סגן ראש עיריית תל אביב: "חייבים לעשות בעיר רפורמה ברישוי עסקים, אך זה ייקח זמן רב"

"העסקים הקטנים והבינוניים הם עמוד התווך של העיר הזאת. אנחנו לא העיר תל אביב בלעדיהם", כך מצהיר אסף זמיר, סגן ראש עיריית תל אביב. דברים ברוח זו הושמעו פעמים רבות בעבר גם מפי ראש העיר, רון חולדאי, אך בעלי העסקים הקטנים בעיר לא תמיד מרגישים כי מתייחסים אליהם כאל מי שמניעים את כלכלת העיר.



סגנו הצעיר של חולדאי נכנס לתפקידו לפני 10 חודשים מטעם רשימת רוב העיר, שחרטה על דיגלה את קידום בעלי העסקים הקטנים, במיוחד עסקים מתחום הבילוי הלילי. את דבריו על מרכזיות העסקים בקיומה של העיר תל אביב הוא מחזק בנתון לפיו כ-74% מתקציב העירייה מגיע מתשלומי הארנונה של העסקים בעיר, כ-40 אלף במספר, שרובם קטנים ובינוניים. העסקים הם "עמוד התווך של ההכנסה של העיר הזאת", כפי שמגדיר זאת זמיר.



"שלמו את הארנונה ותהיו בשקט"



משיחות עם בעלי עסקים בתל אביב עולה כי לתחושתם העירייה מתייחסת אליהם כאל צינור להזרמת הכנסות. "ההרגשה היא שהעירייה אומרת לנו - שלמו את הארנונה ותהיו בשקט", אומר בעל חנות ברחוב אבן גבירול. ירון בראון, בעלים של מיה טאקו-בר, מוסיף: "הבעיה של תל אביב היא שהביקוש עולה על ההיצע. העיר יודעת שהיא מאוד מבוקשת מאחר ויש בה תנועה אדירה של אנשים, לכן היא מושכת עסקים קטנים ובמיוחד בתי אוכל, ולכן הגישה כלפיהם היא – רוצים להיות פה? שיתאמצו".



בראון מספר כי הקושי העיקרי בבתי אוכל הוא בתהליך קבלת הרישיון לעסק. "צריך להגיש תוכניות מדויקות של העסק ויש עשרות תנאים. יכול להיות שאלו תנאים מוצדקים, אבל המציאות היא שכשאתה רוצה להקים עסק אתה אמנם מתכנן, אבל רק אחרי שאתה מוצא נכס אתה יכול לעשות תוכניות בפועל ולהגיש תוכניות מפורטות", הוא מספר. "אחרי שאתה מגיש את התוכניות לעירייה מתחיל תהליך שאין שום התחייבות לכמה זמן הוא ייקח, ולרוב לוקח המון זמן. מכיוון שכבר התחלת לשלם שכירות, אתה לא יכול לחכות את הזמן הזה בלי להתחיל לשפץ. עסקים קטנים חיים מתקציב מאוד מוגבל וכל יום שעובר עולה המון כסף. לכן הרוב מתחילים לבנות ואז כשחוזרות התשובות כמעט תמיד מתברר שיש בעיות ושצריך לשנות ולבנות מחדש. לפעמים זה דברים ממש קטנוניים, למשל שגובה המחסן צריך להיות 15 סנטימטר יותר. ואז צריך לשפץ בזמן שהעסק כבר פועל, כי מותר להתחיל לפעול במהלך תהליך הרישוי, או לחילופין להגיש ערעור ולהוציא הרבה כסף על עו"ד, כך שבכל מקרה נוצר נזק עצום".



זמיר אומר כי הוא מכיר את התהליך ומסביר את הנוקשות בפיקוח על בתי אוכל. "הפער בין הפיקוח הנדרש על מעצבת אופנה לבין הפיקוח על פיצרייה הוא אדיר. אם לא מקפידים, תוך יום מוצפים בפניות של מתלוננים", אומר זמיר. "חנות בגדים לא מייצרת מפגעים כמו ריח רע או רעש. ייצור פיצה, לדוגמא, מצריך ארובה, ופה יש תקנות מאוד מדויקות כדי לא לייצר הפרעה לדיירים מסביב. הדילמה היא שמצד אחד הבעיה הכי גדולה של עסקים זה שהם נמצאים בבנייני מגורים, כי זה מייצר חיכוכים. מצד שני החיות של העיר הזאת נובעת מעירוב שימושים. האזורים הכי חיים של העיר הם האזורים בהם יש מגורים למעלה ועסקים למטה".



