הסדרי החוב והאג"ח לסוגיהם נערמים בבורסה והופכים בהדרגה להרגל יומיומי מאסיפות בעלי אג"ח, דרך בחירת נציגויות ועד התלהמות מול בעלי השליטה. אחרי סיפור אפריקה ישראל עטור המיליארדים וההצהרות, מצפים בשוק לעוד חברה גדולה יחסית שתבקש הסדר חוב לאחר שנקלעה למצוקת מזומנים בשל השקעות נדל"ן שמסרבות להתאושש כלכלית. בנוסף, יש לנו גם את סיפור "סקורפיו" של בני שטיינמץ שאינו מוסיף בריאות.
סיפורה של אפריקה לא הטיל צל על חברות קטנות שממשיכות או הפסיקו לגמגם. כאלו יש עשרות חברות שרובן השקיעו בנדל"ן במזרח אירופה ושוויין הכלכלי האמיתי שואף כיום לאפס, שכן אין קונים לקרקעות או לנכסים שנרכשו במחירי שיא לפני שנתיים שלוש.
גם חברות שהשקיעו בפלורידה או באזורים מוכים בארה"ב אינן מסוגלות לעמוד בפירעון הריבית על האג"ח שגויס ולפיכך הקרן הפכה מזמן לסוג של חלום. כדי שחברות אלו יוכלו לפחות לשלם את הריבית על גיוס ההון אנו זקוקים להתאוששות מהירה יותר בכלכלה העולמית מחד וכמובן, בשוק הנדל"ן מאידך. ההתאוששות הכלכלית כיום איטית מדי ובוודאי שאינה מורגשת באזורים חסרי ביקוש כמזרח אירופה בה כוח הקנייה מצוי בשפל. מכאן, שתהליך ההתאוששות יכול לקחת עוד שנתיים שלוש.
שכל ישר?
במקרה של אפריקה ישראל, המשקיעים מעריכים או יודעים שיש ללבייב יכולת כספית בעסקים אחרים ולפיכך, לדעתם, עליו להזרים הון מעסקי היהלומים לאפריקה. אלא שלבייב יוצא דופן בתמונה הכללית לחלק מהיזמים שגייסו הון אין מהיכן להזרים מזומנים ולפיכך לחצי המשקיעים לא יועילו כשאין כסף.
לבעלי האג"ח יש בעיות נוספות - במקרה והבנקים לא מקדימים אותם כנושים, הם יוכלו לקבל שליטה בחברת נדל"ן באוקראינה או במולדובה. והיה וקיבלו את השליטה לידם מי יקנה מהם את הקרקע בשוק קפוא שאין בו קונה רציני אחד לרפואה? מי בדיוק ינהל עבור בעלי האג"ח את הקרקע וימנע מפולשים או משינויי תב"ע לפגוע "בנכס" ממנו הם אמורים לשאוב בחזרה את כספם? שאלות רבות ללא פתרון ברור.
משקיעים פרטיים ומוסדיים כאחד מעוניינים כמובן להציל את כספם (את חלקו לצערם) מהר ככל שניתן ולאלץ את בעלי השליטה לוותר על אחיזתם בחברות. על פניו, השיקולים הגיוניים והעברת השליטה למשקיעים יהיו אשר יהיו ראויה וברוכה. אלא שגם המשקיעים הפרטיים והמוסדיים אינם יודעים, מעולם גם לא ידעו, כיצד לנהל נכס ברומניה או בגרמניה.
חלקם התמצאו בעיקר בניהול ועד הבית במקום מגוריו ולא בבניית אתר נופש או משרדים במוסקבה. קשה להעריך שבמידה והשליטה תועבר ימצאו המשקיעים מישהו שינהל עבורם את הביזנס בחינם. לעומת זאת, יימצאו כרישים לא מעטים שייאותו אחר הפצרות רבות לרכוש את הנדל"ן ב- 25% מערך רכישתו וגם זאת "בתנאי מימון ולחץ". מכאן נבין שבעלי החוב יראו, במקרה הטוב, חלק זעיר מהשקעתם מהקרן ללא הריבית וגם זה כאמור בסימני שאלה לא מעטים.
להמתין להתאוששות
מכאן צריכה לבוא המלצה כלכלית הגיונית שאם ביכולתך עכשיו לקבל 25 אגורות מכל שקל שהשקעת ברומניה או בפלורידה ייתכן שכדאי להמתין להתאוששות כלכלית גם אם זו תיקח זמן ואז, יתכן, שמצב בעלי החוב ישתפר לפחות חלקית. רק שסבלנות בענייני כסף היא מצרך נדיר.
רובנו יודעים שבמצב הנוכחי בשוק ההון עם חברות דוגמת אסים, נאוסיטי, לגנא, שרפ"ג ורבות נוספות אין סיכוי ממשי להצליח להוביל מהלך שיניב כסף של ממש לבעלי החוב. עפ"י הערכות מומחים היקפו של שוק המימון החוץ בנקאי נע בין 225 עד 250 מיליארד שקלים ואפשר לצפות שהסדרי החוב יגיעו לכ- 10% מהיקף השוק, דהיינו לכ-25 מיליארד שקלים.
חלקו הגדול של ההסדר יתנהל עם גופים אחראיים שישאפו לממש ולנצל סיטואציות להחזר חלק גדול מהחוב לנושים. חלק מסויים עלול להתנהל מול בעלי שליטה שירדו מגדולתם, עייפים ושחוקים בסירה אחת עם נושים שממונם צלל כאבן שאין לה הופכין והסיכוי לראות החזר סביר, קטן כקליפת השום.
צריך לקוות שדווקא בזמני הייאוש יתעשתו בעלי החוב מבהלתם וינסו לפעול בשקט וביעילות גבוהה מכפי שפעלו עד עתה. פעילות כזו עשויה, לא בטווח המיידי, לשפר את מצבם בעת מימוש בעתיד ולהפגין עמדה ברורה ואחידה במו"מ. רק שהתקווה לכך, לצערי, קלושה.
הכותבת היא כלכלנית ומרצה למימון במרכז ללימודים אקדמיים - אור יהודה.