ביהמ"ש העליון חייב את "מלך האלקטרוניקה" לשעבר יורם גיל לשלם לקופת הכינוס יותר ממיליון שקל

בית המשפט העליון חייב את פושט הרגל יורם גיל, שכונה בעבר "מלך האלקטרוניקה", לשלם לקופת הכינוס כ-1.3 מיליון שקל באופן רטרואקטיבי, זאת בנוסף לתשלומים חודשיים בסך 15 אלף שקל שיאלץ גיל לשלם מדי חודש. מתוך הסכום החד פעמי שילם כבר גיל כ-270 אלף שקל.



פסק הדין, שדחה ערעור על פסק דינה של השופטת ורדה אלשיך מבית המשפט המחוזי בתל אביב, ניתן ברוב דעות של הנשיאה דורית בייניש והשופטת אילה פרוקצי'ה, בניגוד לדעתו החולקת של השופט אליעזר ריבלין.



גיל הוכרז כפושט רגל בשנת 1987, לאחר שהוגשה נגדו תביעה בסכום של 34 מיליון שקל על ידי בנק דיסקונט וניתן נגדו צו כינוס נכסים. לאחר הכרזתו כפושט רגל הוא נסע לשוויץ וחזר לישראל רק בשנת 1998. בנו, רועי גיל, הוא מבעלי השליטה בחברת גיבור-ספורט ומחזיק במניות אמבלייז . הוא גם שותף יחד עם איתן אלדר של נחשון קויתי וקלמן סופרין בקבוצת ב.ס.ר.



הערעור עסק בבקשתו של הנאמן על נכסיו, עו"ד אביחי דרזנר , שהוגשה לפני כשלוש שנים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לחייב את גיל בתשלומים חודשיים לפי סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל.



הנאמן הציג בבית המשפט ראיות בדבר אורח חיים ברמה גבוהה שאותו מנהל גיל, הכולל, בין השאר,מגורים מפוארים במגדלי דוד המלך בתל אביב, נסיעות תכופות לחו"ל ולימודי משפטים במכללה פרטית. גיל, מצידו, לא הגיש דו"חות על פי הנדרש והכחיש בצורה גורפת כי יש לו הכנסות. הוא הסביר את אורח חייו בסיועם של בנו וחברתו לחיים, וטען כי במקביל לקבלת טובות ההנאה מבנו, הוא מסייע לבנו בעסקיו, אך זאת "מרצונו הטוב" ואין לראות בכך יחסים עסקיים.



באפריל 2007 קיבלה השופטת ורדה אלשיך את בקשת הנאמן והורתה לגיל לשלם לנאמן סכום חודשי של 15,000 שקל בעתיד, וכן באופן רטרואקטיבי מתחילת שנת 2000. היא דחתה את טענתו של גיל כי אין אפשרות לגבות תשלום חודשי רטרואקטיבית מכוח הסעיף וקבעה כי מאחר שכל נכסיו מוקנים לנאמן, כולל נכסים שהגיעו לידיו לאחר מתן צו הכינוס, אין מניעה לחייב את גיל בתשלום רטרואקטיבי של ההכנסות. לדבריה, "עסקינן בחייב המנהל עסקים תדירים וענפים בחו"ל, אשר אותם הוא עורך - למצער בחלקם המשמעותי - בעבור עצמו ולא רק (אם בכלל) בעבור בנו. בהיעדר דיווחים מצד החייב, מקים הדבר חזקה רבת-עצמה כי החייב 'מגלגל' סכומים משמעותיים בהרבה, אשר יתכן כי עולים אף על הסכום החודשי, בסך 20,000 ש"ח, אותו דורש הנאמן".



בערעור טען גיל, באמצעות עו"ד אליעזר הלפן, כי אין אפשרות לפסוק תשלומים רטרואקטיביים. בית המשפט העליון דחה את טענותיו.



הנשיאה בייניש קבעה כי "בנסיבות כדוגמת הנסיבות יוצאות הדופן במקרה שלפנינו, על בית המשפט לנקוט אמצעים העומדים לרשותו מנת לקדם את הליכי פשיטת הרגל ואת פרעון חובותיו של פושט הרגל, ולמנוע פרצות היוצרות פתח להתחמקות מהתוצאות המתחייבות מההכרזה על פשיטת הרגל". "לכן", קבעה השופטת בייניש, "צדקה השופטת אלשיך בכך שחייבה את גיל לשלם לנאמן תשלומים עיתיים כאמצעי מתאים לפרעון חובותיו של פושט הרגל".



השופט ריבלין ציין כי "כאשר מצד אחד מבוצע שירות, ומנגד מוענקות טובות הנאה בתדירות קבועה, לא נותר אלא לראות ביחסים אלה יחסים עסקיים ובתשלומים המועברים למערער משכורת. הוא אף שיגר אזהרה לבנו, לפיה אם גיל לא יציית לצו להעברת התשלומים החודשיים, בית המשפט עשוי לחייב את הבן להעביר את המשכורת שהוא משלם לאב ישירות לנאמן.