פאנל של אנשי מקצוע מהאגפים השונים



גם לעובדה שתהליך קבלת הרישיון הוא ארוך ביותר מודע זמיר לדבריו, ואומר כי מאז שנבחר הוא פועל לשנות את המצב "כדי שלא ימשך משחק השוטרים וגנבים בין העירייה לעסקים. צריך לנסות לחתור לכלים בירוקרטים פשוטים, ברורים ויעילים יותר, חוקים שבעל עסק ידע ויישמע להם ואז לא יציקו לו יותר". זמיר ממשיך ומצהיר כי "חייבים לעשות בעיר רפורמה ברישוי עסקים", רפורמה שלדבריו פחות רלוונטית אולי לחנויות קמעונאות, וחשובה במיוחד לבתי אוכל ולבתי ממכר לאלכוהול. הוא טוען כי יש כמה הצעות שאמורות להבחן, "באחת מהן מוצע, לדוגמא, פאנל של אנשי המקצוע מהאגפים השונים, כמו מכבי האש, המשטרה, משרד הבריאות ואיכות הסביבה, שיפגשו בשולחן עגול פעם בחודש, אשר מולו יוכל בעל עסק להציג את תכניותיו".



לשאלה מתי מתוכננת כזו רפורמה להתבצע אומר זמיר כי היא רק בשלבי בנייה. "שינויים בירוקרטיחם מהסוג הזה הם תהליכים שלוקחים זמן רב וצריך אורך רוח", הוא אומר, ומשער כי לפחות שנה או שנתיים יעברו עד שתצא לפועל רפורמה שכזו. ואיך הוא מגיב על הודעתו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת שיפעל לצמצם את הליך הרישוי לעסקים לתקופה של פחות מחודש, ואף פתח אגף לקידום ופיתוח עסקים שמטרתו לייעל ולקצר את התהליכים הבירוקרטיים אותם צריכים לעבור בעלי העסקים בירושלים? זמיר: "כל שבוע עיריות יוצאות בהכרזות בעיתון על דברים שאחר כך לא בהכרח קורים", ומייד מסייג, "גם אני הודעתי שנעשה רפורמה ברישוי עסקים, רק הודעתי שזה ייקח הרבה מאוד זמן".



ירידה בפדיון בזמן שיפוץ אבן גבירול



תלונה מרכזית נוספת של עסקים רבים היא היגררותו של השיפוץ שמבצעת העירייה ברחוב אבן גבירול – המשופע עסקים בכלל ועסקי אוכל בפרט. בעלי העסקים הממוקמים במקטעי רחוב ששופצו מספרים כי ספגו נזק רב. "במשך תקופה של חצי שנה היתה גדר עם בד יוטה על העמודים והרגשנו כלואים. לא היתה אפשרות לפרוק סחורה, ללקוחות לא היה מקום לעצור עם המכונית כדי לקנות. נכנסו ביום חצי מכמות האנשים", מספר בעל חנות ברחוב.



ירון בראון, בעל הטאקו-בר, היה אחד ממארגני קבוצה של כ-40 בעלי עסקים ברחוב, שפנו לעירייה בבקשה להקלות. הוא מספר "בתקופה שהשיפוץ היה מול העסק שלי, בין שישה לשמונה חודשים, היתה ירידה של 70%-80% אחוז בפדיון. ביקשנו הקלה בארנונה בתקופת השיפוץ, אבל בעירייה אומרים שהם לא מוסמכים לעשות הקלות במיסים, שעל זה אחראי משרד הפנים. ביקשנו מחווה שתוכיח שהם רוצים לעזור לצמצם את הנזק. הצעתי, למשל, שיקימו קרן לתמיכה בעסקים שקורסים בעקבות השיפוץ, אבל הם דחו את ההצעה. פניתי אליהם גם עם הצעה לעשות פעילויות ברחוב לעידוד העסקים ואמרו שזה רעיון מצוין אבל לא עשו כלום. הגישה שלהם היא שבעקבות השיפוץ העסקים רק משתבחים", אומר בראון ומוסיף "הייתי מצפה שיבינו שמאחורי העסקים יש אנשים שנכנסים לחובות ומפסידים כסף. אבל הם רק רואים פרויקטים ושיפוצים".



