פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החיים הלא רציונליים של שוק המניות

      מירב ארלוזורוב מסיקה כי לשוקי המניות חיים משלהם, ולא פעם מדובר בחיים קפריזיים. לכן, הדרך היחידה היא להשתחרר מהתפישה שניתן להרוויח מכניסה ויציאה מהשווקים

      לשיא המפולת הגיע שוק המניות הישראלי ב-23 בנובמבר 2008. מאז ועד סוף אוגוסט 2009, עלו מדדי המניות בכ-70%. מי שהחמיץ את ה-70% הללו, החמיץ את אחת הזדמנויות ההשקעה הגדולות שהיו בשוק המניות בישראל בכל הזמנים.

      זהו, שכמעט כולם החמיצו, מהסיבה הפשוטה שלא היה כל סימן מקדים לכך ששוק המניות עומד להתחיל לדהור ב-23 בנובמבר. לא התפרסמה אף חדשה כלכלית מעודדת באותו מועד, נהפוך הוא. נובמבר עוד היה באמצע המשבר, כשמחנק אשראי מסיבי הורגש בישראל ובעולם, וכששוקי המניות בעולם המשיכו לצנוח (נקודת השפל של שוק המניות האמריקאי הגיעה במארס 2009), וכאשר קובעי המדיניות עוד חששו כי העולם עומד בפתחו של המיתון הכבד ביותר מאז השפל הגדול בשנות ה-30.

      אף אחת מאלה לא היתה סיבה לחגיגה בשוק המניות, שעל אף זאת בחר להתחיל לחגוג. "אנשים ציפו שפעמונים יצלצלו בנקודת השפל, אבל אף פעמון לא צילצל", אומר גדי טולידאנו, אסטרטג השווקים של פסגות. "אנשים ציפו שחדשות כלכליות מעודדות יניעו את השוק כלפי מעלה, אבל השוק עלה על רקע חדשות כלכליות נוראות".

      איך זה קרה? מתברר שזה תמיד קורה כך. כך, המפולת של משבר הנפט ומלחמת יום הכיפורים הסתיימה באוקטובר 74'. באותו מועד המשקיע הממוצע בארה"ב ראה לפניו התכווצות של 1.6% בתוצר, של 8.4% בתוצר התעשייתי ושל 4.1% במכירות הקמעוניות. על אף הבשורות האיומות הללו, זו היתה נקודת המפנה של השוק. באותה מידה, המפולת של משבר הנפט השני והמהפכה האיראנית נבלמה באוגוסט 82', כשהתוצר היה בנסיגה של 1.5%, מספר המשרות במשק האמריקאי קטן בשיעור דרמטי והתפוקה התעשייתית צנחה ב-7%.

      בהנחה שהמשבר הפיננסי הגלובלי נמצא גם הוא מאחורינו, הרי שנקודת המפנה של השוק האמריקאי (מארס 2009) היתה כאשר התוצר היה בנסיגה של 2.4%, התפוקה התעשייתית בצניחה של 12.6%, המכירות הקמעוניות בהתרסקות של 15% וההכנסה האישית של האמריקאי הממוצע בהידרדרות של 3.3%. תודו כי אלה לא בדיוק חדשות מעודדות.

      בניגוד גמור לדעה המקובלת, מגמת השווקים אינם משתנה על רקע ידיעות - אלא רק על רקע ציפיות. באופן מובהק, הציפיות מקדימות את הידיעות, מה שאומר ששווקים מתאוששים ממפולת דווקא כשהחדשות הכלכליות הן הקשות ביותר, והם נכנסים למפולת דווקא כשהחדשות הן אופטימיות ביותר. בניסוח האמריקאי: "שוקי דובים מסתיימים על רקע חדשות כלכליות רעות - רק שוקי שוורים מסתיימים על רקע חדשות כלכליות טובות".

      ההמחשה הקיצונית ביותר לכך היא תחילתו של שוק השוורים הגדול ביותר שידעה וול סטריט במאה ה-20: הגאות הגדולה שלאחר מלחמת העולם השנייה. מתברר כי שוק השוורים הזה החל עם בלימתה של המפולת השנייה של השפל הגדול, מפולת שהחלה ב-37' (לאחר שהתברר כי הניו-דיל של רוזוולט לא מצליח לחלץ את הכלכלה האמריקאית מקשייה), העמיקה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והגיעה לנקודת המפנה שלה ב-28 באפריל 42'.

      אפריל 42' היתה אחת התקופות החשוכות ביותר של מלחמת העולם השנייה: חמישה חודשים לאחר ההתקפה על פרל הרבור, כאשר צבאות בנות הברית היו בנסיגה בכל החזיתות. אין ספק שלא היה אף אסטרטג צבאי בוול סטריט שיכול היה לחזות כי בקרוב תתהפך תמונת הקרבות והתנופה הנאצית תיבלם. על אף זאת, דווקא בנקודת השפל של מלחמת העולם השנייה החל המרוץ הגדול של השווקים מעלה.

      מה המסקנה? אין מסקנה, פרט לאחת: אי אפשר לצפות מראש - ולמעשה קשה מאוד גם לנתח בדיעבד - את נקודות המפנה של שוק המניות. לשוקי המניות יש חיים משלהם ולא פעם מדובר בחיים קפריזיים על גבול האי-רציונליות. לכן, הדרך היחידה למצות את היתרונות של שוקי המניות היא להשתחרר כליל מהתפישה שניתן להרוויח מכניסה ויציאה מהשווקים. אסטרטגיה של "כניסה ויציאה" כמעט בוודאות תוביל להפסדים - כפי שהרוב המוחלט של המשקיעים הפסידו מכך שלא נכנסו חזרה לשוק המניות התל אביבי ב-23 בנובמבר 2008.

      לכן, במקום לנסות להיכנס ולצאת בזמן ולהפסיד בוודאות, צריך לקנות ולהישאר לאורך שנים - גם במהלך מפולת וגם במהלך גאות. רק כך ניתן להרוויח בשוק המניות.