שגריר באר שבע בתל אביב

>> באר שבע היא העיר שבה נולדתי, גדלתי וחייתי עד גיל 22. המקום הזה עיצב אותי, כל מה שאני כיום שייך לעיר, והיחס שלי אליה מגיע מכמה כיוונים שמשתלבים זה בזה. הראשון הוא הכיוון הרגשי - זה האותנטי שבא מהבטן, זה שאי אפשר להסביר.

איך אפשר להסביר את זיכרונות הילדות משכונה ד', את ריחות הבישולים של שבת או את הקולות והצבעים של הקניות בשוק ביום שישי? איך מתארים את מה שהשאירו בך המשחקים בשכונה, החברים? כשאתה ילד, אתה גדל לתוך זה, אבל רק כמבוגר אתה מבין את הרוח הדרומית הזו שספגת פנימה.



ספורט הוא כיוון נוסף. חוויית ילדות חזקה היו משחקי הכדורגל של הפועל באר שבע, אליהם היינו אבי ז"ל ואני הולכים כל שבת. זו היתה חוויית גברים כזו, אני ואבא - איש מזרח אירופאי מכובד שעובד במשרד השיכון והולך לעבודה עם חולצת כפתורים, שפתאום מתפרע, צועק ומקלל, לא משנה באיזו ליגה ומול מי משחקת הקבוצה. כשהמשחק היה מסתיים, היינו הולכים מהמגרש ישר לקונצרט של הסינפונייטה בניצוחו של מנדי רודן, כי במקביל לכדורגל למדתי שמונה שנים פסנתר וניגנתי הרבה מוסיקה קלאסית.



מוסיקה היא עוד נקודת חיבור. בתיכון הרמנו אופרות רוק שלא היו מביישות אף להקה , בחוג תיאטרון העלנו הצגות, וכיו"ר מועצת תלמידים דאגתי שנביא לבית ספר את יהודה פוליקר ולהקת בנזין. המון כלים קיבלתי בעיר הזו, כלים שהולכים עמי לנצח ועושים אותי למה שאני היום. מכיוון שהעיר תרמה לי, אני שמח לתרום לה - ולא רק כחלק מפעילות ערוץ 2 למען הקהילה. כשאני עושה משהו בבאר שבע, זה בא מבפנים, בלי שאלה בכלל, בלי לשאול למה. אני דרומי, אני מהנגב, אני באר שבעי - זה ברור, ואני שמח לסגור מעגלים.



לפני כמה שנים הייתי שותף בהקמת מרכז הצעירים בעיר, שבין היתר, מאפשר לבני המקום להקליט באולפנים מוסיקה משלהם. זהו, כבר לא צריך לנסוע לתל אביב. כשישראל בר-און הגיע ל"כוכב נולד" עם סקיצות שהוקלטו במרכז הזה, אני מודה: נורא התרגשתי, וכשהוא זכה, הבאר שבעי הזה, אני מודה שהתרגשתי עוד יותר.



נכון, אני לא גר כיום בבאר שבע. במקצוע שלי, לטעמי, זה בלתי אפשרי. אני לא מתחסד ולא מתנצל, בעיקר כי אני מגדיר את עצמי כשגריר באר שבע בתל אביב. אני לא נותן שיגידו עליה דברים לא טובים, כי התדמית שלה חשובה לי וחשוב לא לתת לסטיגמה שמקורה בטעות להישאר. אני נוסע גם עם הילדים שלי למשחקים של הפועל כל שבת. גם הם, תל אביבים בגופם, אבל באר שבעים בנפש, ינשכו כל מי שיעז להגיד משהו רע על העיר. שלוש-ארבע פעמים בחודש אני מגיע לבאר שבע, גם כדי להשתתף בפעילות של בית הספר למשחק שהקמנו שם, ואז אני פוגש חברים שלי - רופאים, אנשי קבע ובנקאים שגדלו ולמדו בעיר ובחרו להישאר בה. יש בשביל מה להישאר במקום.



אני מסתכל על הנגב ולא מבין - כל כך הרבה כסף נזרק על מקומות שלא ברור אם הם שלנו או לא, כשהנגב הוא שלנו, והמקום משווע לתשתיות ולפיתוח שהגבול שלו הוא השמים. מה, אתם באמת לא רואים שהעתיד הכלכלי שלנו טמון בדרום? איך לא משקיעים בפוטנציאל המטורף הזה? זו פשוט חלמאות. המשאב העיקרי של הנגב הוא האנשים שלו. אני גאה להיות חלק מהאנשים האלה. שיהיה חג שמח לכולם.



-



הכותב הוא שחקן, בדרן ומנחה בערוץ 2