פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הדולר לא מתחזק ממילים

      איתן אבריאל אינו מתרגש מהצהרות ראשי הכלכלה העולמית בדבר החשיבות של דולר חזק, וטוען כי השאלה האמיתית היא האם ינקטו צעדים ממשיים

      "צרת רבים - חצי נחמה", כך יכולים הבוקר לומר לעצמם נציג התעשיינים והיצואנים שרגא ברוש, שר האוצר יובל שטייניץ, ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר.

      השלושה, שמתקשים להירדם בלילה בגלל השער הגבוה של השקל, שמעו אתמול פעם נוספת שהם לא לבד: כל ראשי הכלכלה הגלובלית שנפגשו בסוף השבוע מרגישים אותו הדבר. "לתנודות המוגזמות בשוקי המט"ח יש השלכות שליליות", כך היה הנוסח של ראשי המדינות המתועשות הגדולות שנפגשו בסוף השבוע. אבל המסר האמיתי היה אחר: אנחנו רוצים לראות את הדולר מתחזק. בקרב הפרשנים וסוחרי המט"ח קיימת עדיין ציפייה להצהרה מדויקת יותר. לפחות שרת האוצר של צרפת, כריסטין לגרד, אמרה את הדברים בצורה מפורשת: "כולם זקוקים לדולר חזק". בכך חזרה על הצהרה של שר האוצר של ארה"ב, טימותי גייתנר, כי "דולר חזק חשוב ביותר עבור ארה"ב".

      מדוע? כמעט בכל העולם, הירידה של דולר היא קללה כלכלית. האירופאים, בדיוק כמו ישראל, נמצאים במשבר כלכלי ודולר נמוך מקשה עליהם לייצא את מוצריהם לארה"ב ולשווקים הרבים בעולם שמתנהלים בהצמדה מעשית לדולר. לארה"ב, שהיצוא שלה דווקא נהנה מירידת הדולר, יש שיקול שונה: היא חייבת לשמור על מעמדו של הדולר כמטבע הסחר והחיסכון המרכזי בעולם, אחרת תתקשה להמשיך ולהנפיק איגרות חוב ולמחזר את החוב הממשלתי האדיר שלה.

      דולר שממשיך לרדת, כמובן, פוגע בנכונותם של חוסכים בכלל ושל בנקים מרכזיים בפרט להחזיק את הרוב הגדול של הכסף שלהם במטבע האמריקאי. בחודשים האחרונים אכן נרשם בקרב חלק מהבנקים מרכזיים מעבר אטי מהדולר לטובת היורו ומטבעות אחרים. גם מדינות אסיה, הכוח העולה בכלכלה העולמית, רוצות דולר גבוה יותר. הן ממש דומות לישראל בעניין הזה: הכלכלות שלהן מבוססות על יצוא, הרבה ממנו לארה"ב, ודולר נמוך פוגע בו קשות.

      כולם רוצים דולר חזק

      לכן בנקודת הזמן הזו אין כמעט מנהיג כלכלי שלא רוצה לראות את הדולר מתחזק ב-10%-20%, אלא שהשווקים לא מסכימים עמם: הסוחרים, קרנות הגידור, המשקיעים, כולם רואים כיצד החובות של ארצות הברית הולכים ותופחים, כולם רואים איך הכלכלה שלה מקרטעת, וכולם חוששים להיתקע עם מטבע שמאבד מערכו.

      השאלה הגדולה היא אם ראשי המדינות הגדולות ינקטו בצעדים מעשיים כדי לשנות את המגמה הנוכחית של הדולר - חוץ מהצהרות זהירות על העדפה ל"דולר חזק". כמה מדינות לא מחכות: באסיה ישנן מדינות שרוכשות מט"ח כדי לעצור את התחזקות המטבעות שלהן, שנהנים מזרמי מט"ח של משקיעים זרים. ישראל היא אחת מהן: רכישות המט"ח הגדולות שביצע השנה בנק ישראל יועדו בדיוק לשם כך.

      סין נוקטת טקטיקה מעט שונה. ב-14 החודשים האחרונים הסינים מצמידים את המטבע שלהם לדולר, אבל המטרה זהה: לא לתת ליצוא הסיני לקרוס.

      אם העבר הוא אינדיקציה לעתיד, הרי שמדינות המערב ישחררו כמה הצהרות אבל לא יעשו הרבה. אמנם היו בעבר כמה מקרים שבהם הבנקים המרכזיים של אירופה, ארה"ב ויפן פעלו יחד בשוק כדי השפיע על הדולר, אבל המקרים הללו היו נדירים, הם נמשכו זמן קצר ולא השפיעו על המגמות לזמן ארוך. המשחק ימשיך להיות פוליטי: המערב ידרוש מהסינים וממדינות המזרח לנייד את המטבעות שלהן, ואילו הסינים יסרבו או יסכימו לשינויים מזעריים בלבד.

      כל עוד מדינות המערב מציעות למשקיעים ריבית אפסית וצמיחה עלובה יהיה קשה לשכנע אותם להפסיק להעביר השקעות מאפיקים דולריים למדינות עם סיפור כלכלי מעניין יותר. ברוש, שטייניץ ופישר היו מאושרים אם העולם יפתור להם את בעיית השקל החזק, אבל בשלב זה מדובר בלא יותר ממשאלה.