וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אמריקה חוזרת לגור עם ההורים

דורון צור

21.9.2009 / 15:06

מה קורה כשמשפחות עם ילדים בארה"ב חוזרות להתגורר בבית של סבא וסבתא - כמו שנהוג לא פעם במדינות מתפתחות - ואיך נראה עולם שבו לילדים יש פחות ממה שהיה להוריהם בגילם?

בשבוע שעבר כתבתי כאן שמקבלי ההחלטות בארה"ב מפחדים לומר לאזרחים את האמת - שרבים מהם ייאלצו להעניק לילדיהם רמת חיים נמוכה מזו שהם זכו לה, ושכפי שזה נראה כיום, אין לאף אחד את היכולת לשנות עובדה זו. והנה, לגמרי במקרה, נתקלתי בשבוע שעבר בכתבה באחד מערוצי הטלוויזיה הכלכליים שהדגימה בדיוק את הטענה הזו.

במה מדובר? מתברר שבחודשים האחרונים תופסת תאוצה תופעה - לא מפתיעה למען האמת - של חזרה לבית ההורים. כאשר מדובר בצעירים ללא ילדים זה לא מפתיע כל כך, אבל מתברר שלא פעם גם משפחות עם ילדים, שמצבן הכלכלי הורע ובתיהן עוקלו, עוברות לגור אצל הסבא והסבתא.

בכתבה הוצגה משפחה אחת כזו: בני זוג שנראו כבני 30, הורים לשני ילדים קטנים, שעברו לגור בביתם של הורי האישה. אב המשפחה איבד את מקום עבודתו, והוא מתקשה למצוא עבודה חדשה. את ביתם הקודם הם נאלצו לפנות מכיוון שלא עמדו בתשלומי המשכנתא, והוא עומד עתה ריק. אין באפשרותם לשלם שכר דירה בגלל ההכנסה השוטפת המצומצמת, והעובדה שאת מעט ההון שהיה להם הם השקיעו ברכישת הבית שאיבדו. מחוסר ברירה הם עברו לביתם של הורי האשה, בית פרברים אמריקאי טיפוסי, ואירגנו לעצמם פתרון של מגורים במרתף.

אלא שעתה הם סובלים מבעיית מקום, וגם מצבם הכספי לחוץ, ולכן הם הוציאו למכירה חלק ניכר מרכושם - החל במוצרי החשמל הביתיים והרהיטים וכלה במכסחת הדשא. אין בה יותר צורך, שכן מי צריך שתי מכסחות דשא כשיש רק מדשאה קדמית אחת, או שני מקררים למטבח אחד?

מגורים של שלושה דורות תחת קורת גג אחת נפוצים מאוד במדינות מתפתחות. היתרונות הכלכליים בסידור הזה אדירים: בשנים הראשונות הסבים והסבתות עוזרים בגידול הילדים ומשגיחים עליהם כשההורים עובדים, ואחר כך, כשהם מבוגרים יותר, הם נסמכים על ילדיהם ונכדיהם הבוגרים. נוספת לכך העובדה שאין צורך לקנות ולהחזיק שני בתים במקביל. לכן בחברות מסורתיות ועניות יותר, מאמריקה הלטינית ועד לדרום-מזרח אסיה, התופעה הזו נפוצה מאוד.

בעולם המערבי השבע, במערב אירופה ובצפון אמריקה, חל שינוי במהלך המאה ה-20. תקופת השפע הכלכלי הביאה לשינוי חברתי, ומגורים של שלושה דורות יחדיו כבר אינם נפוצים כפי שהיו בעבר. את מנגנון הערבות הבין-דורית במשפחה החליף מנגנון של מיקור חוץ. כדי לאפשר לשני בני הזוג לעבוד כשהילדים עדיין קטנים הוקמו מעונות יום ונשכרים שירותיהן של מטפלות, ואילו הדאגה להורים המבוגרים הוחלפה בדיור מוגן.

איני מתכוון לקבוע כאן מה עדיף. כל אחד יבחר בדרכו שלו. אבל דבר אחד ברור - כדי שניתן יהיה לקיים את השיטה המערבית המודרנית צריך יותר הכנסות שוטפות ויותר הון, משום שזו שיטה שדורשת הרבה יותר משאבים כספיים. אם נשתמש במונח כלכלי, הרי שהיא הרבה פחות יעילה. המפתח לקיומה של שיטה כזו הוא שוק העבודה: בתנאים של קושי מתמשך במציאת עבודה בשכר מספק, רווקים וזוגות צעירים פשוט אינם מסוגלים להחזיק בית עצמאי.

