הסיכוי היחיד של לבייב

אסיפת בעלי החוב של אפריקה ישראל שהתקיימה השבוע לא בישרה טובות ללב לבייב. האווירה באסיפה היתה קשה ולוחמנית, ובעלי איגרות החוב צעקו לאיזי כהן, מנכ"ל אפריקה: "חובות צריך להחזיר". משום שמדובר ב-13 סדרות שונות של איגרות חוב עם טווחים שונים, ההגעה להסדר שיהיה מקובל על כולם תהיה קשה ביותר.

לבייב רוצה להשיג שתי מטרות. הוא רוצה להרוויח זמן, מתוך הנחה שהחברה תוכל בינתיים להשביח את הנכסים שרכשה ושמחירי הנדל"ן בארה"ב ובמזרח אירופה יתאוששו. לשם כך הוא רוצה שבעלי החוב יסכימו לדחות את קבלת כספם בחמש שנים תמימות. הוא יסתפק גם בשלוש.

המטרה השניייה שלו היא לשמור בידיו את השליטה, גם לאחר ביצוע ההסדר. אבל כאן יש לעשות הבחנה ברורה בין הצלת החברה לבין הצלת בעלי המניות שלה. אם המקרה של לבייב היה מתרחש בארה"ב, הפור כבר היה נופל. שם אין סנטימנטים במקרים כאלה. שם, כאשר חברה לא יכולה להחזיר את חובותיה, בעלי המניות מפסידים את כל אחזקתם בחברה והולכים הביתה בלי אומר ודברים. החברה עצמה מוצאת למכירה ובעלים חדשים רוכש אותה תמורת סכום מסוים. הוא גם מגיע להסדר חובות עם בעלי החוב, שמסכימים לדחייה מסוימת ואף להמרת חלק מהחוב במניות. כך החברה ממשיכה לפעול ולייצר תחת בעלים אחרים.

מקרה כזה אירע בישראל ב-2005, כאשר האחים בורוביץ' נאלצו לוותר על רשת קלאבמרקט, שלא עמדה בהחזר חובותיה. בהסדר הפירוק רכשה שופרסל את קלאבמרקט תמורת 751 מיליון שקל, ורוב סניפי החברה ועובדיה המשיכו לפעול תחת הבעלות החדשה, כאשר האחים בורוביץ' הפסידו את כל השקעתם בחברה.

מקרה בינלאומי מפורסם הוא סיפורם של האחים רייכמן, יהודים מקנדה שעשו מיליארדים בנדל"ן, שיום אחד ניסו לבלוע נתח גדול מדי. הם נטלו הלוואות עתק והשקיעו הון עצמי בפרויקט "רציף קנארי" בלונדון. אבל שוק הנדל"ן נכנס להאטה והאחים רייכמן לא יכלו לעמוד בהחזר החוב. הם נאלצו לוותר על כל המניות שלהם בפרויקט הענק, אך הפרויקט עצמו המשיך להתבצע תחת בעלות אחרת. שנים מאוחר יותר הם התאוששו ורכשו חלק מהפרויקט.

לכן, הסיכוי היחיד של לבייב להמשיך ולהחזיק בשליטה באפריקה הוא להביא 2 מיליארד שקל מהבית. לשם כך הוא צריך למכור נכסים פרטיים שלו. רק כאשר זה יקרה, יסכימו בעלי האג"ח לתת לו זמן. רק אז הם יסכימו להמיר חלק מחובם להון מניות.

התביעה שלבייב יכניס את היד לכיס היא מוצדקת, משום שבמשך השנים הוא נטל מהחברה כ-2 מיליארד שקל בצורת דיווידנד. אבל הדיווידנד נלקח בעצם מרווחי נייר, שנבעו מעליית ערכם של נכסי החברה. עכשיו מתברר שעליית הערך הזו היתה זמנית ומנופחת מאוד. היא לא היתה אמיתית ולא היתה יציבה. עובדה - ראו לאן הידרדרו השווי של אותם נכסים בארה"ב, ברוסיה ובמזרח אירופה.

אפריקה היתה מסוגלת לשלם את הדיווידנד במזומן, מתוך כספים שלבייב גייס מאותם גופים מוסדיים שעכשיו תובעים ממנו לעמוד בהתחייבויותיו. לכן זה רק צודק שלבייב יחזיר את כל 2 המיליארד לקופת החברה. זו הדרך היחידה שבה הוא יוכל להשאיר את עצמו כבעל השליטה.