היא לא הפכה אותו לעשיר במונחים של וול סטריט, היא עדיין איפשרה לאולקוויסט לרכוש את הבית היפה ביותר בשכונה שלו בהמפסטד, ניו יורק. אולקוויסט, שמניותיו בליהמן הידרדרו משווי של 6.5 מיליון דולר בתחילת 2008 לכמה סנטים בלבד עם קריסתו, היה חלק מהחטיבה שבמו ידיה סייעה להרס הבנק שאהב כל כך, ולנפילת הכלכלה בעולם כולו. "ידיי מגואלות בדם", הודה אולקוויסט, לפני שפנה במהירות למנות רשימה ארוכה של גורמים אחרים שלדעתו אשמים במשבר הרבה יותר מאיש מכירות פשוט כמוהו: רגולטורים, מנהלים בכירים, חברות יריבות וסוחרים שהאמינו בכך שהאלגוריתמים שלהם בודדו אותם מהמשבר.
אולקוויסט הוא רק דוגמה אחת להמוני אנשי וול סטריט לשעבר שהתגברו, הסתגלו או התקשו להתמודד עם האירוע שהיה נקודת מפנה בחייהם המקצועיים. המגזר שבו עבדו אמנם הוכה קשות, אולם לפחות לעת עתה, הוא הראה יותר עמידות מכפי שכמה אנליסטים חזו לפני שנה.
בעוד אמריקאים רבים ממתינים להתאוששות הכלכלית, אימתו של מגזר הפיננסים - הלאמת הבנקים הגדולים, רגולציה חדשה וקשוחה או שפל גדול שני - לא התממשה. הבהלה העולמית שהתעוררה בעקבות קריסת ליהמן דעכה, בעיקר הודות לכל תוכניות החילוץ ההן ואמצעים ממשלתיים אחרים שנועדו להחזיק בחיים את הבנקים והחברות שהיו אדריכלי הבלגאן.
אנחנו לא אשמים
נכון, אלפי משרות במגזר הפיננסי נעלמו וכמה מחברות הברוקראז' והבנקים הידועים ביותר בארה"ב נכחדו. מאז השיא ב-2007, נחתך ערכן של 29 חברות השירותים הפיננסיים הגדולות ביותר במחצית. אולם חלקים חשובים בוול סטריט ממשיכים לשרוד, וכמה מהחברות רושמות כיום רווחים נאים. וכן, בנקאים וסוחרים רבים שוב מצפים בכיליון עיניים לבונוסים שמנים.
כמה מבוגרי ליהמן שלא הצליחו לשמור על משרותיהם בוול סטריט עדיין כועסים, ממורמרים ומבולבלים. יש כאלה שהמשיכו הלאה בחייהם, כמו אולקוויסט, ישנם בני מזל שהרוויחו מספיק כסף במהלך שנות הבועה בכדי שלא יצטרכו לדאוג לגבי משכורתם הבאה, ואחרים, שלא הצליחו למצוא עבודה במגזר הפיננסי, מנסים לבנות מחדש את חייהם בניו יורק.
האנשים האלה, שהחזיקו במשרות חשובות במכונת ניירות הערך של ליהמן, סחרו בחבילות שהורכבו ממשכנתאות, הלוואות לרכישת רכב ומוצרים פיננסיים אחרים. רובם היו זכרים לבנים, בעלי השכלה אקדמית, בשנות ה-30 או ה-40 לחייהם, ורבים מהם בילו את כל הקריירה שלהם בליהמן, לעתים במשך יותר מעשור. הם עבדו יחד, יצאו לשתות יחד, נפשו יחד ושמרו על קשר יומיומי בעודם משוחחים על מידע פיננסי, רכילות ושאר ענייני דיומא. מאז קריסת ליהמן הם התפזרו לכל עבר, כאשר רבים מהם כבולים כיום לחברות פיננסיות ששרדו את המשבר או בונות את עצמן מחדש.
