7,500 ליש"ט למי שיגביל את הבנקים

>> אם יש לכם רעיונות כיצד אפשר לפקח על הבנקים באופן טוב יותר ולמנוע מהם להתמוטט, כדאי מאוד שתתיישבו מיד ליד המחשב, תכתבו מסמך בן 3,000 מלה ותשלחו אותו ל"פייננשל טיימס". אם ההצעה שלכם תהיה מוצלחת במיוחד, אתם עשויים לזכות בפרס של 7,500 ליש"ט.



כן, שמענו כבר על תחרויות שירה, תחרות הסיפור הקצר ותחרויות ריקוד - אבל הדבר הכי לוהט עכשיו בעולם הפיננסי והכלכלי הוא תחרות על דרך הטיפול בבנקים. זה בלט במיוחד בוועידה השנתית של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי שנערכה השבוע באיסטנבול, כשכמעט כל אחד מהדוברים מצא לנכון לומר שהלקחים מהמשבר הם שיש להגביר את הפיקוח על הבנקים ואת הדרישות הרגולטוריות מהם.





"הפייננשל טיימס" וגוף נוסף שהוקם בתחילת השנה ונקרא "המרכז הבינלאומי לרגולציה פיננסית" החליטו לקפוץ על העגלה הזו, וכדי לקדם את הדיון הציבורי בעניין ולתת הזדמנויות לרעיונות פיקוחיים גם מצד אנשים לא מוכרים, השיקו את התחרות הזו.



אצלנו, בישראל, קצת קשה להבין את הכעס האדיר שמופנה כלפי הבנקים בעולם, משום שהמשבר לא באמת הגיע לבנקים שלנו. היו אמנם בעיות פה ושם, אבל משלמי המסים הישראלים לא נאלצו להציל שום בנק בכספם. לעומת זאת, בארה"ב ובאירופה הבנקאים הם הנבלים של המשבר הזה, והם מזוהים ככתובת העיקרית שיש לטפל בה. יותר מדי מיליארדים מכיסו של הציבור הלכו כדי להציל את הבנקים ואת המנהלים שהוליכו אותם לקטסטרופה הזו.



רעיונות יש בשפע - החל בהצבת דרישות הון גדולות יותר לבנקים, דרך הגברת הפיקוח עליהם וכלה בהשתת שיעורי מס גבוהים יותר על בנקים, כדי שניתן יהיה להשתמש בתקבולי המס מהם כדי להחזירם לקופה הציבורית שמימנה אותם.



האם מערכת הבנקאות הישראלית בריאה?



מפתה ללכת שבי אחרי המחמאות שלהן זוכים מערכת הבנקאות הישראלית והפיקוח על הבנקים בישראל, ולשלוח מבטים של בוז כלפי הבנקים האמריקאיים והאירופיים. אין הרבה מקרים שבהם אנחנו יכולים לשבת בנחת וברוגע ולצפות במערכות ותיקות וגדולות כשהן מסובכות עד צוואר, בשעה שאצלנו העניינים תקינים. אבל אם יש משהו שהמשבר הזה לימד אותנו, הוא שבזמני שגרה יש לבנות את היסודות למערכת בריאה, כי אין לדעת מהיכן יגיע המשבר הבא. אמר את זה נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, והסכימו עמו כמה וכמה נגידי בנקים מרכזיים שהשתתפו בוועידה באיסטנבול.



האם מערכת הבנקאות הישראלית בריאה? במונחים בינלאומיים, בהחלט כן. רמות המינוף שבהן היא פועלת סבירות, יחסי הלימות ההון גבוהים והפיקוח עומד על המשמר ומוודא שהבנקים מגדילים את הונם עוד יותר, למשל, באמצעות איסור חלוקת דיווידנדים ושמירה על הלימות הון גבוהה מהסטנדרט הבינלאומי.



גם תנאי המאקרו של ישראל נראים כרגע בסדר. הגידול באבטלה נבלם, הגירעון התקציבי יהיה כנראה נמוך מהצפוי והיצוא מזנק פתאום ב-26% ברבעון.



בשני העשורים האחרונים נעשו כמה רפורמות ומהלכים שאיפשרו לבנקים להגיע למשבר הנוכחי במצב טוב. אחזקותיהם בתאגידים ריאליים צומצמו, האחזקה שלהם בקופות גמל וקרנות נאמנות שהציבה אותם בניגודי אינטרסים חוסלה, היקפי המימון שהם מעניקים לשוק הנדל"ן (האחראי על רבים מהמשברים הפיננסיים) הוגבלו, וגם קשרים בין קבוצות הלווים הגדולות הוגבלו מעט. גם החריגות של הישראלים ממסגרת האשראי טופלו במידה מסוימת, ותרמו לשמירה על קשר סביר בין רמת מינוף ליכולת פירעון החוב של משקי הבית. אבל כל זה לא אומר שאין מה לעשות כדי לחסל מוקדי סיכון בעייתים בעבודת הבנקים הישראליים ובמשק הישראלי.



אחד הסיכונים נחשף במלואו בשנה האחרונה (בבנק הפועלים ובדיסקונט), והוא נוגע למבנה הבעלות בבנקים הישראליים. הפרקטיקה שהיתה נהוגה בהפרטת בנקים עד כה, היתה לאתר גרעין שליטה המורכב מאנשי עסקים, לוודא שלא מדובר בעבריינים ושיש להם כיסים עמוקים - ולמכור להם את הבנק. מדובר בגישה ייחודית למשק הישראלי. במשקים רבים לא נהוג למכור בנקים בשיטה הזו, אלא למכור אותם ולאפשר התארגנות שליטה דרך הבורסה, תחת פיקוח צמוד של הבנק המרכזי.



