"פסטיבל מיפ זה הפריים טיים שלנו", אומר אבי ארמוזה, מנכ"ל ובעלי חברת ארמוזה פורמטס, העוסקת במכירה ובפיתוח של פורמטים לחו"ל. החברה מתכוננת כבר שלושה חודשים לפסטיבל המדיה הגדול בקאן, המתקיים פעמיים בשנה ואליו צפויים להגיע בשבוע הבא כ-14 אלף אנשי תעשיית הטלוויזיה מכל העולם כדי להתעדכן בחידושים ולקנות ולמכור תכנים. "יש לנו כבר 250 פגישות שנקבעו על פני חמישה ימים", מספר ארמוזה. "ראינו אתמול את גרסה מספר 23 של עיצוב הביתן שלנו".
פסטיבל מיפ הקודם הניב לארמוזה כ-20 עסקות, וארמוזה מקווה שהפסטיבל הקרוב יניב לפחות כמות דומה. "היתרון של פסטיבלי מיפ הוא במפגש האישי עם האנשים שמקבלים את ההחלטות, בשילוב העובדה שהם מגיעים כדי לקנות", הוא אומר. "חלקם יותר זריזים ומבצעים עסקות כבר במהלך הפסטיבל, ואחרים אוספים מידע, לוקחים תקליטור עם החומר הביתה, ורק אז מחליטים מה הם רוצים לרכוש". העבודה של יצירת חשיפה וקשרים היא רציפה ומתמשכת לאורך כל השנה". "סיכון בכל יצירה"
ארמוזה פרש לפני כחמש שנים מתפקידו כסמנכ"ל תוכן ופיתוח עסקי בקבוצת jcs. לפני כן הקים את חטיבת התוכן בחברה, לאחר ששימש אחראי על תחום ההסברה בווידאו בסוכנות היהודית. בנוסף, שימש נציגו של רון לאודר בדירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 10. בין התוכניות והסרטים המוכרים שהפיק - "חדר מלחמה", "החיים זה לא הכל", "אהבה קולומביאנית", "שושלת שוורץ", ו"בית שאן סרט מלחמה".
"כשעזבתי את jcs הכי טבעי בעבורי היה להיות מפיק, כי זה מה שהכרתי", מסביר ארמוזה. "אבל כל השרשרת של שוק הטלוויזיה הישראלי מפסידה. גם אין בו שום תמריץ להצלחה. אפשר לקחת לדוגמה את הסיטקום הכי מצליח בטלוויזיה המסחרית בישראל - 'החיים זה לא הכל', שהעונה השמינית שלו נמצאת בהפקה. בכל מקום בעולם היוצרים, המפיקים והשחקנים עושים כסף גדול על סדרה שמצליחה ככה. פה, גם בעונה שמינית, בודקים איפה אפשר לצמצם את התקציב.
"כל יצירה היא סיכון: אתה רוצה גם ליהנות מהפירות וזה קורה במעט מאוד מקרים ייחודיים. האסטרטגיה שלי היא לבוא ולקחת את הכישרון והיכולת שיש בשוק הישראלי ולהסתכל על העולם כעל השוק".
לאחר שעזב את jcs עסק בהקמת קרן הון סיכון שהתמחתה בהשקעה בקולנוע, אך הבין לאחר כשנתיים כי הוא מהמר על הסוס הלא נכון. "גם אם הסרט זוכה להצלחה יצירתית בלתי רגילה, הפוטנציאל העסקי מוגבל", טוען ארמוזה. "מכיוון שמדובר בסרטים דוברי עברית, הם תמיד נופלים לנישה האמנותית, בעוד עולם הפורמטים אינו מותנה שפה. בנוסף, קולנוע הוא תלוי תמיכה ממשלתית ברוב העולם - ופורמטים לא. במקביל, פניתי במשך שנה וחצי לפורמטים וגם לקולנוע, והגעתי למסקנה שיש לרכז את המאמצים בפורמטים".
בתחום הפורמטים קיימים שני סוגי עסקות. במרבית המקרים רוכש גוף השידור בשלב הראשוני אופציה בלבד. משמעות האופציה היא כי גוף השידור מקבל בלעדיות על התוכנית בשוק המקומי לתקופה מסוימת, שבה הוא יכול להתאים את התוכנית למדינה, להפיק פיילוט ולקבל החלטה סופית בנושא. באפשרות השנייה גוף השידור רוכש את זכויות השידור לאחר שכבר החליט להפיק ולשדר את התוכנית.
"בערך 80% מהעסקות הן אופציה ו-20% זכויות שידור", מסביר ארמוזה. "ההכנסות הן פונקציה של הטריטוריה ושל היצע וביקוש. מחיר אופציה נע בין 1,000 יורו למדינות קטנות ל-10,000 יורו למדינות גדולות".