אלה שעבדו לצדו של אולקוויסט מעולם לא עלו לכותרות, אך המקום שבו נוצר החזון שעל בסיסו דחפו מנכ"ל הבנק, ריצ'רד פולד, וסגנו, ג'וזף גרגורי, את ליהמן להיות בית ההשקעות מספר 1 בוול סטריט, היה חטיבת המסחר - ששכנה 28 קומות מתחת למשרדי ההנהלה המרווחים במרומי מטה החברה במנהטן.
ובכל זאת, ותיקי ליהמן ומקביליהם בבנקים אחרים אינם מאשימים את עצמם בחורבן שפעולותיהם המיטו. במקום זאת, הם מפנים אצבע מאשימה לכיוון כישלונותיהם של הרגולטורים. "מפרספקטיבה של מדיניות, הרגולטורים היו חייבים להתערב", אמר ריצ'רד מקיני, שפיקח על הסחר במשכנתאות בליהמן בשנתו האחרונה. "זה קצת מוגזם לבקש מבנקים בוול סטריט לא לחפש הזדמנויות לרווחים במקום שבו מתחריהם מוצאים אותן", מוסיף מקיני, שעזב את ליהמן חודש לפני שהבנק התמוטט, כדי להצטרף לקרן גידור.
אלה שהיו הרבה מתחת למקיני בסולם הדרגות בחברה, כולל כ-20 אנשים שרואיינו לכתבה זו, אמרו שהם אינם חשים אשמים בנוגע למה שקרה לליהמן. הם רק מילאו פקודות, לדבריהם. רבים מהליהמנים לשעבר העדיפו לספר כיצד התמוטטות החברה סיחררה את חייהם ופגעה בהם.
"במשך זמן רב כעסתי", אמר ג'ף שפר, מנהל לשעבר בליהמן שנהפך לבעלים של תחנת דלק ועסק לשטיפת מכוניות. "כעסתי על כך שעבדתי כל כך קשה, ועל כך שביליתי זמן רב כל כך בנסיעות, הרחק ממשפחתי. כעת כל הכסף שהרווחתי במניות איננו. אין לי אפשרות לחזור אחורה ולהרוויח אותו מחדש".
קן לינטון, שנהנה להטיס את המטוס הקטן שרכש ערב פרוץ המשבר, אינו מקדיש הרבה מחשבה ליום השנה לקריסת ליהמן, או לחלקו בה. לינטון, סוחר בכיר בחטיבת המשכנתאות שעבד בליהמן 13 שנה, הגיע מאירלנד מצויד בדוקטורט בהנדסה ובמדעי המחשב, כדי ליצור מודלים בוול סטריט. כשליהמן קרס, לינטון איבד את מקום עבודתו, מה שפינה לו זמן לחיות את החיים הטובים, כיאה לרווק עשיר כמותו. כיום הוא מפליג ביאכטה שלו, מנגן ג'ז בטרומבון וטס במטוסו הקטן למקסיקו.
אף כי פוטר מליהמן בתחילת 2008, עזיבת החברה היתה ברכה עבור לינטון. בעקבות הפיטורים הוא החל להמר נגד מניות החברה, שהיו עדיין בבעלותו, מה שהגן עליו כאשר ערכן צנח. הימור זה, בשילוב עם מכירה מתוזמנת היטב של דירתו במנהטן והכנסה גדולה מהשקעותיו בנדל"ן, סידר ללינטון חיים חסרי דאגות בנוגע לעבודה ופרנסה.
מליהמן לתחנת דלק
שפר, לעומת זאת, עובד כיום במשרד בגודל ארון מטאטאים בליהמן. שפר, שהוביל צוות של 400 עובדים בחטיבת אורורה, זרוע המשכנתאות של ליהמן בקולורדו, נהג לשוחח שלוש או ארבע פעמים ביום עם לינטון, כדי לתאם את הדרישות למתן משכנתאות. שיחות אלה, סיפר שפר, סייעו לו להחליט אם לדרוש מהלווים לדווח על הכנסתם, או להעניק להם את ההלוואה ללא דרישה זו. שפר, בן 51 ואב לשניים, פוטר לפני שנה וחצי מהחברה, ומאז נדד עם משפחתו ברחבי ארה"ב, עד שהתמקם בפלורידה.
