ארקדי גאידמק, שלא נמצא בישראל כבר תשעה חודשים מאז קריסתו הכלכלית, מיגנט אליו את הכותרות ביום חמישי עם ההודעה על הגשת כתב אישום נגדו בפרשת הלבנת ההון בסניף ירקון של בנק הפועלים. ואולם, ההפתעה הגדולה היא תשומת הלב הרבה שקיבלו בכתב האישום קברניטי חברת פועלים שירותי נאמנות, חברה בת של בנק הפועלים.
בכתבי האישום מסדרת הפרקליטות, בדרך כלל, את הנאשמים לפי סדר חשיבותם בפעילות העבריינית. באופן מפתיע, הנאשם מספר אחת בתיק, שכבר מזמן מכונה "תיק גאידמק" הוא לא גאידמק אלא שלמה רכט, יו"ר לשעבר של פועלים נאמנות.
גם שני הנאשמים הבאים אינם גאידמק. אלה הם, בהתאמה, חיים שמיר, מנכ"ל הבנק לשעבר ופועלים שירותי נאמנות. הפרקליטות כבר הודיעה שאם פועלים שירותי נאמנות תורשע, היא תבקש לחלט 40 מיליון שקל מהחברה לטובת קופת המדינה.
גאידמק הוא רק הנאשם הרביעי ומי שמכונה איש הקש, נחום גלמור, ממוקם חמישי בלבד. במשרד המשפטים אישרו בסוף השבוע כי אכן סדר הנאשמים מצביע על מרכזיותם של רכט ושמיר באישומים.
מצד אחד, מוזר שהיוזם של הפעילות העבריינית באישום המרכזי, גאידמק, נדחק ממרכז כתב האישום. מצד שני, עיון מקיף בכתב האישום מעלה התנהלות בעייתית וסדרתית של המנכ"ל והיו"ר, גם בנוגע לאישומים שאינם קשורים לגאידמק.
מי שמצוי בתיק הרים גבה לנוכח כמות האישומים, הפירוט ומספר הנאשמים הגדול. מכל בחינה שהיא זהו תיק הלבנת ההון המרשים ביותר שהוגש לבית משפט ישראלי. יש בו כל מה שצריך לשם כך: איש עסקים ידוע, בנקאים בכירים ומאות מיליוני שקלים שמסתובבים בין חשבונות בנק באין מפריע וללא דיווח הולם לרשויות כפי שדורש חוק איסור הלבנת הון. חוק שנכנס לתוקף זמן קצר לפני העברות הכספים של גאידמק.
העברה סיבובית של 50 מיליון דולר
האישום המרכזי מתייחס למארס 2002. אז, לפי הנטען, החליט גאידמק לרכוש את חברת טרמופוסט, חברת פוספטים הולנדית. לגישת הפרקליטות, הוא ידע כי בעלי המניות לא יסכימו למכור אותה בשל המוניטין שלו, ולכן השתמש בגלמור כאיש קש במהלך ניהול המשא ומתן לרכישת החברה.
גלמור, כך נטען, פנה לבנק ההולנדי אמרו בנק, שהחזיק ב-20% מהחברה, והביע רצון לרכוש אותה. גלמור פתח חשבון בסניף הירקון על שם חברה בשם קאזפוספט והצהיר כי הוא בעל השליטה בה והנהנה היחיד בחשבון. כדי להראות יכולת כלכלית, נטען, הוציא פועלים נאמנויות מכתב לאמרו בנק, בנק הולנדי ידוע בתחום היהלומים, שבו הובהר כי קאזפוספט הוא לקוח מועדף, אף שהחשבון נפתח שישה ימים קודם לכן. בנוסף, הבהירו לבנק ההולנדי כי בחשבון יש 20 מיליון דולר, מבלי לציין כי הכסף שייך לגאידמק.
