לאונרד כהן - המספרים מאחורי האומן

"מבחינתי, מי שאין לו כרטיס לא ייכנס, גם אם זה ראש הממשלה או נשיא המדינה", מכריז בנחרצות גדי אורון, המפיק הישראלי של המופע של לאונרד כהן. הזמן: יום שלישי, יומיים לפני ההופעה. מד הלחץ: בינוני. כללי ההפקה הבינלאומית של כהן ברורים מאוד וחד משמעיים: רק בעלי כרטיס יכולים להיכנס לשטח המופע. גם שרים וחברי כנסת לא יורשו להיכנס ללא כרטיס. גם לא ערוצי טלוויזיה ועיתונאים.

"אבל יש הרבה מאוד צוותי שידור שביקשו אישור כניסה למתחם ההופעה: ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 1. הם ביקשו לערוך פריצות לשידור מתוך מתחם ההופעה בשעות שלפני ההופעה", אומרת לו רונית ארבל, אשת יחסי הציבור של המופע. "בשום פנים ואופן לא", פוסק אורון. "מיום חמישי בבוקר לא תיכנס תקשורת לאצטדיון, והוא ייהפך לאזור סטרילי. זאת ההחלטה של החבר'ה של לאונרד. הם יקבלו אישור לצלם - ולא לשדר בשידור חי - את 30 השניות הראשונות של המופע, ומיד אחר כך אני מפנה אותם משם. מבחינתי, גם אם יונית (לוי - א"צ) בעצמה תבוא לשדר - אני מוציא אותה משם".

הכתבה הזו ירדה לדפוס כמה שעות לפני שהחל המופע של כהן באצטדיון רמת גן. TheMarker קיבל היתר מיוחד להסתובב בין רגלי אנשי ההפקה בשבוע שלפני, כדי לדווח מאחורי הקלעים של אחד המופעים הבינלאומיים הגדולים שהיו כאן בשנים האחרונות.

אופיו של האמן ניכר גם בשלבי ההפקה המוקדמים. כך למשל, לקראת המופע של מדונה, כינס צוות ההפקה המקומי שלוש מסיבות עיתונאים בחודש שקדם למופע, חילק חומר שבו פורטו התלבושות שהזמרת תלבש במופע ופיזר מספרים לכל עבר: עשרה מטוסים, מאות טונות של מכולות, עשרות מטרים גודלה של הבמה, הכל כדי להבהיר: יהיה כאן שואו גדול ויקר.

ההפקה של כהן מתנהלת בדיוק הפוך: הודעה צנועה על הגעתו נשלחה לתאי הדואר האלקטרוני של עיתונאים, לא חולקו חומרים לעיתונות ואת המספרים אף אחד לא מתנדב לחלק. ובכל זאת, באצטדיון היו אתמול 620 סדרנים ומאבטחים, 350 שוטרים ו-45 אלף כרטיסים נמכרו, "מספר הכרטיסים המקסימלי שיכולנו למכור", אומר אורון. עלות ההפקה: 3.5 מיליון דולר. "זה כולל את עלויות הטסת הציוד, הובלה ימית, תשלום למאות עובדים, בניית במה, מערכות סאונד ותאורה, שכירת האצטדיון ופריסת בסיס מיוחד על הדשא שעליו יעמדו הכיסאות", מסביר אורון. "עלות הביטוח למקרה שההופעה תבוטל ברגע האחרון מסיבות שאינן תלויות בנו היא 140 אלף יורו".

דווקא בעלויות השיווק לא היה צריך להשקיע, על אף שהיה שישים את הכסף: בנק דיסקונט, נותן החסות של המופע, שרכש מראש 23 אלף כרטיסים ובכך הבטיח את יציאתה לדרך של ההופעה והתחייב להשקיע את תקציב השיווק הנדרש. "בנק דיסקונט אמור היה להרים קמפיין, אבל לא היינו צריכים אותו. העיתונאים עשו בשבילנו את כל העבודה. כל יומיים התפרסמה כותרת אחרת, 'כן יגיע' 'לא יגיע' 'אולי יגיע'. כשהודענו לתקשורת שמתחילים למכור כרטיסים, הציבור הסתער עליהם מרוב שכתבו הרבה על ההופעה, לכן כמעט ולא הוצאנו תקציב על שיווק", אומר אורון.