אנשים רבים מדי מאשימים חברות כמו ליהמן, טען שפר. לדבריו, כל שליהמן עשה היה ליצור מוצר שענה על דרישת המשקיעים. "איך אפשר להאשים אותנו? הרבה מניירות הערך שמכרנו הונפקו רק בשל תיאבון המשקיעים. אתם באמת חושבים שסתם ככה אמרנו לעצמנו ?אני חושב שנעשה היום 100 מיליון דולר במשכנתאות ללא כיסוי?'"
שפר התעקש כי הוא אינו מתבייש בעבודתו בליהמן, אולם הוא משתדל לא להזכיר את ליהמן בשיחותיו כאשר הוא נפגש עם שכניו החדשים בפלורידה. הוא גם עדיין מעודד את חלומו של בנו תלמיד הקולג' להיות סוחר, חלום שנוצר בביקוריו במשרדו של אביו בליהמן.
ללזלי גלבר אין ספק: החיים הולכים ונהיים קשים מיום ליום. גורלה של גלבר התהפך מאוחר יותר מכפי שקרה לאחרים. למעשה, בזמן הזה בשנה שעברה, גלבר חשה כמנצחת. היא היתה אחת משלושה שורדים בלבד בחטיבת הבנקאות שפיטרה 22 עובדים בתוך עשרה חודשים. בגיל 43, רווקה, היא הרגישה שהצליחה לעשות את הבלתי יאמן בעולם הבנקאות הגברי, לאחר שנטלה על עצמה במקרים רבים עומס עבודה רב.
היא חשבה שליהמן ישרוד, וכך גם משרתה בחברה, אולם כאשר החברה פשטה רגל, חייה השתנו ללא היכר. החודשים הבאים היו רוויים מתח עבורה ועבור עמיתיה. בנק ברקליס השתלט על החברה, והיה עליו להחליט מי מהעובדים יעבור לעבוד תחתיו. ברקליס פיטר את גלבר בינואר.
היא החלה מיד לחפש עבודה במרץ, ושלחה קורות חיים לחברות וסוכנויות ממשלתיות, כמו התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות (fdic). היא למדה שלושה קורסים במינהל עסקים והלכה לסמינרים, ניסתה להתנדב וללכת לכנסים וועידות, בניסיון למצוא עבודה, ואף שכרה את שירותיו של מורה פרטי שילמד אותה את רזיה של תוכנת מחשב חדשה בתחום המשכנתאות. היא חשה שזה רק עניין של זמן עד שאחת החברות תחטוף אותה.
אולם איש לא התקשר. התחום שבו התמחתה גלבר - מסחר בני"ע מגובי משכנתאות - עדיין לא חזר לחיים, ואף מעסיק אינו מעוניין לגייס אותה למשרה שאינה בתחום זה. עם זאת, היא שומרת על אופטימיות ומאמינה ששוק המשכנתאות יתאושש. בינתיים, חדר הכושר מהווה מפלט עבורה ומחזיק אותה שפויה, לדבריה.
השנה האחרונה היתה השנה הקשה ביותר בחייה, סיפרה גלבר, והוסיפה כי הקרב הקשה ביותר עבורה כעת הוא הבדידות. "אני לא יכולה לשבת בבית כך", המשיכה, כשקולה מתגבר. "אני רוצה לעבוד. ליהמן היה מה שאני הייתי. ממש אהבתי להיות שם. הייתי גאה להיות שם".
"חזרתי הביתה ואמרתי לאשתי: "ירו בי, פוטרתי מליהמן"
לואיז סטורי ולנדון תומאס
16.9.2009 / 7:21