רכט, גאידמק, גלמור ופועלים נאמנויות מואשמים בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובעבירות הלבנת הון - חלקן עבירות דיווח וחלקן חמורות יותר של "עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו". הלבנת ההון מיוחסת בשל העברה סיבובית של 50 מיליון דולר מחשבונו הפרטי של גאידמק בפועלים נאמנות, דרך חשבון קאזפוספט בסניף הירקון של בנק הפועלים, לחשבון קאזפוספט בפועלים נאמנות ובחזרה לחשבונו הפרטי של גאידמק בפועלים נאמנות. כל זאת תוך רישומו של גלמור כנהנה בחשבון קאזפוספט בסניף הירקון כשפועל הנהנה היה גאידמק.
כ-30 עובדי בנק נחקרו - ארבעה הועמדו לדין
הפרקליטות הצליחה להכות את הסניגורים בתיק בתדהמה. שלוש שנים לאחר השימוע הראשון של גאידמק, גלמור, פועלים נאמנות ורכט, התחושה היתה שעסקינן בתיק ממוקד באישום של רכישת חברת הפוספטים ההולנדית.
ואולם, כתב האישום מפרט פרשיות נוספות והועמדו לדין בו גם מנכ"ל החברה לשעבר, חיים שמיר, היועץ המשפטי של החברה עו"ד רם לוי וקרין ללום, פקידה בכירה. אגב, בקרוב אמור שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ח'אלד כבוב, למסור הכרעת דין בעניינה של ללום ואחרים בתיק הלבנת הון נוסף. ללום הועמדה לדין, עם עובד בנק נוסף ולקוחות סניף הירקון, בשל עבירות דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון שנוגעים לדסק הצרפתי בראשו עמדה בסניף.
שני תיקים אלה, ותיק נוסף, הם התוצרים המשפטיים של חקירת משטרה מתוקשרת ביותר מ-2005. שוטרי היאחב"ל (יחידה ארצית לחקירות בינלאומיות) פשטו על סניף הירקון של בנק הפועלים. סניף זה היה ידוע כמקום בו הפקידו תושבי חוץ רבים כספים, לא פעם כדי לחמוק מתשלום מס במדינות המוצא. עובדי בנק רבים נעצרו אז וכן אנשי עסקים שונים. כ-30 עובדי בנק נחקרו. מאות מיליוני שקלים הוקפאו. לטענת המשטרה אז, הסניף שימש במידה רבה כמכבסת כספים שמקורם מפוקפק, שלא לומר נובע מעבירות פליליות.
בסופו של דבר, חשד זה אינו עולה מכתב האישום והחלק העברייני של הסניף בו קטן למדי. מה שהתחיל ברעש גדול הסתיים לדעת רבים, כמו למשל שר המשפטים יעקב נאמן, בקול דממה ודקה ובנזק של בריחת משקיעים מישראל.
הפרשה הולידה עד כה רק שלושה כתבי אישום (כולל הנוכחי) ורק ארבעה מתוך עובדי סניף הירקון הועמדו עד כה לדין במסגרתה. כך למשל, בסוף 2008 סגרה הפרקליטות את תיקי הלבנת ההון של מנהל סניף הירקון לשעבר, מוטי כהן, וכן את התיק נגד משה אלמליח, לשעבר פקיד בכיר בתחום הלבנת ההון בבנק. המשטרה ייחסה לכהן, המיוצג על ידי עו"ד אילן סופר, חשדות רבים בשל אחריותו הכוללת על המתחולל בסניף ועל ידיעה כי עובדיו אינם מדווחים כנדרש לרשות לאיסור הלבנת הון. רוב החשדות נגד כהן נסגרו בשל חוסר אשמה ורק החשד בנוגע לדסק הצרפתי נסגר בשל חוסר ראיות מספיקות. בנוגע לאלמליח, חשד אחד נסגר בשל חוסר עניין לציבור והשאר מחוסר אשמה.