וההכנסות? הן מוערכות בכ-6 מיליון דולר ממכירות של 45 אלף כרטיסים, כאשר כ-70% מהכרטיסים נמכרו במחירים מוזלים (225-550 שקל לכרטיס) וכ-30% מהכרטיסים לישיבה על הדשא מול הבמה (900-1,200 שקל). מההכנסות הללו צריך להוריד גם מסים, עמלה של חברת לאן שמכרה את הכרטיסים וכמובן את שכר המפיק, אורון, ואת חלקו של מי שהביא את המופע לישראל, מרסל אברם (ראו מסגרת). על פי הערכות, יישארו בידיו של כהן ומנהלו האישי, רוברט קורי, כמיליון וחצי דולר.

אורון, 60, הוא מהמפיקים הוותיקים בישראל. בין היתר הפיק את עצרת השלום שבה נרצח יצחק רבין ("בשעה הראשונה לא עיכלנו מה שקרה שם. נשארתי שם עומד על המרפסת, ולא זזתי. הייתי בשוק טוטאלי. התעשתי כשהבן שלי התקשר אלי בהיסטריה ושאל אם לוקחים אותי לבית הסוהר, כי אני אחראי גם על האבטחה באירוע"), את שלושת טקסי המכבייה האחרונים ואת ביקור האפיפיור בנצרת.

בגזרת המופעים הבינלאומיים היה אורון המפיק הראשי של מופע דייר סטרייטס בשנות ה-80, ויחד עם יהודה טלית היה גם זה שכמעט חטף התקף לב לאחר שבוב דילן החליט לא לעלות על הטיסה ממצרים לישראל לקראת המופעים שלו ב-1987, משום שרצה להראות לבנו את הפירמידות. "הוא לא היה על המטוס, ויום למחרת לא הגיע לחזרה. הייתי מושקע שם כלכלית, וזאת היתה הרגשה קשה מאוד", מספר אורון. בשלב מסוים דילן פשוט הגיע למלון, מלווה בבנו. "בשנים האחרונות התרחקתי מהופעות בינלאומיות. זה עולם קשה: אתה חותם על חוזים והסכמים, ואז מתעורר בבוקר ההופעה לגלות שהיה פיגוע, או שקרה משהו אחר כמו שקורה לעתים בישראל, והכל יורד לטמיון". כנראה שאורון למד את לקחי השנים שעברו, והפעם הוא מתפקד כמפיק שכיר, ולא מסכן את כספו הפרטי.

הגעתו של כהן לישראל אכן לוותה בסימני שאלה בשבוע האחרון, כשהזמר בן ה-75 התעלף במהלך הופעה בספרד. בהפקה תכננו להצמיד לכהן את ד"ר ג'קי סרוב, לשעבר מנהל חדר המיון של בית החולים איכילוב. אך משום שעיקר זמנו של סרוב מופנה כעת לניהול הערעור במשפטו (לאחר שהורשע בלקיחת שוחד מהעבריין אסי אבוטבול), גויס למשימה ד"ר ארתור אוגונזוב מאיכילוב. באיכילוב אישרו את הפרטים.

לא רק עבור הישראלים מדובר בהופעה היסטורית, גם עבור כהן עצמו מדובר בהופעה חריגה מהמתכונת שבה הוא מורגל: על פי רוב מופיע כהן באולמות שמכילים 12 אלף איש לכל היותר. ההופעה הגדולה ביותר שלו בשנים האחרונות היתה בפני 25 אלף איש. כעת יופיע בפני מספר כמעט כפול של אנשים.

מתוך 45 אלף הכרטיסים למופע, מובטחים לכל אמן בחוזה כ-120-150 כרטיסים ביציע ה-VIP, ששמורים לו ולמנהל שלו. ההפקה לרוב לא יודעת מי יתפוס את המקומות האלה. גם הפעם תוהים בהפקה מי יגיע למקומות השמורים לכהן.

"בחלק גדול מהמקרים אנחנו מוצאים שם את החדרנית מהמלון, נער המעלית או מנהל המסעדה שהאמן אכל בה ערב קודם", מספרת ארבל, "כבר קרה שראינו את מיטב חשפניות העיר יושבות במקומות הטובים ביותר. דילן, למשל, הטיס לישראל חברים טובים ומייקל ג'קסון הביא את הוריו והרבה בני משפחה".

למסע ההופעות הזה יצא כהן לאחר שנותר חסר פרוטה לפני כשנתיים, בשל סכסוך עם המנהלת הקודמת ששיכנעה אותו להעביר אליה כ-5 מיליון דולר מכספו, ולתת לה את ההכנסות מההשמעות של שיריו. בעוד התביעה מתנהלת, מצא עצמו כהן ללא הכנסות, מה שחייב אותו לצאת, בגילו המתקדם, למסע הופעות. למרות זאת, את ההכנסות מהמופע הזה החליטו כהן וקורי לתרום לקרן שמנהלת פעילות חינוכית למען סובלנות בין הישראלים לפלסטינים.

