עלית בתחתית

ניו יורק טיימס



>> תאקון פניצ'גול, ממעצבי האופנה האהובים על מישל אובמה, מחזיק ביריעת בד נהדרת. זהו אריג ז'אקרד איטלקי שנטווה מחוטים בשמונה צבעים, ונמכר ב-100 דולר למטר. פניצ'גול מתכנן ליצור מהבד שמלה לתצוגת אופנה שלו ולמכור אותה ב-2,000 דולר. הוא מוטרד, משום שהוא יודע שעל-אף שצרכנים אוהבים ריבוי צבעים, הם לא מבינים מדוע הבגדים צריכים להיות כה יקרים. "זה נעשה קרב אבוד", הוא אומר.

אופנת המעצבים - המעיין הבלתי-נדלה שממנו שואבת תעשיית הביגוד האמריקאית, המנוע של מגזיני האופנה, החומר שממנו עשויים חלומות - עוברת תקופה לא קלה. עונת תצוגות האופנה לאביב-קיץ 2010 מתקיימת השנה על רקע אקלים הקמעונות הצונן ביותר זה שנים. רבים סבורים כי מדובר ברגע מכריע לתעשיית האופנה. זאת המציאות - יותר אנשים מעדיפים לקנות ב-h&m וברשתות אופנה זולות אחרות. מפעלים שמציעים סחורה יוקרתית באיטליה ובניו יורק נסגרים, והעסקים עוברים לסין.



"עסקי עיצוב האופנה האמיתיים נמצאים בקשיים", אומר מנהל רכש במייסי'ס, שביקש להישאר בעילום שם בשל מדיניות החברה. חששות הקונים מפני הוצאות גרמו לחנויות הכל-בו להפחית את הזמנות הסחורות לסתיו 2009 ב-30%. לא נרשם שיפור רב גם בקולקציות שהוצגו במהלך שבוע האופנה בניו יורק לאביב הבא.



"ב-40 שנותי בתעשיית האופנה, מעולם לא ראיתי נשים שמפחדות לקנות - בכל רמות המחירים", אומרת מעצבת העל ורה וואנג, שמוכרת קולקצייה של שמלות ב-1,000 דולר ברשתות יוקרה כמו ברגדורף-גודמן וכן קולקציה זולה יותר בקוהל'ס.



הקמעונאיות הפעילו לחצים על מעצבים כמו וואנג להוריד מחירים. באחרונה דיווחה ניימןמרקוס על הפסדים של 668 מיליון דולר בשנה האחרונה. רשת חנויות היוקרה מסרה כי ברבעון האחרון, המכירות בחנויות צנחו ב-23% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. רשת סאקס דיווחה על ירידה של 16%. בספטמבר תעשיית האופנה בניו יורק אף נקטה בצעד יזום בניסיון לדרבן אנשים לקנות - תחת הכותרת פאשן נייט אאוט, חנויות אופנה נפתחו בשעות הערב והציעו את תכולתן למכירה.



יצרני אופנת העלית תוהים עד כמה נמוך יוכלו להוריד מחירים ולעגל פינות מבלי לפגוע ביוקרה וביצירתיות שלהם. וואנג מספרת כי לאחר שהורידה את מחירי בגדי הנופש שלה ב-40%, קיבלה תגובות מבעלי חנויות שאמרו שתג מחיר של 600 או 800 דולר עשוי להיתפש כנמוך מדי לבגדי מעצבים.



אופנת העלית היא חלק קטן מתעשיית הביגוד בארה"ב, המגלגלת 191 מיליארד דולר בשנה, וצרכנים רבים לא יבכו את היעלמותן מהמדפים של שמלות ב-2,000 דולר. עם זאת, תצוגות האופנה והקולקציות החדשות של מעצבי העל קובעות מדי עונה את המגמות שיככבו באופנת ההמונים - שלה נתח עצום בתעשייה.



ב-40 השנים שחלפו מאז הוצגו בראשונה קולקציות בגדי היום-יום של מעצבי העל, זכו המעצבים לכבוד עצום ולשגשוג. ראלף לורן, קלווין קליין ודונה קארן נהפכו לשמות מוכרים בכל בית, אך בשנים האחרונות, זוהרם הועם בעיני הלקוחות. בין הסיבות לפיחות במעמדם של מעצבי העל ניתן למנות את העלייה הקיצונית במחירי הביגוד, החיזור של המעצבים אחר ידוענים וכן עסקות מפוקפקות שערכו עם יצרניות האופנה המהירה.