הבוננזה הגדולה בתחום היא לאחר שנמכרות זכויות שידור. ארמוזה מסביר כי "היופי של הביזנס זה העקרון של המכפלות. כאשר החוזה הוא על זכויות שידור מקבלים עבור כל פרק שמופק סכום דומה למה ששולם תמורת האופציה", אומר ארמוזה. "בעיקרון, כל פורמט הוא סטארט אפ שהצליח ברמה גבוהה, דבר שעוד לא קרה בישראל".
מה עם "בטיפול", שנמכרה ל-hbo? היא לא נחשבת להצלחה ברמה גבוהה?
"'בטיפול' היא ללא ספק הברקה טלוויזיונית, אך בהיבט הכלכלי בעולם הפורמטים, הפוטנציאל של הדרמות מוגבל יחסית. אם בודקים למשל כמה דרמות שמשודרות בישראל הן אימוץ של פורמטים מחו"ל, רואים ש'בטיפול' יוצאת דופן. אך משום שמדובר במספר פרקים מוגבל, אז פוטנציאל ההכנסה מוגבל גם הוא, לא כמו בשעשועון או ריאליטי. אין תוכנית ישראלית שנהפכה לעוגן מרכזי בערוץ ברודקאסט בארה"ב והגיעה להכנסות של מאות מיליונים".
כדוגמה להצלחה מסחררת מזכיר ארמוזה את התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר": "אחרי שמונה שנים שהיא שודרה, הפורמט עצמו נקנה ב-220 מיליון דולר. זה אמנם הפורמט הכי מצליח בכל הזמנים, אבל אי אפשר לייצר את 'מי רוצה להיות מיליונר' הבאה?"
"ישראל נחשבת מדינה יצירתית"
הקטלוג של ארמוזה פורמטס מונה כיום כ-30 פורמטים. ארמוזה מסרב להסגיר נתונים כלכליים, אך אומר כי "החברה קיימת ארבע שנים וחצי וצומחת כל שנה. בשנה הראשונה עשינו בערך עשר עסקות, בשנה שעברה היו לנו כ-80 עסקות, והשנה אני מקווה שנעבור את ה-100.
"החברה עומדת על רגליה באופן איתן, והרווחים שאנחנו יוצרים מושקעים חזרה בחברה כדי לחזק את המותג ואת החדירה שלנו. החברה מפרנסת בכבוד חמישה אנשים ומצליחה להתרחב ולגדול ממקורות עצמיים, יש לה תזרים חיובי. אם משווים אותנו, למשל, לדורי מדיה שפועלת באותו השוק, אז הם באמת מצליחים ורווחיים, אבל יש להם חוב של מיליונים. אנחנו נקיים מחובות".
לשאלה האם הוא מחפש משקיע, הוא עונה כי "אני לא מחפש אבל אני יודע שמשקיעים בהיבט הבינלאומי והמקומי מסתכלים עלינו".
חברות הפצה מקבלות בין 40% ל-60% מכל מכירה של מוצר. ארמוזה מסביר כי מבחינת חברת ההפצה מדובר בהכנסה ברוטו, ומבחינת בעלת התוכן זו הכנסה נטו: "לחברת ההפצה יש את כל ההוצאות - לנסוע לשווקים, תערוכות, זה יכול לעלות מאות אלפי יורו. כל כיסא ששוכרים בפסטיבל זה 70-80 יורו, ואם חזרתי ממיפ בלי עסקה - ההפסד כולו עליי".
איך אתה יודע שהפורמט אותנטי ושאין עוד פורמט כזה בעולם?
"אנחנו מחוברים למאגרי מידע בשוק הבינלאומי, ומנסים באמת לבחון שאין פורמטים כאלה. רוב הפורמטים דומים, מעט מאוד ממציאים מחדש את הגלגל, אבל יש משהו בשלם שאתה יוצר שיש לו ייחוד וזהות משלו".
ארמוזה מספר על מקרה שבו התמודד עם פורמט "מושאל": "אחת החברות בדנמרק התחילה לשדר את הפורמט 'הבועה', וקראה לזה אופליין. באנו למיפ ופתאום ראינו שהם מוכרים את הפורמט. ניהלנו מאבק משפטי במשך שמונה חודשים, ובסופו של דבר הגענו לפשרה שבה הם הכירו בכך שהפורמט הוא שלנו, וכיום הגרסה הדנית מוצגת כאדפטציה".
לא יכול להיות שהם חשבו על אותו רעיון במקביל?
"זה התירוץ הקבוע, מה שתמיד אומרים", הוא אומר.
איזה יתרון יש לשוק הישראלי לעומת אחרים?
"ישראל נחשבת מדינה מאוד יצירתית עם רעיונות טובים. יש בנו ייחוד. אני חושב שזה בא ממקום של חוסר הסבלנות שלנו - ברגע שהבנו משהו, אנחנו מיד רוצים את הדבר הבא. יש כל הזמן חיפוש מתמיד אחרי דברים חדשים. עושים פה טלוויזיה ברמה מאוד גבוהה ויודעים לעשות את זה ביחס טוב של עלות-תועלת".
