"קרן הפנסיה הע"ל הפכה בידי מנהליה כבנק מממן להסתדרות העובדים הלאומית, אשר זכתה להלוואות בתנאים נוחים - ללא ריבית, ללא ביטחונות וחשוב מכל - ללא שום כוונה או יכולת להשיב את הכספים". התביעה שהוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בידי קרן הפנסיה הע"ל ונגד מנהלי הקרן לשעבר, מתמצה במשפט הזה: כתב התביעה מתאר מסכת של אירועים שבמהלכם נהפכה קרן הפנסיה לכאורה לבנק בידי מנהלי הקרן, אשר עשו בכספי הקרן כבשלהם. משמע, עשו בכספי החוסכים לפנסיה, במסגרת הקרן, כבשלהם.
הבנק ששמו קרן פנסיה שימש לכאורה את המנהלים, ובראש ובראשונה שימש את מיקי צולר, שהיה יד ימינו של אברהם הירשזון, לשורה של עסקות תמוהות. כך, כספי הקרן שימשו להשתלטות עוינת על חברת הברוקרים ברגר הולדינגס והפיכתה לחברת הברוקרים דש-אייפקס. בדיעבד אי אפשר שלא לרחם על עמית ברגר המסכן, הבעלים המובס במאבק השליטה על ברגר הולדינגס. איזה סיכוי היה לברגר במאבק השליטה מול צולר, שהחזיק לכאורה מאחורי גבו בנק של 5 מיליארד שקל?
איך נהפכה לכאורה קרן פנסיה לבנק בידי מנהליה? החיבור בין הון לשלטון עשוי לספק את התשובה לכך. זהו החיבור בין העוצמה הפוליטית שהיתה להירשזון, עם העוצמה הכלכלית שהיתה לצולר והרפיסות של כל הממונים על שמירת אינטרס הציבור לנוכח החיבור העוצמתי הזה.
הירשזון, נזכיר, היה חבר כנסת בכיר בליכוד. בשיא עוצמתו הוא שלט בשני צמתי כוח כלכליים שהמערכת השלטונית אינה יכולה בלעדיהם - הוא היה יו"ר ועדת הכספים , הוועדה המאשרת את כל החקיקה הכלכלית של משרד האוצר, ולאחר מכן הוא היה שר האוצר. אפשר לתהות אם השליטה של יו"ר הסתדרות העובדים הלאומית במשרד האוצר גרמה לכך שמנגוני הבקרה והביקורת של האוצר, למשל במסגרת הפיקוח על הביטוח, כשלו במקרה של הסתדרות העובדים הלאומית.
צולר היה יד ימינו של הירשזון. בזכות קרבתו להירשזון, נהפך צולר לאיש החזק בהסתדרות העובדים הלאומית, ומי ששלט על כל מנופי הכוח הכלכליים שלה. הוא היה הרוח החיה בקרן הפנסיה הע"ל, על 5 מיליארד השקלים הצבורים בה. במשך שש שנים הוא כיהן גם, מטעם ההסתדרות, כיו"ר קופת חולים לאומית, על מאות אלפי מבוטחיה, אלפי עובדיה ומיליארדי השקלים של ביטוח בריאות שזרמו לתקציבה מדי שנה. במקביל כיהן צולר במשך 11 שנה כיו"ר בנק יהב - בנק שפעל כייצור כלאיים בנקאי-פוליטי בבעלות משותפת של ההסתדרות הכללית, המדינה ובנק הפועלים, ושעסק במתן הלוואות לעובדי המדינה.
"בנק מממן להסתדרות"
במסגרת חקירת השחיתויות של הירשזון בהסתדרות העובדים הלאומית, התברר כי חלק גדול ממעטפות המזומנים שקיבל הירשזון מכספי ההסתדרות הופקדו בחשבונו בבנק יהב. התברר גם כי החריגות בחשבון היו מעל ומעבר למקובל. על אף זאת, הבנק לא פעל להסדיר את החריגות בחשבון, וגם לא דיווח על הפקדות המזומן החריגות בחשבונו לרשות לאיסור הלבנות הון.
שליטתו של צולר במנופי הכוח הכלכליים של ההסתדרות, עולה מכתב התביעה, היתה הדדית: צולר ניזון מהשליטה הזו, אבל גם הזין חזרה את הסתדרות העובדים הלאומית. כך, קרן הפנסיה שיפצה על חשבונה המלא מלון, שהיה גם בבעלות ההסתדרות - כלומר, שההסתדרות נהנתה מהשבחת ערך המלון שלה על חשבון עמיתי קרן הפנסיה. כך, קרן הפנסיה שילמה מיליוני שקלים בשנה לחברה בת של ההסתדרות בעבור שירותים שהוענקו לכאורה לקרן. כתב התביעה טוען כי מדובר בשירותים שהקרן יכלה להעניק אותם בעצמה.
"בנק מממן להסתדרות", מכנה זאת כתב התביעה. עוד נכתב כי "צולר ניצל הזדמנות עסקית במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו ולהסתדרות". בנוגע לשיפוץ המלון, כתב התביעה מציין כי "מבחינת עמיתי קרן הפנסיה לא היתה כל תועלת בהמשך החזקת המלון, וכי הסיבה העיקרית, אם לא הבלעדית, שהושקעו סכומים כה ניכרים בשיפוץ ראוותני ובזבזני נועדה להאדיר את שם ההסתדרות ולשמש בה מקום לאירוח פעילים".
האדרת שמה של ההסתדרות, שיפוץ מלון כדי שזה יוכל לשמש לאירוח פעילים וכמובן העברת כספים מקרן הפנסיה להסתדרות - כל אלה העצימו את הסתדרות העובדים הלאומית, וחיזקו פוליטית את ראשיה. אין צורך להזכיר כי מי שעמד בראש ההסתדרות שנים ארוכות היה הירשזון.
ההיזון החוזר בין הון, שלטון והון כפי שהוא נחשד בכתב התביעה של קרן הפנסיה הע"ל, העניק להירשזון ולצולר עוצמה פוליטית וכלכלית שכולם ניגפו בפניה. המפקחים, גם על הבנקים וגם על הפנסיה וגם רשם העמותות, בוודאי שלא מילאו כאן את תפקידם כשורה. במקרה הזה, עמיתי קרן הפנסיה הע"ל, חברי הסתדרות העובדים הלאומית ואזרחי ישראל בכלל צריכים להגיד תודה על כך שמבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לא ניגף. הבדיקות של מבקר המדינה הן שהביאו גם לחשיפת פרשת הירשזון, וגם לחשדות העומדים בבסיס כתב התביעה. חבל שרק מבקר המדינה מילא כאן את תפקידו כשורה.