באפריל 2008 הודיעה הפרקליטות על סגירת התיק נגד המשנה לשעבר למנכ"ל הבנק, בארי בן זאב, מחמת חוסר ראיות מספיקות. בהמשך נסגר גם תיק החקירה נגד האחראי לשעבר על יישום החוק נגד הלבנת הון בסניף, איתמר מליח. בעובדות אלה יש אולי כדי להסביר את הסיבה לכך שסניף הירקון לא הועמד לדין בפרשה (לפחות עד כה) - ככל הנראה לא הוכח שהמנהלים הבכירים בו, בשונה מכמה פקידים ברמות בינוניות, היו קשורים לפעילות עבריינית.
לגבי לקוחות הבנק, שמונה מהם שילשלו כ-100 מיליון שקל בשנים האחרונות לקופת המדינה בהליך של חילוט אזרחי ובתמורה סגרה להם הפרקליטות תיקים פליליים בגין עבירות הלבנת הון.
גם היועץ המשפטי מסתבך
אחד האישומים דן באופן בו יושם הצו המשטרתי למסירת מידע על חשבונותיו של גאידמק. ב-10 בפברואר 2002, כך כתב האישום, נמסר הצו למשרדי פועלים נאמנויות והועבר לטיפול רכט. לפי המפורט, יום לאחר מכן הודיע רכט לגאידמק על הוצאת הצו נגדו ואף העביר לו עותק מהצו. לאחר שנודע לגאידמק על כך הוא הורה לרכט להעביר 450 מיליון שקל מתיק הנאמנות שלו לחו"ל. שמיר ורכט מואשמים כי היו מודעים להברחת הכספים אך לא דיווחו על כך לרשות לאיסור הלבנת הון. בגין זאת שניהם והבנק מואשמים בהלבנת הון.
בשתי פרשיות נוספות מואשמים שמיר ופועלים נאמנות בעבירות דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון. באחת מהן, מ-2006, ביקש לקוח בשם עלי אחמד להעביר סכום של 350 אלף ליש"ט מחשבון בסניף כיכר ציון של בנק הפועלים בירושלים לחו"ל מבלי שהדבר ידווח לרשות לאיסור הלבנת הון. אף שלא היה לו קשר לפועלים נאמנות, העביר את הכספים לחשבון מעבר בפועלים נאמנות, כך שבדיווח האוטומטי ברשות יופיע פרטי חשבון המעבר בלבד. שמיר, לפי הנטען, ידע על השימוש שנעשה בחשבון פועלים נאמנות כדי להסתיר את הקשר שבין הלקוח לכספים שהועברו לחו"ל, אך לא דיווח על כך לרשות.
בינואר 2003, לפי האישום, הורה גאידמק לשמיר להעביר 30 מיליון דולר מתיק הנאמנות שלו לחשבון של קאזפוספט בבנק קזחי. את ההעברה עצמה ביצעה ללום ובפרטי ההעברה לא צוין שמו של משגר הכסף. משדרש הבנק הקזחי פרטים, רשמה לו ללום תשובה כוזבת, גם על דעת שמיר, שהשולחת היא פועלים נאמנות כחלק מהסכם הלוואה שבו מלווה פועלים נאמנות לחברת קאזפוספט בקזחסטן. שמיר, ללום ופועלים נאמנות מואשמים ברישום כוזב במסמכי תאגיד בכוונה לרמות וכן בעבירת הלבנת הון.
בכתב האישום עולה כי בספטמבר 2003 הסתבך בפרשה גם היועץ המשפטי הוותיק של פועלים נאמנות, עו"ד רם לוי. הרשות לאיסור הלבנת הון שלחה לחברה בקשה לדיווח הלבנת הון. בדיווח על חשבון קאזפוספט וגלמור. הוכנה תשובה שלא הזכירה כלל את מעורבות גאידמק בחשבון החברה. "שמיר השמיט במתכוון את הקשר והמעורבות של גאידמק", נטען באישום. לפי הנטען גם לוי ידע על הקשר עם גאידמק ולא פעל למסירת המידע. שניהם והחברה מואשמים בעניין זה בעבירת הלבנת הון.