כששאלנו את אורון כמה ימים לפני שכהן הגיע לישראל, איך מתנהלת הגעתו, הוא השיב: "הוא נוחת, יורד מהמטוס ונוסע משדה התעופה למלון דן. אני לא מבין את השאלה". בדיעבד התברר שההפקה דאגה לכפיל, וכך נפלו העיתונאים בפח, פרט לערוץ 10 שצילם גם את כהן עצמו.

לגבי סידורי האבטחה, חושף אורון כי "האבטחה סביבו מאוד לא רצינית ביחס למה שראינו סביב אמנים בינלאומיים אחרים. שמונה אנשים בלבד - ארבעה ישראלים וארבעה אנשים שלו. זה בגלל שהוא לא מתוכנן לצאת מחדר המלון רוב הזמן. אולי לסיור מוטס מעל שמי מדינת ישראל", זאת לעומת מדונה, שנפגשה עם פוליטיקאים ישראלים ויצאה לבלות. "מדובר באיש מבוגר, הוא צריך לנוח, הוא לא ילד בן 16", מסביר אורון.

המפיק מרסל אברם, 71, הוא העומד מאחורי הגעתו לישראל של לאונרד כהן. מרסל הוא אחד המפיקים היותר עסוקים בעולם, ופרט לכהן הוא הפיק גם כמה מהופעותיהם של ברוס ספרינגסטין, קיילי מינוג וסלין דיון. לישראל הביא לפני שנתיים את סטינג, פיפטי סנט ואת לורד אוף דה דאנס.

משפחתו של אברם עלתה לישראל כשהיה בן 10, ונשארה כאן במשך כעשור. שפתו העיקרית היא אנגלית, אך גם כיום הוא מתבל את שפתו בעברית. טבילת האש שלו בעולם השואו ביזנס היתה כשהחל להפיק את מופעיהם של להקת האחים ג'קסון, בתחילת שנות ה-70. במשך יותר מעשור, החל ב-1988, היה אברם אחראי על כל מסעות ההופעות הבינלאומיות של ג'קסון, עם יותר מ-100 הופעות מסביב לעולם.

אולם ב-2002 עלתה מערכת היחסים של השניים על שרטון, כשאברם תבע 21 מיליון דולר מג'קסון, בטענה כי שביטל שתי הופעות. התביעה אילצה את ג'קסון לעלות לדוכן העדים באחת הסיטואציות המורכבות תקשורתית שחווה הזמר בקריירה שלו, בחקירה שעסקה בעסקיו ובהכנסותיו. בית המשפט קבע שאברם אכן זכאי לפיצוי ופסק לו 5.3 מיליון דולר אותם נאלץ הזמר לשלם. ב-2003 השניים נפגשו ויישרו את ההדורים.

כאשר נודע דבר מותו של ג'קסון, פירסם אברם דברי הספד. "היינו חברים קרובים מאוד, הידיעה על מותו הפתאומי ציערה אותי עד מאוד", כתב. "זכיתי להיות חלק מממלכתו של מלך הפופ, היה לי העונג להכיר אותו כאמן, כמגה-סטאר וכאדם... כמובן שהיו לנו חילוקי דעות לאורך השנים, אבל זה היה חלק בלתי נפרד מהחברות הקרובה בינינו. אני בטוח שאם היה מצליח להוציא לדרך את מסע ההופעות שתיכנן בלונדון, הוא היה מוכיח לעולם הפופ מי המלך האמיתי כאן. עולם המוסיקה איבד את המלך שלו, אני איבדתי חבר".

את עיקר שנותיו המקצועיות בילה אברם בגרמניה. כיום הוא חי בשווייץ ומגיע לישראל כמה פעמים בשנה. "אין לי בית בישראל, אבל כל ישראל היא הבית שלי", הוא אומר ל-TheMarker. את חייו הוא מבלה עם בת זוגו מזה שנים, סבינה הירש.

את יגאל זילכה, בעל השליטה במפעילת בתי הקזינו QLI, הוא מגדיר "החבר הכי טוב שלי בישראל". גם האמרגן והמפיק חיים סלוצקי נמנה על רשימת חבריו המקומיים. נציגו של מרסל בישראל הוא עו"ד חגי שטרוויס.