כמה עולה עיר? ראש עיריית ערד: "אני מוכן לתת לסלקום לנהל את העיר לשנה שלמה ובכל מחיר"

הנוכחות המסחרית של סלקום הורגשה כבר כ-10 ק"מ לפני הכניסה לעיר. שלט הכוונה, סגול כמובן, בישר על הפנייה לתל ערד בו נערכו בערב הראון אל תוך הלילה הופעותיהם של איפה הילד, היהודים ומוניקה סקס. בלילה השני הופיעו שם שלומי סרנגה, ליאור נרקיס, שלומי שבת ועוד.



בהמשך, עם הכניסה לעיר, נכבש שדה הראייה בדגלים סגולים ושלטים מאירי עיניים עם הכוכב המוכר; במרכז המסחרי פוזרו דוכני מודיעין ועמודי מודעות ממותגים עם הכוונות ופירוט של המופעים; בני הנוער, שקיבלו גופיות עם לוגו בעת קניית הכרטיסים, מיהרו להשתלב בנוף וגם אם הבניינים לא נצבעו בסגול, הרי שהיה מאוד ברור למי שייך באמת המרחב הציבורי בטבורה של העיר.

לבעלי העסקים ולתושבי הערד זה ממש לא הפריע. להיפך. פסטיבל ערד שנערך ביולי 1995, היה שיאו וקצו של אחד מאירועי המוסיקה המכוננים בישראל, שמשך אליו כ-150-200 אלף איש מידי קיץ. תחילתו בשנות ה-80 כאירוע מקומי שאירח אמנים ותיקים. בהמשך הפך למוקד משיכה לחבורות זמר ובשנות ה-90 אמרגנים ממולחים זיהו את הפוטנציאל והפכו אותו לחגיגת רוק שאפשר היה למצוא בה כל מה שנער מתבגר יכול לחלום עליו.



רצה הגורל ודווקא בשנה ה-13 לקיומו, אותה שנה בה הוכרזה ערד רשמית כעיר, קרה אסון ערד. להקת טיפקס עלתה לחמם את הקהל לפני הופעת הפרידה של משינה. דוחק רב נוצר בכניסות וחלק משער הכניסה התמוטט וקרס על הצעירים שעמדו על ידו. שני צעירים נהרגו במקום: איטן פלד וחן יצחק. נעמה אלקריב, נפצעה קשה באירוע ונפטרה כעבור מספר ימים.



בשנים שלאחר מכן נעשו ניסיונות שונים להמשיך את המסורת, אך הפסטיבל הפך בהדרגה לאירוע מצומצם הפונה לאוכלוסייה מבוגרת יותר. במקביל, חלה ב-14 השנים האחרונות נסיגה במעמדה הסוציו-אקונומי של ערד והאסון, שהביא לגדיעתו של המפעל המוסיקלי, היה גם סימן לשנים שהעמידו אתגרים לא פשוטים בפני העיר.



מאז שנכנס לתפקיד ראש העיר פעל רו"ח גדעון בר לב במרץ לשמירת האיזון התקציבי של העירייה ובניסונות שונים להחזיר לה את מעמדה שאבד במעין מהפכה שקטה. כנראה שכל מהפכה צריכה סמל, כי בר לב ורבים מתושבי העיר תולים הרבה תקוות בכך, שחידושו של הפסטיבל יהיה הראשון בשורה של שינויים שיעברו על העיר ויעלו אותה שוב על המפה.



הכתבה המלאה מחר ב-themarker