בשל המשבר חוזרים לעיצובים צפויים



תוצר נוסף של המשבר הכלכלי הוא החזרה לעיצובים צפויים - מראה וסגנון בטוחים שנמכרו היטב בעונות קודמות. המעצב אלי טהארי, שמותגי האופנה שלו מייצרים הכנסות של כ-500 מיליון דולר, שב העונה להתמקד בשמלות, בהדפסי חיות ובמכנסי סקיני הנלבשים בשילוב טוניקה עליונה. "האופנה חייבת להיות חדשה ולבישה וחייב להיות בה צורך", הוא אומר. גם טהארי הפחית מחירים ב-30% וסגר מפעל תיקי יד שלו באיטליה. את הייצור הוא העביר לסין.



אפילו בית האופנה אוסקר דה לה רנטה, סמל לעיצוב היוקרתי בניו יורק, הידוע בשמלות ובחליפות ב-4,000 ו-5,000 דולר, מתכנן להציע בקולקציית האביב שמלות ב-1,500 דולר, כדי לענות על דרישות הקמעונאיות.



בסטודיו שלו בשדרה השביעית בניו יורק, מצביע דה לה רנטה על שמלה שחורה ללא שרוולים עם שתי רצועות ארוגות. הרצועות יוצרו ברומניה ושולב בהם צמר איטלקי, ובזכות עלות ייצורן הנמוכה יחסית, אפשר יהיה למכור את השמלה בלא יותר מ-2,500 דולר. דה לה רנטה משתמש גם בבד פייל שאותו הוא משיג ממפעל בדרום קוריאה. לדבריו, הוא אוהב את המראה של הבד הקוריאני, ומשתמש בו לא רק משום שהוא עולה כשליש מבד הפייל המיוצר באיטליה.



שינוי נוסף שעשוי להתרחש בתעשייה הוא עלייתם המחודשת של בתי האופנה האירופיים, שלהם כיסים עמוקים מלעמיתיהם האמריקאיים בשל מכירות יציבות של בשמים ומוצרי עור. בתי האופנה האירופיים עשוים לשמור על היתרון היצירתי מול האמריקאיים - יתרון שיבוא לידי ביטוי גם במכירות.



עם זאת, ברשתות היוקרה מאמינים עדיין שעל-אף שהצרכניות בררניות יותר כיום ונוטות יותר לשלב בין סגנונות יקרים וזולים, הן לא יוותרו כליל על האיכות ולכן תעשיית אופנת העלית לא תיעלם לחלוטין. "תמיד יהיו לקוחות שירצו מלאכת יד איכותית", אומרת אן סטורדהל, מנהלת המכירות בניימן מרקוס. "פשוט יש פחות לקוחות כאלה מבעבר".



אך יש כאן פרדוקס: מה שמבדיל בין אופנת עלית לאופנה המונית הוא ההקפדה על הפרטים הקטנים - הגזרה, האריג. אלו הם הכלים שעומדים לרשותו של מעצב אופנת העלית. הסירו את אחד מהם, והגבלתם את יכולתו לעשות את מלאכתו.



ג'וזף אלטוזרה, מעצב צעיר בניו יורק, מתמחה בשמלות משי בעלות קפלים שמיוצרות בטכניקה מיוחדת במפעל בצרפת ונמכרות במחיר של כ-2,000 דולר לפריט. אלטורזה מספר שבאחרונה ביקש ממנהלי המפעל לפשט את תהליך ייצור הקפלים כדי להפחית בעלויות. מנהלי המפעל סירבו: "הם אמרו שזאת תהיה בושה בעבורם לייצר בדים באופן זה". אלטורזה ביקש בכל זאת להפחית עלויות ולכן לקח את דוגמת הקפלים למפעל בניו יורק. "הם הסתכלו על הדוגמה והעבירו אותה סביב המפעל", הוא אומר. "רבע שעה לאחר מכן אמרו שהם לא יכולים לייצר את הקפלים - זה היה בלתי אפשרי מבחינה טכנית לעשות זאת".