1. הבעיה עם גרעיני שליטה היא שהבעלים משוכנעים שזה הבנק שלהם. הם אמנם בעלי השליטה בו, אבל הוא כמובן לא שלהם. חלק קטן מאוד מנכסיו ומהונו שייך להם. כל השאר שייך לציבור המפקידים והמשקיעים. מערכות בנקאיות צריכות לפעול תוך הפרדה ברורה מאוד בין הבעלים שעסקיהם פרושים על פני כל המשק ויש להם קשרים אישיים וחבריים עם כל מיני גורמים, לבין הנהלת ודירקטוריון הבנק, שצריכים לפעול אך ורק לפי האינטרסים של טובת הבנק. בכיר באחד הבנקים הישראליים מודה שחומת ההפרדה בין הבעלים למנהלים אינה גבוהה מספיק, ולדבריו, המפקח צריך להגביה אותה.



2. מערכות היחסים של הבנקים עם שוק ההון והגופים המוסדיים הן רק בראשיתן, וכבר נראה כי היחסים האלה עוברים חבלי לידה קשים. עד לפני ארבע שנים, כמעט כל הגופים המוסדיים היו בשליטת הבנקים, והם אולצו למכור אותם למורת רוחם. מאז הבנקאים קצת מחכים בפינה למוסדיים ונהנים לראות אותם מסתבכים. המשבר בשוק האג"ח הקונצרני וההסתבכות של לווים גדולים, כמו אפריקה ישראל וצים, מחדדים את ההבדלים בין חוב לבנקים לבין חוב לגופים מוסדיים שמנהלים את החיסכון הפנסיוני של הציבור.



לבנקים למודי הניסיון יש במקרים רבים ביטחונות העולים על אלה של הגופים המוסדיים. מבחינתם, הפסדים שייגרמו לציבור בשוק ההון הם לא בעיה, אלא פתרון נהדר. כך הם יבליטו את האחריות שלהם לעומת ההפקרות של המוסדיים, ויצילו את החברות ועמן גם את ההלוואות שהבנקים העמידו לרשותן. אבל אם זה אכן ילך לפי התוכניות של הבנקים, יהיה זה הישג מפוקפק מאוד, משום שהוא עלול להרוס את שוק ההון הישראלי. לבנקים צריך להיות עניין בשוק הון בריא ומפותח, שימנע חזרה למצב הלא בריא של תלות כמעט טוטאלית של המגזר העסקי בבנקים.



3. במשק קטן כמו המשק הישראלי, קשרים ובעלויות צולבות הם עניין שבשגרה. בנק ישראל אמנם עשה בשנים האחרונות מאמץ לצמצם את הקשרים הצולבים האלה, אבל הם עדיין קיימים. בנק לאומי מושקע בחברה לישראל של משפחת עופר, שענף אחר שלה שולט בבנק מזרחי טפחות. אותו לאומי מושקע גם בחברת פז של צדיק בינו, ששולט בבנק הבינלאומי. גם יחסי לווים-מלווים יש בשפע. מתיו ברונפמן, בעל השליטה בדיסקונט, הוא לווה של בנק הפועלים. שרי אריסון, בעלת השליטה בהפועלים, היא לווה של דיסקונט. ויש עוד ועוד קשרים כאלה. לא יהיה זה מופרך לחשוש שהקשרים הצולבים האלה עלולים לגרום לקבלת החלטות לא ענייניות. במקרה של כשל פיננסי גדול (שאיננו יודעים לצפות את טיבו ועיתויו) הקשרים האלה יתגלו כגורם סיכון, ויש לצמצמם.



נ.ב.



הסיכונים שנדונו כאן אינם מיידיים ואינם דרמטיים בטווח הנראה לעין, אבל הם קיימים ויש לטפל בהם בזמני שגרה. האיום הגדול ביותר על הבנקאות הישראלית הוא עדיין מחו"ל. הסתבכות נוספת של מוסדות פיננסיים גדולים, קושי שלהם ביציאה מהמשבר, משברי מטבע במדינות שונות על פני הגלובוס וגם אצלנו, פגיעה קשה בסחר העולמי - הם איומים מיידיים יותר על יציבות המערכת.



אחרי כל השבחים שאנחנו מפזרים ביד נדיבה כלפי הבנקים, צריך גם לזכור שכולם ניצלו בזכות הפעולה הנחושה והמהירה של הבנקים המרכזיים בארה"ב ואירופה, שהחליטו שהקריסה של ליהמן ברדרס היתה הרפתקה פיננסית מסוכנת מדי, וכי אסור לתת לבנקים משמעותיים נוספים ליפול.



הדרך היחידה של הבנקים הישראלים להתגונן מפני סיבוב נוסף של הסתבכות של בנקים בעולם היא לגרום להם לצמצם את החשיפה שלהם כלפי מוסדות פיננסיים בינלאומיים. היא אמנם צומצמה בשנה האחרונה משמעותית, אבל ברגע שהריביות יעלו חזרה, קשה לראות את הבנקים המסחריים מסתפקים בהפקדת כספים בריבית אפסית בבנקים מרכזיים, ולכן אפשר לצפות שהם יגדילו את החשיפה שלהם לבנקים מסחריים על פני הגלובוס.