ב-16.30, כשרוב חבריה המועסקים בחברות שונות עדיין רכונים על שולחן העבודה שלהם, סוגרת אלונה יעקב את המחשב, מניחה את הניירות מעל ערימת מסמכים בקצה השולחן ויוצאת מהמשרד.
אם מדובר ביום שמש, טובים הסיכויים שאלונה תיסע היישר לחוף הים, המקום שבו היא אוהבת להתרגע. בימים סגריריים היא תיסע הביתה למנוחה קצרה, שלאחריה היא תלך לחדר הכושר או תלך לחוג לפיסול שאליו נרשמה, או דווקא תקפוץ עם חברים לבילוי במסגרת happy hour בפאב תל אביבי.
בינואר הוקדם סיום יום המסחר בבורסה בשעה אחת - מ-17:30 ל-16:30, כחלק מהסכם עבודה שנחתם בין הנהלת הבורסה לנציגות העובדים. קיצור המסחר השליך על חלק מהעובדים בבתי ההשקעות, ביניהם אלונה, רווקה בת 28 העובדת בבית ההשקעות סיגמא כמבצעת פקודות מכירה/קנייה של מניות בבורסה לני"ע (טריידרית).
משכורתה של אלונה לא קוצצה עקב קיצור יום העבודה והיא אף זכאית לשכר מוגדל של שעות נוספות באותן פעמים שבהן עליה להמשיך ולעבוד אחרי 16:30. "התפקיד שאני ממלאת כרוך בלחץ, מחייב דיוק וריכוז, כך שהראש די מפוצץ בשעות אחר הצהריים, ולכן הקדמת סיום העבודה בשעה אחת מועילה לגוף ולנפש", היא אומרת.
אלונה מתכוונת לנצל את הגידול בזמנה הפנוי לצורך הרחבת אופקים בתחום שבו היא עובדת, ומתכננת להתחיל בלימודי תואר שני בכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. "היציאה מהמשרד שעה קודם היא בגדר אופציה", היא אומרת. "אני לא חייבת לקום מהכיסא וללכת ב-16:30. יש מצבים שבהם אני יודעת שעלי להישאר במשרד מעבר לשעה זו, בגלל לחץ בעבודה או כדי ללמוד תחומי עבודה חדשים במסגרת החברה, או כדי לקרוא דו"חות של חברות במטרה לעדכן טוב יותר את הלקוחות שפונים אלינו בשאלות בוערות". הצד הפחות חביב של קיצור יום העבודה, לדבריה, הוא שיש פחות זמן כדי ללכת לאכול ארוחת צהריים מחוץ למשרד.
דב השכל (52), מנהל מכירות בסיגמא, נשוי +3, אינו מסיים את עבודתו ב-16:30, אלא בסביבות 18:00, אך לפני קיצור המסחר בבורסה הוא נהג ללכת הביתה שעה מאוחר יותר. "קיצור יום העבודה הוא משמעותי, כי ב-18:00 עדיין יש אור ופירוש הדבר שאני יכול להרשות לעצמי לעתים משהו שאני אוהב במיוחד: שעת שחייה בבריכה העירונית של ישוב מגורי, מודיעין", הוא אומר. "אך בעיקר זו הזדמנות עבורי לעזור לילדי בן ה-13 בהכנת שיעורים או בהתכוננות לבחינות. לא פעם גם ניצלתי את השעה שהתפנתה כדי לבלות עם חברים. ולא פחות חשוב: רעייתי שמחה יותר, מכיוון שאני מגיע הביתה בשעה מוקדמת יותר ורענן יותר".
נחסכת שעת מטפלת
הקדמת סיום המסחר ל-16:30 ביטלה את חצי שעת ה"חפיפה" שהתקיימה בין שעות המסחר בבורסה התל אביבית לבין תחילת המסחר בניו יורק . "עד ינואר, כשהמסחר אצלנו נמשך עד 17.30, החפיפה יצרה עצבנות בקרב המשקיעים בישראל", מספר השכל, "מכיוון שאם הבורסה האמריקאית נפתחה במגמה פתאומית של עלייה או ירידה, הדבר השפיע מיד על המסחר בישראל.
"פקודות הקנייה/מכירה ניתנו כאפקט תגובה פסיכולוגי, וזה גרם לנו, כמבצעי פקודות קנייה/ מכירה, לכאב ראש", אומר השכל. "כעת, כשאין חפיפת זמנים עם ארה"ב, ביצוע הפעולות נדחה למחרת בבוקר, רמת ההימורים בירידה והכל נעשה באווירה פחות לחוצה". השכל ועובדים אחרים בבתי השקעות טוענים כי ניתן לקצר את משך המסחר בבורסה בחצי שעה נוספת ולסיימו ב-16:00 "שום דבר רע לא יקרה עקב כך", הוא מוסיף.
דלית (30), טריידרית בבית השקעות אחר, מנצלת את יום העבודה המקוצר כדי לטפל בבנה בן ה-5. "השעה הפנויה הזו שווה עבורי זהב, מכיוון שזו ההזדמנות בשבילי להעביר שעת איכות עם הילד, שקודם לכן, עקב אורכו של יום העבודה, סבל מחוסר תשומת לב מספקת מצדי", היא אומרת. "שעת האור הנוספת מאפשרת לנו לטייל ולקרוא יחדיו בחוברות מצוירות ונחסכת לי שעת מטפלת".
גם דלית מוסיפה שלא תמיד היא מנצלת את האפשרות לצאת הביתה מוקדם יותר. "יש פעולות בחשבונות של הלקוחות המחייבים להישאר במשרד זמן ניכר לאחר סיום המסחר, ולעתים עלי לסייע בביצוע מטלות של עובדים אחרים שאינן קשורות לפעילות בבורסה, אלא לניהול תיקים ולקופות גמל. אין מצב שבו העפרון ייפול לי מהיד אוטומטית ב-16:30".
בישראל עדיין עובדים יותר
במיטב, אחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל, לא הוחלט שעובדים ילכו הביתה שעה מוקדם יותר בשל קיצור יום המסחר בבורסה, אבל לדברי המנכ"ל, אבנר סטפק, "מאז קיצור יום המסחר בבורסה חל צמצום במספר השעות הנוספות ובעבודת המשמרות אצלנו, כפי שקרה בבורסה עצמה, שעובדיה אינם יוצאים הביתה שעה קודם, אלא מועסקים מספר קטן יותר של שעות נוספות".
קיצורו הישיר או העקיף של יום העבודה בחלק מבתי ההשקעות עומד ביחס הפוך לכך שבישראל יום העבודה נחשב קצר יותר מהנהוג בפרו, קוריאה, תאילנד ופקיסטאן, אבל ארוך יחסית לנהוג ברוב העולם המערבי וארוך גם בהשוואה לסטנדרט המקסימלי של ILO, ארגון העבודה הבינלאומי.
25% מהעובדים בישראל מועסקים שבוע ארוך מ-48 שעות, בעוד שברוב מדינות המערב האחרות רק 18%-20% מהעובדים מועסקים יותר מ-48 שעות בשבוע. בצרפת החוק כולל לא יותר מ-35 שעות עבודה בשבוע, בעוד ששבוע העבודה הישראלי הרגיל נמשך, לפי החוק, עד 45 שעות.