הדו"חות הכספיים של איגוד האינטרנט מסעירים את הרשת

>> איגוד האינטרנט הישראלי, שממונה על חלוקת שמות מתחם (דומיינים) ישראלים, (אלה המסתיימים למשל ב-co.il ו-org.il) נמצא בשבועות האחרונים תחת מתקפה. כמה בלוגרים ישראלים מובילים, חלקם עיתונאים לשעבר, סבורים כי האיגוד שהוקם ב-94' כמלכ"ר וצריך להשתנות.



הטענה העיקרית נוגעת לבעיות בתפקוד האיגוד ולאופן שבו הוא מוציא כספים. לפי הדו"חות הכספיים של האיגוד שפורסמו באחרונה הוצאו ב-2008 395 אלף שקל על שירותים משפטיים, 140 אלף שקל על משרד יחסי ציבור וכ-45 אלף שקל על כיבודים, מתנות ואירוח. 650 אלף שקל הוצאו על מענקי מחקר, ויותר מ-2 מיליון שקל על פעילויות בתחום החברה, טכנולוגיה ומשפט. תקציב הנסיעות לחו"ל של האיגוד היה 13,844 שקל ב-2007 ו-4,845 שקל ב-2008, והמבקרים טוענים שלא ברור מה מטרת הנסיעות. טענה מרכזית נוספת של הבלוגרים היא על עלות דמי הרישום של הדומיין. הרשמים הפרטיים בישראל, שעמם עובד איגוד האינטרנט, גובים 15 יורו (כ-80 שקל) לשנה על רישום דומיין. באירופה אפשר למצוא רישום דומיינים בעלות שנמוכה מ-12 יורו.

הבלוגרים טוענים שנוצר פער לא סביר, ודורשים שהאיגוד יגלה כמה כסף מעבירים הרשמים לאיגוד וכמה נשאר אצלם. לדברי הבלוגרים, בכסף העודף שאתו מבצע האיגוד פעילויות שונות, למשל יום לאינטרנט שנועד להגביר את המודעות לסכנות ברשת, אפשר היה להוזיל את רישום הדומיינים.



מי שמוביל את המאבק בקרב הבלוגרים הוא רועי שלומי, עיתונאי טכנולוגיה לשעבר שפירסם טור בנושא בסוף אוגוסט. למאבק הצטרפו בלוגרים נוספים מובילים, למשל ד"ר יובל דרור ושוקי גלילי.



בלוגרים אחרים, כמו גל מור, חנן כהן ודורון אופק, סברו שמעורבות של גולשים ובלוגרים באיגוד האינטרנט הישראלי מבורכת, רק שיש להיזהר מהטחת ביקורת הרסנית.



בשבועות האחרונים עשרות בלוגרים שילמו דמי חבר בסך 70 שקל בשנה והצטרפו כחברים באיגוד. אתמול קיים איגוד האינטרנט הישראלי אסיפה אליה הגיעו החברים החדשים.



"פירסמו עובדות לא נכונות"



רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי, ודורון שקמוני, חבר הנהלת איגוד האינטרנט הישראלי, לא מסתירים את אכזבתם מהמרד של הבלוגרים, אבל מוכנים להתמודד עם הביקורת. "יש כבר תיאוריית קונספירציה שלפיה הנהלת איגוד האינטרנט הישראלי יזמה את המרד כדי לעורר עניין לצרף חברים חדשים לאיגוד", אומר לוי. "אז אני מנצל את ההזדמנות כדי להכחיש זאת באופן רשמי.



"ביקורת היא מבורכת. הצעות ומחשבות חדשות הן דברים חשובים. אבל מי שיצא בביקורת נגדנו לא בדק מספיק ופירסם עובדות לא נכונות. טענו שאנחנו רוצים להנציח את המצב בהנהלה ולא לשנות את הרכבה. רומזים שאנחנו מושחתים ושאנחנו בעלי אינטרסים. זה בפירוש לא נכון. אנחנו מקפידים, הקפדה כמעט פנאטית, על מינהל תקין, כולל מראית עין. הרמזים על שחיתות לכאורה פוגעים ומעליבים".



שקמוני חש תחושות דומות: "מצד אחד אני שמח שיש התעוררות ושהרבה אנשים מביעים עניין באיגוד האינטרנט. חבל שזה נוצר כתוצאה ממאמר פרובוקטיבי שלא נבדקו בו כל העובדות. המאמר נכתב כטור דעה אבל אנשים התייחסו אליו כתחקיר מעמיק, ולא כך".



הטענה היא שיש להפריד את הפעילות המקצועית והעלויות של רישום דומיינים מהפעילויות החברתיות של האיגוד.