מעבר לנוסחאות

בשיעורי הכלכלה באוניברסיטה לומדים הרבה מאוד נוסחאות עם המון אותיות שונות, וממעטים להסתכל על הפן הפסיכולוגי והסוציולוגי של תופעות כלכליות. בשנים האחרונות, כך נדמה לי, חל שינוי מבורך, והעניין הפסיכולוגי בגיבוש החלטות כלכליות התחזק מאוד.

הניתוח הפסיכולוגי נכון וחשוב ברמת הפרט. אך גם ברמת החברה כולה, לתהליכים סוציולוגיים יכולה להיות השפעה כלכלית אדירה. ההשפעה פועלת גם בכיוון ההפוך, והכלכלה משפיעה על תהליכים סוציולוגיים.

המקרה שהופיע בכתבה הוא כמובן מקרה פרטי אחד, אך הוא מוצג כחלק מתופעה. ככל ששוק העבודה האמריקאי יהיה חלש יותר, והקושי לשלם משכנתאות יתעצם, הסיכוי שיותר ויותר זוגות ומשפחות יחזרו לבית ההורים גדל. אבל לא מדובר רק בחזרה לבית ההורים: ככל שהמצב בחוץ קשה יותר, גם אלה שאינם נשואים ייטו להישאר זמן רב יותר בבית שבו גדלו. בתנאים כלכליים קשים גם שיעור הגירושין נוטה לרדת. זה לא שמיתון מחזיר אהבות ישנות, אבל בימים קשים, חוסר היכולת הכלכלית להחזיק שני בתים במקביל גובר על הרצון להיפרד.

מבחינה כלכלית, תופעות סוציולוגיות ודמוגרפיות הן בבחינת מים שקטים החודרים עמוק. יש להן השפעות כלכליות מרחיקות לכת וארוכות טווח, אך מכיוון שהשפעתן אינה מלווה בזיקוקי די-נור כמו תוכניות חילוץ פיננסיות או תנודתיות חריגה בשווקים הפיננסיים, הן עוברות לא פעם מבלי שמישהו שם אליהן לב. קשה לזהות את נקודת הזמן המדויקת שבה חל שינוי, ולכן לא פעם פרשנים ומנתחים שמים לב להשפעתן רק בדיעבד. אבל אם אכן הקשיים הכלכליים ייצרו מגמה של חזרה להורים או עזיבה מאוחרת יותר של ביתם, יהיו לכך השלכות כלכליות ברורות.

אנחנו נוטים לא פעם לחזות את הצמיחה העתידית ואת הביקוש העתידי תוך שימוש בשיעור הגידול הטבעי באוכלוסייה. אבל מי שנשאר בבית הוריו אינו קונה או שוכר בית, ואינו נזקק למקרר, למדיח כלים ולרהיטים. הוא גם אינו משלם מסי עירייה ומסי רכוש נוספים בגין הבית שאין לו.

וכך יכול לקרות שהצמיחה באוכלוסייה תלווה בגידול מתון בהרבה בביקושים, בהכנסות נמוכות מהחזוי ממסים, ומחוסר יכולת להיפטר ממלאי הבתים הגדול העומד ריק. יש סיכוי לא רע שכלכלנים יופתעו לרעה מכיוון שהתופעה הסוציולוגית הזו, שנמשכת במתינות כבר זמן רב מבלי לעשות רעש גדול, פשוט תחמוק מעיניהם.

ברור שמדוגמה אחת שהופיעה בכתבת טלוויזיה לא צריך למהר להקיש על כלל ארה"ב, ולא צריך למהר להכריז על אנקדוטה אחת כתופעה. מצד שני, לא הייתי ממהר לפטור אותה כחסרת חשיבות. ככל ששוק העבודה יישאר חלש לאורך זמן רב יותר, התופעה הזו תהיה פחות ופחות שולית.

הולכים אחורה במקום קדימה

בסוף הכתבה נשאה האישה את הדיאלוג הבא: "מה שהכי כואב לי זה שאני לא מצליחה לתת לילדים שלי את מה שאני קיבלתי. כשאחי ואני היינו בגילם היה לכל אחד מאיתנו חדר משלו, ולהורי היה בית משלהם.

"כיום אנחנו והילדים מצטופפים במרתף, ואין לי אפילו מקרר או מטבח משלי. אני מרגישה שאנחנו הולכים אחורה במקום קדימה, וזה לא אמור להיות ככה. היום אני גם לא רואה מה יכול לקרות שיאפשר לנו לחזור למה שהיה לנו, ואני חוששת שהסידור הזה ייהפך מזמני לקבוע".

כך בדיוק נראית ונשמעת הירידה ברמת החיים שאליה התייחסתי כאן לפני שבוע.

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully