שער חליפין חברתי

הקסם הפשוט לכאורה של עולם העסקים טמון בכך שתשומות ותוצאות פועלות באותו מטבע. אתה משקיע כסף כדי להפיק יותר כסף, שמאפשר לעסק לפעול, להתרחב ולצמוח. בעולם החברתי, לעומת זאת, תשומות ותוצאות פועלות במטבעות שונים. אתה משקיע כסף ומקבל תמורתו תשואה חברתית. מבחינה פיננסית, פעילות חברתית מייצרת בעיקר חובות, וככל שעמותה מצליחה יותר, כך גוברת התלות שלה במימון חיצוני.

מעגל הקסמים הזה מוביל את מנהלי העמותות להשקיע מאמץ סיזיפי בגיוס משאבים. היזם החברתי מוצא עצמו "שורף" זמן יקר בשיווק מרכולתו ובחיזור אחר תורמים ופקידים. כדי לשרוד, העמותה מתמסרת לסדרי העדיפויות המגוונים של גורמים מממנים. כתוצאה מכך, עמותות רבות נהפכות לסופרמרקט של פרויקטים קצרי טווח והשפעה, שהקשר ביניהם רופף.

עמותות נקלעות לקשיים כאשר בפעילותן אין הלימה בין הצד החברתי לצד הפיננסי. עמותה המגדירה את ייעודה צמצום פערים חברתיים תתקשה להצליח אם ברשותה רק חמישה עובדים ותקציב של מיליון שקל. עמותה שאינה מתמחרת את מלוא ההוצאות הישירות והעקיפות תיקלע לגירעון. עמותה שלא גייסה את מלוא המשאבים הדרושים לתפעול או להתרחבות תשלם מחיר בשחיקת העובדים, המתנדבים והשירות.

חלק גדול מהפתרון נמצא בידיהם של גורמי המימון. תרומות, תמיכות ומענקים לעמותות צריכים להיות יציבים, גדולים וממושכים יותר. אין להגביל את ייעוד הכסף לשירותים עצמם, אלא להקדיש נתח ניכר מתוכו לטיפוח היכולת של העמותה להפעיל את שירותיה. עקב כך יותר משאבים יושקעו בפחות עמותות, וכדי שההעדפה ביניהן תיעשה בתבונה ובהיגיון נדרשת יכולת להבחין בין שירות אפקטיבי לבין שירות פחות מוצלח.

גם העמותות צריכות לשדרג את התנהלותן. עליהן לאטום את הפרצה שבין החזון לבין שלל הפעילויות שהן מציעות. לשם כך הן זקוקות לתוכנית עסקית שתגדיר תפוקות ברורות ותגזור מהן יעדים מדידים. הן צריכות להטמיע מערכים פנימיים של ניטור ביצועים ולהגיע למסקנות לגבי מה בפעילותן עובד ומה לא.

התוכנית אמורה לפצח את יחסי ההמרה בין הכסף לבין התוצאות החברתיות, כלומר לכמת את ההחזר החברתי שמניבה ההשקעה הכספית. על התוכנית להבהיר כיצד הכסף מתורגם לפעילות ואיך הפעילות מיתרגמת לשיפור חיוני אצל קהל היעד. זה תהליך קשה המחייב את העמותות להתמקד, תוך מבט ביקורתי על מה שלא ניתן להוכיח כי תורם לתוצאה המיוחלת.

הכותב הוא המשנה למנכ"ל קרן רוטשילד (יד הנדיב)