בכל מקטע רחוב שהשיפוץ בו הסתיים חייבה העירייה את בעלי העסקים בו להחליף את השילוט לצורך האחדה, לשלטים בגדלים קבועים עם רקע אפור. בעלי העסקים התרעמו על הדרישה שמחייבת הוצאה כספית נוספת בתקופה הקשה שנוצרה בעקבות השיפוץ. בספטמבר 2008 פנה בראון לעירייה בשמם של בעלי הרחוב בבקשה לארכה להחלפת השילוט, וקיבל ארכה עד יוני 2009. "ביוני עשינו שלטים חדשים", הוא מספר "ופתאום ראינו שחייבו אותנו באגרת שילוט כפולה. אגרת שילוט משלמים תשלום אחד לשנה עבור שלט. אמרו לנו שהיה שלט אחד חצי שנה, ועכשיו שלט חדש לחצי שנה נוספת ואין אפשרות לשלם אגרה לחצי שנה, לכן מחייבים כפול. הרי זה אותו שלט, והם אלו שחייבו אותנו לשנות אותו. זו דוגמא קלאסית לאטימות". בעל חנות ברחוב מספר "הלכתי לעשות צעקות בעירייה, והצלחתי להוציא לעצמי תשלום חלקי, חצי שנה לכל שלט.



הקלה אמיתית או תיקון טעות?



זמיר מברך את החלפת השלטים ואומר כי לדעתו רגולציה על גודל השלטים היא הכרחית מבחינה אסתטית. "ועדיין", הוא אומר, "חשבנו שיש טעם לפגם בכך שהעירייה כופה על עסק הוצאות בתקופה כזו. לכן העביר חבר המועצה אלון סולר מסיעת רוב העיר, החלטה שעברה פה אחד במועצת העיר, לפני כשלושה חודשים, לפתור את כל בעלי העסקים ברחוב מאגרת שילוט לשנה". על השאלה האם מדובר בשנת 2009 או 2010 לא יודע זמיר לענות.



לדבריו, זוהי ההקלה שמספקת העירייה לבעלי העסקים ברחוב בעקבות השיפוץ, במענה לתלונותיהם. אך האם מה שקורא לו זמיר פטור הוא אותו שינוי בחוק עליו שמעו בעלי העסקים מהעירייה, השינוי שבא לתקן את עוול תשלום האגרה הכפול עבור אותה שנה? אם כן, הרי זו אינה הקלה. זהו רק תיקון טעות חלמאית במקרה הטוב, או אטימות מכוונת, כפי שחושבים בעלי העסקים, במקרה הרע. תגובתו של זמיר היא כי "הרבה הקלות ניתנות כתגובה לתלונות. מאחר ויש לי מספר רב של תחומי אחריות בעירייה, אני לא מספיק מעודכן כדי לדעת אם חייבו פעמיים את בעלי העסקים על השילוט".



על השיפוץ מסביר זמיר: "מה שהעירייה עושה, ואפשר ואף לגיטימי להתווכח אם זה לוקח יותר מדי זמן, זה להחזיר את המרכזיות של אבן גבירול. הרחוב הופך להיות ציר תנועה מרכזי ומקום שאנשים אוהבים ללכת בו. את רוצה להגיד לי שבני הספר לא ייהנה בסופו של דבר מזה שהרחוב יהיה מרכזי יותר וערך עסקו יעלה? וגם אם ירד לו הפדיון, זה הכל שאלה של התוצאה הסופית והאמצעי להשגתו. לשאלה האם כדאי לשפץ את אבן גבירול למרות שתהיה שנה שבה העסקים ירדו, התשובה היא כן, אין דרך שלא. לדעתי זה שווה את זה. מישהו אחר יכול לחשוב שלא".



על הקלות בארנונה אומר זמיר כי הן בלתי אפשריות מאחר ובתל אביב, לדבריו, הכל נשחק ומצריך תיקונים ושיפוצים כל הזמן. "אם נכנס למציאות שבה כל רחוב שנרצה לשפץ יכריח אותנו לתת הנחה בארנונה לכל מי שגר בו, למרות שהוא זה שנהנה אחרי השיפוץ, זה יהיה תקדימי ולא אפשרי כי זה מסתכם במאות מילוני שקלים. כמו שהעירייה לא מעלה את הארנונה כשהיא מסיימת את השיפוץ, כך היא לא נותנת הנחה בארנונה בזמן השיפוץ".



מלבד אותה רפורמה מובטחת לזמן הרחוק, מספר זמיר כי העירייה מתכוונת לפעול למען העסקים הקטנים בזמן הקרוב בצורת עידוד התיירות. "אחד הדברים שאנחנו מתמקדים בו השנה הוא השקעה גדולה יותר בתקציבי תיירות, מאחר והפוטנציאל לדעתנו הוא ענק, הרחובות צריכים להיות מפוצצים באנשים. זה דבר שכל בעל עסק ירצה, תנועה גדולה יותר ברחובות, כי פוטנציאל המכירה שלו נובע מכמות האנשים שעוברים לידו ברחוב".