שקמוני: "רישום הדומיינים בסיומת הלאומית co.il לא מנוהל עבור סקטור כזה או אחר, אלא עבור כלל קהילת האינטרנט בישראל. זה המצב בלא מעט מדינות מתקדמות. אנחנו משתמשים בחלק מהכסף לרישום דומיינים לטובת קהילת האינטרנט כולה".



נטען שהמחירים של רישום דומיינים בישראל גבוהים ואפשר להוזילם.



שקמוני: "עלות רישום דומיינים בישראל היא בין הנמוכות שיש. צריך להשוות את המחיר לרישום סיומות לאומיות במדינות אחרות. איגוד האינטרנט הישראלי אחראי לרישום של כ-150 אלף שמות. אם משווים מול מדינות עם סדר גודל דומה, למשל אירלנד, מגלים שהעלות של רישום דומיין דווקא לא גבוהה. חוץ מזה המחיר הוא רק פרמטר אחד ולאו דווקא החשוב ביותר. חשובה גם רמת השירות, אבטחה, להבטיח שכל שירותי התשתית עובדים כמו שצריך. וכשנוצרות יתרות הן מושקעות בפעילות למען הציבור".



למה לא לשקול הפרדה בין פעילות רישום הדומיינים לפעילות החברתית?



לוי: "איגוד האינטרנט שם לו למטרה להגביר את השימוש באינטרנט בקרב האוכלוסייה ולהוריד חסמי גישה מכל סוג שהוא. לא מדובר כאן על טעם אישי. כל מי שרושם דומיין מעוניין שכמה שיותר אנשים ישתמשו ברשת ושהיא תהיה נגישה לכל הציבור. כל הפעולות ממונפות מכספים שמגיעים מרישום דומיינים.



"מה האלטרנטיבות? האחת היא שממשלות יהיו אחראיות על רישום דומיינים ואז זה יהיה כמו במשטרים לא דמוקרטיים דוגמת סין ואיראן. הדרך השנייה היא באמצעות הסקטור העסקי. במיקרונזיה, שם יש סיומת fm ואיי תובלו, שם יש סיומת tv, הפריטו לחלוטין את מרשם השמות ומי שמרוויח מכך הם בעלי מניות פרטיים. הדרך השלישית היא מלכ"ר - כמו אצלנו. אין אפשרויות אחרות. בכל העולם המערבי מרשם הדומיינים מנוהל על ידי גופים ללא מטרת רווח".



80 שקל הם סכום די גבוה עבור רישום דומיין.



שקמוני: "עבור בעלי אתרים ובעלי עסקים קטנים, מדובר בדרך כלל בהוצאה שולית. אנשים משלמים לספק אינטרנט ולמקים האתר ולגורמים נוספים. ההיטפלות לכמה שקלים כשבעלי אתרים מוציאים לעתים מאות ואלפי דולרים על פיתוח ואחסון אתרים לא נכונה. אי אפשר להשוות זאת לרישום לסיומת com כי מדובר במרשם שקרוב לעשרות מיליוני שמות מתחם, ובישראל מדובר בכ-150 אלף שמות מתחם. כשאתה מנהל מרשם בסדר גודל כזה היכולת שלך להוריד מחירים היא פחותה".



ומה לגבי הביקורת על נסיעות לחו"ל?



לוי: "לאחר שלוש שנים כנשיא הגעתי למסקנה שבאיגוד חוטאים לתפקיד בכך שהם לא מייצגים את ישראל בפורומים בינלאומיים מקבילים בגלל חסכון כספי. אלה פורומים שאפשר ליצור בהם שיתופי פעולה ודיאלוג עם אחרים".



נטען כלפיכם שאתם לא מרבים להחליף ספקים כמו מבקר, רואה חשבון, עורך דין או משרד יחסי ציבור, ושבחרתם לקבל ייעוץ משפטי מעו"ד חיים רביה שגובה לא מעט כסף



לוי: "מדי פעם טוב לעשות בדיקות לגבי עלות הספקים. אבל לא טוב להחליף ספקים לעתים תכופות. הגיוני אחת לחמש שנים לבדוק מחדש ספקים והצעות מתחרות. אגב, אחת מהסיבות שלא יצא לנו לבדוק ספקים שונים היא שאנחנו עמוסים מדי".



שקמוני: "אנחנו כל הזמן בודקים את המחירים של הספקים שעמם אנחנו עובדים. את חיים רביה שכרנו לפני כמה שנים לאחר שביצענו מכרז וכמה משרדים הגישו הצעות. ניהול הכסף מול הספקים הוא ספרטני".