איך השפיע המשבר על השוק?
"מחפשים יותר תוכניות ופורמטים שיש להם אפשרות לגייס כספים ממקורות אחרים, כלומר תוכן שיווקי. אנו עובדים, למשל, שמונה חודשים בניסיון למכור את 'משפחה חורגת' לגוף שידור פולני. יצרנו בעבורם חבילה שלמה על כל נושא בנפרד כמו חסות מהבנק, חסות מחברת טלפונים וכל המערך.
"אנחנו מוכרים לא רק את המוצר, אלא את השנה וחצי שלקח לרשת לפתח, את שלוש עונות השידור שכבר היו, ולמעשה את כל הידע המצטבר שמאפשר להם לקחת את הפורמט ולהעלות אותו לאוויר".
-
פסטיבל מיפ אירוע המתקיים פעמיים בשנה בקאן שבצרפת במסגרתו אנשי טלוויזיה מכל העולם מציעים למכירה פורמטים טלוויזיוניים
"עולם הצביעות והשקר של הרגולציה לא מבין את התחום באופן מקצועי"
>> עד לפני כשלושה חודשים שימש ארמוזה כנציגו של איש העסקים רון לאודר בדירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 10. הוא כיהן בתפקיד למשך כארבע שנים וליווה את הערוץ בתקופה זו.
"אני מסתכל על הנושא בהשתאות, גם מבחינה מקצועית וגם כאזרח. יש למעשה סוג של אכזבה מחוסר היכולת של המוסדות השלטוניים להוביל מנהיגות ולקבל החלטות", הוא אומר על ההתפתחויות שחלו בחצי השנה האחרונה בנוגע לערוץ 10. "הרשות השנייה, הכנסת, משרדי התקשורת, האוצר, המשפטים - לכל אחד מהגופים היה חלק בכל ההחלטות שמשפיעות או השפיעו על קיומו של הערוץ.
"יש גופים שונים שסותרים אחד את השני וגם מאבקים פנימיים כמו מנכ"ל שמתנגד ליו"ר ויועץ משפטי שמתנגד לשר - כולם מנטרלים זה את זה, ובתוך כל גוף יש גורם שמנטרל את האחר", הוא אומר.
לדבריו, "אף אחד לא היה מוכן לשים שקל אחד מכיסו הפרטי בשום עסק כשזאת הרגולציה שמולה הוא צריך להתנהל. כולם מתחבאים באופן אבסורדי מאחורי חוק כלשהו בלי להבין למה הוא נוצר ומה אמור לשרת. המשקיעים מוצגים כפורעי חוק שמבקשים טובות או נדבות מהמדינה, ולא מדובר באנשים שלקחו את כספי הפנסיה של המשקיעים ומינפו את עצמם, הם הביאו את כספם הפרטי".
"בשום שלב אף אחד לא לקח את האחריות המקצועית לבחון את הסוגיה עד הסוף ולתת לה פתרון. בכל המשבר המתגלגל וגם עכשיו אני לא חושב שמישהו מסתכל חצי שנה קדימה ובודק מה יקרה. כל אחד רץ סביב הזנב של עצמו".
ארמוזה מטיח ביקורת קשה על הרגולטורים: "עולם הצביעות והשקר של הרגולציה לא מבין את התחום באופן מקצועי ולא יודע לטפל בו עד הסוף. הרי כל המשבר נוצר בגלל שהערוץ הגיע לנקודה של הארכת הזיכיון. גם ערוץ 2 נמצא בחובות משמעותיים לעומת המחויבויות שלו, אז איך אפשר לטפל בבעיה? יסגרו עכשיו את ערוץ 10, ובעוד שנה את ערוץ 2? אין אחריות להבין את השוק, כמה כסף יש בו ומה נדרש כדי להתקיים. לא רק מילצ'ן או לאודר סובלים מזה, אלא כל מי שמעורב".
ארמוזה מוסיף כי "אין שום אופק כלכלי שעל בסיסו אפשר לעשות תכנון, התעשייה מתגלגלת מהיד לפה כבר כמה שנים. אנשים עושים מהלכי סרק מבלי להבין את התמונה ולייצר פתרון. כל הזמן סוגרים פינות מבלי לקרוא את המפה ולהבין שהאחריות היא של הרגולציה שתפקידה הוא לקרוא את השוק ולתת פתרון כולל".
מהנהלת הרשות השנייה נמסר: "עמידה במחויבויות, ניהול מקצועי ותוצאות על פני המסך הן באחריות בעל הזיכיון המשדר. בימי תשובה אלה, מוטב שתיעשה התבוננות פנימה על ידי כולם".
"בשוק הטלוויזיה הישראלי אין שום תמריץ להצליח"
אופיר בר-זהר
29.9.2009 / 13:14